ואולי הרוסים צודקים?

החלק המעניין בדינמיקה הסבוכה הזאת הוא שבשעה שהרוסים ניהלו את ההצגה השבוע במוסקבה, המתח עם המערב על-רקע התמיכה במשטרו של בשאר אסד המשיך לבעבע ברמות דיפלומטיות בלתי מקובלות בעליל. לא היה צורך בעודף פרשנויות לאחר המפגש בין נשיא ארה"ב ברק אובמה לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במהלך פסגת ה-G-20 כדי להבין שהסכמות לא היו שם. די היה לעקוב אחר שפת הגוף הקפואה עד עוינת של השניים. במפגש - שבו נכחו קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, נשיא צרפת פרנסואה הולנד וראש ממשלת טורקיה רג'פ טייפ ארדואן - ניסה אובמה לשכנע את פוטין להגיע למתווה משותף שיאפשר את הדחתו של בשאר אסד, אך ללא הצלחה. במסיבת עיתונאים בשולי הפסגה שב פוטין על העמדה הרוסית הבסיסית שלפיה על העם הסורי לבדו לקבוע אם בשאר אסד יפרוש. "צריך להגיע להסכמה על הביטחון והאינטרסים של כל הצדדים, שלא כמו במדינות מסוימות בצפון אפריקה שבהן האלימות נמשכת למרות החלפת המשטר", אמר פוטין בעוקצנות יבשה, בכוונו לאנרכיה שפשתה בלוב ובמדינות אפריקה הסמוכות מאז המהלך המערבי לסילוקו של קדאפי. בנתונים אלו, לא ברור מה יהיו תוצאות התרגיל המשפיל שבישל המערב לפוטין, בדמות עיכוב ספינת הנשק הרוסית לסוריה, פחות מיממה אחר המפגש עם אובמה ומנהיגי ה-G-20. הספינה הרוסית נעצרה מול חופי סקוטלנד לאחר שנחשדה בהפרת האמברגו האירופי לאחר שעל סיפונה נמצאו טילים ומסוקי קרב בדרכם לסוריה. בשבוע שעבר ציינה מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון את עניין העברת מסוקי הקרב מרוסיה לסוריה. המסוקים הפכו ככל הנראה נושא בוער, לאחר שהצבא הסורי הצליח לשוב ולהשתלט על העיר חפה באמצעות שימוש במסוקי תקיפה. אולם בפרשה הזאת, ככל הנראה, רב הנסתר על הנגלה. לדברי מקור מזרח אירופי, המכיר מקרוב את הסביבה העסקית של מכירות הנשק מרוסיה לסוריה, ייתכן מאוד שבפרשה המתגלגלת הזאת יש עניין נוסף והוא השאלה מי מטיס את המסוקים - האם אלו טייסים סורים או אולי בכלל טייסים רוסים.

לדברי המקור, רוסיה מכרה בעבר לסוריה ארבעים מסוקי תקיפה מסוג מי-25. על סיפון הספינה שנעצרה השבוע היו בין 12 ל-15 מסוקים שעברו שיפוץ בסדנה בקלינינגרד. כלומר, מדובר בתוספת עוצמה ניכרת למלחמה במורדים. אולם, מוסיף המקור, לא פשוט להטיס את המסוקים האלו, במיוחד לאחר שיפוץ והשבחה. דרושות מאות שעות תרגול כדי לעשות את העבודה כמו שצריך. כך שהשאלה מי מטיס את המסוקים אינה שאלה טריוויאלית. טייסים רוסים, מוסיף המקור, הם תופעה נפוצה בשנים האחרונות באזורי לחימה, מסיירה-לאונה באפריקה ועד תאילנד. יתרה מזאת, מוסיף המקור, בעקבות תנאי הלחימה שנוצרו בחודש האחרון בתוך סוריה נוצרה לקרמלין בעיה לוגיסטית ואנושית חמורה. נכון להיום נמצאים בסוריה כ-30 אלף רוסים. זו אוכלוסיה מורכבת של אנשי ביטחון, יועצים