המחזאית עדנה מזי"א כתבה בהשראת סיפורו הנוגע ללב של שלום עליכם את "סטמפניו". אלא שזו רק נגיעה. כל המחזה שמעלה הקאמרי הוא יצירה בפני עצמה, מעין תיאטרון-מחול, שנראה כמו נוצר במיוחד על-פי מידותיו של יחזקאל לזרוב, ועבורו.
הסיפור של שלום עליכם נסב אודות אהבה עד אין קץ בין אשה נשואה, רוחל'ה, לבין כנר נודד, וירטואוז ויפה תואר, חובב נשים והורס משפחות. מעין דון ז'ואן כלייזמר יהודי. הסיפור מלא תשוקה, עוצמה של רגשות וסערה, אך במחזה העולה בקאמרי יש נתונים אחרים. אין, ולו נגן אחד, שמפיק מוזיקה מבין ידיו או שפתיו, דהיינו כלייזמר אמיתי. כל הכלייזמרים כאן מבצעים את תפקידם בתנועה רחבה ודינמית, במחול, בעיצוב הכוריאוגרפיה של יחזקאל לזרוב. את המוזיקה הנפלאה שכתב אסף תלמודי המוכשר, שאף מלווה את ההצגה במוזיקה שהוקלטה מראש, יחד עם אחיו ולהקת נגנים - את המוזיקה הזו שומעים הצופים כאילו הכלייזמרים מבצעים אותה, כולל סטמפניו\לזרוב. אך הביצוע הוא של תנועה.
בין קטעי המחול הרבים, שעושים מהמחזה תיאטרון-מחול, מסוג התיאטרון האולטימטיבי של היום, יש מעט קטעי מלל, ומעט מדי דרמה והתעמקות בפרטי העלילה. ביניהם, בולטים כמה שחקנים, חרף הרפליקות המועטות. השחקן אלון דהן, כחמיה של רוחל'ה, מקרין כנות והומור, שזורמים אצלו בדם בטבעיות. הוא אינו מתאמץ, הכל יוצא ממנו בקלות ובאמינות, ולנוכח כמה דמיות קריקטוריות של שאר הטיפוסים, זוהי כנות הראויה לציון. כך גם ערן מור, כבעלה של רוחל'ה, שמשחקו האמין לוכד את הצופה. הלב נכמר לגביו בגלל התאהבותה של אשתו בנגן הכינור הנודד.
העוקץ הטראגי משתנה אמו של מנשה מנדל\ערן מור, היא אורלי זילברשץ שכשרונה הקומי ממוצה כאן עד תום. כל הרפליקות המצחיקות בהצגה - יוצאות מפיה, גם אם בהמוניות וגסות-משהו, היא מצליחה לעשות מה שלאחרים לא ניתן. הסצינות שלה הן המצחיקות ביותר, ועושות אותה כוכבת ההצגה. רונה לי שמעון היפה והתמירה זוכה באהדת הקהל. עדנה בלליוס היא האשה האולטימטיבית (כאן - של סטמפניו) שלוכדת אותו בטריק העתיק של כניסה להריון. כל אהבתה אין בה כדי לקשור אותו אליה, ובניגוד לסיפור של שלום עליכם, שני הגיבורים מתגרשים מבני זוגם, וסטמפניו ממשיך בהבליו, אבל כבעלה של רוחל'ה. נקודה זו קוטמת את העוקץ הטראגי מהסיפור של שלום עליכם, ותוספת הדמויות עליהן מחילה עדנה מאזי"א את הגורל הטראגי, בלא שהיו קיימות במקור, תוספת זו מסבה את כל משקל הכובד בסיפור: יובל סגל כבנימין, שאתל-חיה\ליאת הרלב החמודה מתאהבת בו, אך הוא מתחתן עם הפצצה הבלונדה מוורשה - שפרה-לאה\הילה עופר המדהימה, הזכורה מ"המפיקים", ונוטש את אהובתו הראשונה לסוף טראגי.
יחזקאל לזרוב, השחקן המוכשר שאהבנו ב"האריסטוקרטים", הכוריאוגרף והרקדן במקורו, נוטל כאן חלק בבימוי יחד עם עדנה מאזי"א, משחק בקלילות וחן, ורוקד במיוחד עם עצמו אך גם עם כל הלהקה, ביניהם בולט במיוחד הרקדן-שחקן אסף סלהוב. וכן עודד-דדי צדוק, רב ההבעות ועושר התנועה. עושר התלבושות המוקפדות להפליא שעיצבה אורנה סמורגונסקי, מחפה על צניעות התפאורה - שמכילה ארבעה ספסלים וקירות רקע שחורים שנפתחים פעם אחת למראה הלהקה הצועדת בגשם.
למאזי"א - זו עוד התנסות ברשימת הצלחותיה התיאטרליות. התנסות בסגנון שפעם שלט בתיאטרון היידיש בגולה, בהבדל אחד - שם היה הסיפור מהול בשירים, וכאן - הריקוד תופס את חלק העיקר. שלום עליכם מתאפיין בגדולתו כאחד משני ענקי הספרות היהודית במאה התשע עשרה, בגלל סיפוריו האנושיים שנוגעים לכל לב. המקור כשלעצמו הוא הנפלא מכולם. אבל בנושא ההצגה החדשה בקאמרי - חשוב שהקהל יידע ששלום עליכם - זה לא. זהו תיאטרון-מחול, לא דרמה ולא מחזמר. וכך יוכל ליהנות מהשחקנים הצעירים המבריקים להפליא שהקאמרי מספח לקרבו, מההומור השזור בהצגה ומהמוזיקה היפהפיה המושמעת בה.
