עוצמה, במובן מסוים, היא היכולת לייצר פעולות מסויימות ולנתב אותן. אלא שבתערוכת "עוצמת השווא", המתקיימת במרוצת החודש הזה (יולי) ב"גלריה 121" התל אביבית (רחוב הרצל 121)ׂ, מוצגת העוצמה דווקא כחסרת-ערך משל עצמה, ככזו שאיננה יותר מנקודת-אפס, ושמציבה נקודת-כניסה אל תוך מרחב השואף להתנער ממערכת-ערכים קודמת. הכל במטרה לחקור את האופנים שבהם מעוצב רפרטואר של דימויים ןקלישאות, של מניפולציות לגיטימיות ובלתי-לגיטימיות.
הדברים אמורים בתערוכת ציור ופיסול, פרי-יצירתו של האמן המוכשר ירון אתר (32), יליד הארץ, בוגר "בצלאל" והמחלקה לאמנות בניו-יורק, שמנסה לפענח בה מחדש את משמעותו של המושג עוצמה, במיוחד בהקשר היחסים שבין המשפיע למושפע, בין הכוחני לעדין, ובין אופני התגלמותן של עוצמות גלויות ונסתרות בעולם בכלל וביצירות האמנות בפרט. זוהי תערוכתו השנייה של אתר, בעל מלגת-הצטיינות כאמן, ויש בה כדי להעיד שהוא עוד יגיע רחוק.
העבודות המוצגות בתערוכה אינן מיישרות קו עם אותן תפישות המניחות שאובייקטים מכילים אוסף של תמונות הניתנות לזיהוי ולכימות ושניתן להשוותן ולהמירן בפשטות במשמעותן. מסתבר שאין בכוונתן רק לדובב את האופן שבו עוצמת השווא מוקרנת על אובייקטים, דימויים וסביבות, אלא שהן נועדו לבדוק כיצד היא נובעת מהם וכיצד היא מייצרת מגוון מועדים של עוצמות שמתפשטות במרחב ושמעצבות אותו. בה בעת מכילה העוצמה כוח חי, כמו גם את האובייקטים העצמיים. היא כתובה בפונט, המשמש מודעות, אבל שמתפקדת באופן כפול: הן כדימוי והן כמדיום המסדיר את היחסים שבין האובייקטים בתערוכה, כדרך להתבוננות בקריסתן של הבחנות שבין חי לדומם, בין אובייקטים לסובייקטים, וזאת כדי לדון ביחסים הסבוכים שבין אמנות, כוח, השפעה וחוסר-תכלית.
מאחורי המראה בתערוכה יש כדי להציע מעקב אחר נדידת יצוגים של תשוקה ורומנטיקה, אחר כוח שבין מדיום אחד למשנהו ואחר תרגום ופרשנות. היא גם מציעה להתחקות אחר מעברים מקונטקסט תרבותי אחד למשנהו ולאתר את התנועה של אלו בזמן ובמרחב שלהם. כל זאת באמצעות הגיגים על היחסים שבין הפיגורטיבי לבין המופשט, בין עריכה קולנועית לבין יצירת רצף של אובייקט, בין דימוי טלוויזיוני שחוק לבין ציור, ובין תנועת מצלמה לפיסול.
אולי יצירתו המעניינת והמורכבת של אתר בתערוכה הזו היא "עצמונית" - קומפוזיציה של ברך זעירה, מכופפת ושוכבת, השייכת לבת-זוגתו של האמן. מודל הברך מגבס, בצירוף של פיסת אבן-עצמון ישראלית, נשלחה לעיר פסלי השיש קררה שבאיטליה, ושם סותתה מחדש בידיה האמונות של בעלת מקצוע איטלקית. יצירה מעניינת אחרת באה לתאר את סבלו של האדם מול המחשב. בסדרת-ציורים שנעשתה בטכניקה של צבעי-שמן, פנדה ורישום בעט-פיילוט, מתאר בה אתר את מותו של עורך-וידיאו - אחד מעיסוקיו של האמן עצמו - כשהוא עובר עינויי-תופת בבית הכלא במכשירים שהם דמויי-אינקוויזיציה. תמונה אחרת מתארת תצלום של אבי האמן בחופשה בכפר. האב יושב רכון במסעדה, על-רקע של אגם ונוף הררי, כשהוא מסמן באצבע לפלש המשתקף בחלון ויוצר בכך תעתוע של אור הבוקע הרחק מן האופק.
תמונה המושכת תשומת-לב מיוחדת היא זו של עלמה בחדר מעוצב, המשוחחת בטלפון. את התמונה גזר אתר ממגזין מסוים, כשהוא מוסיף לה דמות של ספק-איש-ספק-רוח, היושבת רכונה על כסא, אל מול מחשב המצוי בחדרה של העלמה, כשמתוך פיה בוקע בלון-קומיקס. לתוך הבלון הזה השחיל אתר את המילים "בני זונות היו פה ונעלמו", כדי לבטא בכך את אכזבתו מהעדר ישומו של קיבוץ גלויות.
אחד מפסליו האטרקטיביים של אתר הוא אלבום-תמונות שמשובצות בו מראות. האלבום מוצב על פודסט לבן, בסמוך לקיר המשתקף בתוכו, והמשדר הווה מפוצל שאינו משתנה. ואולי יש בו, באלבום הזה, גם כדי לשקף, פעם נוספת, את המוטו המלווה את התערוכה של אתר, לפיו העוצמה המתגלמת בעולם בכלל ובאמנות בפרט איננה אלא עוצמת-שווא.
