בעלי שליטה רבים חוגגים בחברות ציבוריות שבשליטתם. גם על-חשבון בעלי המניות מקרב הציבור, שנוכחים כי עשרות מיליונים "זולגים" כשכר ובונוסים למנהלים-בעלים, במקום שיחולקו כדיבידנדים באופן שוויוני בין כל בעלי המניות.
רשות ניירות ערך עושה מאמץ לבלום מגמה זו. לפני כמה חודשים "טיפלה" הרשות במשפחת איילון, מבעלי השליטה בחברת הביטוח הנושאת את שמם. אחדים מבני המשפחה (הבן נגה והאב
לוי רחמני) נאלצו להשיב לחברה כספים מתוך 70 מיליון ש"ח שמשכו.
עתה מטפלת הרשות באיש העסקים
שלמה איזנברג - בדרישה לקבל הסברים באשר להטבות כספיות חריגות שנטל/קיבל מהחברות בהן הוא שולט: ישרס בע"מ, מלם-תים בע"מ. המדובר בסכום כולל של כ-30 מיליון ש"ח, שקיבל איזנברג משנת 2005 בלא אישורים כדין.
במכתבים ששוגרו מטעמה של רשות ניירות ערך ביום 18.06.12 - עליהם חתמו עורכי הדין יעל וייס אפרון ואשר סופן, נדרשים חברי הדירקטוריון בחברות אלה לנמק כיצד חושב שכרו של איזנברג, ואלו שירותים בדיוק סיפק לחברות. החברות נדרשו להשיב עד יום 27.06.12.
במכתבה דורשת הרשות הסברים באשר לשתי חוות דעת שהוכנו: - האחת על-ידי פרופ' משה צבירן - שנשכר על-ידי החברות כדי לשכנע את הרשות כי שכרו של איזנברג הינו סביר ואולי אף נמוך מזה המקובל. הרשות מבקשת הסברים "מדוע החברות אשר נדגמו בעבודתו הן קבוצת המדגם הרלוונטית לבחינת תנאי כהונתו של בעל השליטה בחברה...". הרשות דורשת הסבר פרטני, לרבות שמות החברות ושמות נושאי המשרה הבכירים שנדגמו;
- השנייה על-ידי פרופ' עמרי ידלין - שקבע בחוות דעתו אשר הוצגה בפני ועדת הביקורת והדירקטוריון, כי "גם אם העסקה במסגרתה נקבעו תנאי ההתקשרות לא אושרה כדין... אין בהכרח משמעות הדבר כי מר איזנברג יידרש להשיב לחברה את מלוא הכספים שהתקבלו אצלו בגין תקופות אלו...". בחוות דעתו קובע ידלין, כי על-פי הדין הנוהג בישראל, "מר איזנברג יידרש אומנם להשיב את כל הכספים שקיבל בתקופה הרלוונטית, אך מנגד החברה חייבת להשיב למר איזנברג את השירות שקיבלה ממנו בתקופה זו". ומאחר שהחברה אינה יכולה להשיב לו את השירותים שקיבלה ממנו... משמעות הדבר היא: אי-השבת הכספים מצידו. באשר לזאת דורשת הרשות הסברים, בין היתר: על אילו פסקי דין הסתמך פרופ' עמרי; ו"האם בפני ועדת הביקורת הוצגו מקרים בהם השכר הראוי שנקבע בדיעבד היה שכר מופחת מזה ששולם בפועל או שההשבה בהם הייתה מופחתת". כמו-כן מבקשת הרשות מענה לשאלה, האם הוצגה בפני חברי ועדת הביקורת עמדה נוגדת לעמדתו של פרופ' ידלין.
הקרב המשפטי הזה נועד ליתן בידי הנהלת רשות ניירות ערך את כל המידע הנחוץ כדי שזו תוכל לקבל החלטה: האם לחייב את איזנברג להשיב לחברות חלק ניכר מהכספים שקיבל/נטל לעצמו; והאם יש מקום לנקוט צעדים גם נגד מי מחברי הדירקטוריון. 