צבאיים ואנשי מודיעין שעובדים בקִרבה גדולה עם המשטר הסורי. פרט להם יש "מומחים" רוסים שעובדים בתחומים שונים כמו תשתיות גז ונפט, ויש גם לא מעט רוסים שבמהלך עשרות שנים של שיתוף פעולה התחתנו והקימו משפחות בסוריה. לפוטין יש מחויבות אישית ופוליטית לאנשים האלו, במיוחד לאחר שבחודשים האחרונים נורו טילים על קומפלקס בניינים שבו מתגוררים רוסים, ואוטובוס של "מומחים רוסים" הותקף בידי מורדים. חלק מן הרוסים הללו מתגוררים באזורים שנכון לעכשיו מצב הביטחון בהם רעוע ביותר. כבר עתה, אומר המקור, נוצר בסוריה מצב שבו אין רצף גיאוגרפי של שליטה ממשלתית, וכדי להגיע אל חלק מהתושבים הרוסים יש לעבור דרך שטחים נרחבים הנמצאים בשליטת המורדים. ואכן, באחרונה מדווחת העיתונות הרוסית כי הצי הרוסי נערך לשיגור שתי ספינות קרב לנמל טרטוס, ועליהן יהיו מספר ניכר של נחתים שתפקידם יהיה להגן על אזרחים רוסים ועל ציוד רוסי או לפנותם אם יגיעו הדברים לידי כך. האם זה מה שבימים האחרונים מעורר עצבנות בבית הלבן ובאיחוד האירופי? האם זה מה שעומד ברקע ההתנהלות הכל כך חריפה של מזכירת המדינה בעניין מסוקי התקיפה הרוסיים? האם על-רקע הלקח שלמדו הרוסים בלוב, עלול כעת הקרמלין להקדים ולהפתיע את המערב בהכנסת כוחות צבא לסוריה בחסות פעולה לגיטימית לפינוי אוכלוסיה במצוקה, פעולה שעלולה להתברר גם כדרך הקצרה ביותר להכנסת ציוד וכוחות צבא שימנעו את נפילתו של משטר אסד ויהוו גורם מכריע בחנק ההתקוממות? אם כן, ייתכן שעיכובה של ספינת הנשק הרוסית מול חופי סקוטלנד היה בבחינת איתות זהיר לרוסים - רדו מהרעיון. והעניין, כך נראה, לא נגמר בכך. לרוסים יש גוף המכונה Collective Security Treaty Organization, "ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי". זהו גוף המורכב מנציגי כוחות מרוסיה, מארמניה, מבלארוס, מקזחסטן, מקירגיסטן, מאוזבקיסטן ומטג'יקיסטן. בראשו עומד הגנרל ניקולאי בורוג'ה. בימים האחרונים התראיין הגנרל לתקשורת הרוסית ואמר בצורה ברורה שלא מן הנמנע שהארגון ישלח בקרוב "כוח שמירת שלום" לסוריה. כמובן, אם האופציה הזאת תמומש הרוב המכריע של הכוח יהיה רוסי. במצב כזה, כל פעולה שיעשה המערב, מול סוריה בעתיד הנראה לעין או בהמשך כלפי אירן, תצטרך להתחשב גם בנוכחות רוסית חדשה-ישנה באזור. על-רקע הקקופוניה הזאת, ביקורו של ולדימיר פוטין בישראל נראה כמו רוטינה ששייכת לזמנים רגועים יותר. מעניין היה לראות את ולדימיר פוטין, הטייס, הצוללן, האופנוען, עוטה החגורה השחורה, ניצב לצדו של ראש ממשלתנו, שקרע גיד במשחק כדורגל למען השלום בין יהודים לערבים. פוטין ביקר בארמון סרגיי המשופץ ואחר כך גם במרכז תרבות רוסי בבית-לחם. היו פקקים בירושלים. נתניהו דיבר על המורשת ההיסטורית המשותפת, ווטרנים נרגשים עטויי מדליות המתינו ללחוץ לו ידיים. וכן, דיברו גם על אירן וסוריה. לדבר זה חשוב. תמיד.