את המחזה הנפלא הזה כתבה צביה הוברמן, עטורת ההישגים, וביימה דדי ברון המוכשרת. מהעובדות הידועות הן יצרו מחזה דרמטי, המתרחש כולו על סיפון האניה שעל הבמה, שזה גם הישג עיצובי של דנה צרפתי. צילומי הים שברקע של יואב כהן ומיקי שלום, מעניקים תחושה אמיתית של ההתרחשות. הקהל עד לעלית העולים החדשים לאניה, ליצירת סדר גם בתנאים הקשים שהם נאלצו לעמוד בם, למשברים הנפשיים ולטראומות שכל אחד מהם נשא בחובו בגלל המלחמה - אבדן יקיריהם ותחושת הבדידות בעולם.
שני האחים - יעקב (אורי לחמי היפה, במשחק נוגע ללב) ואחיו הקטן לוליק, אחוז הפחדים, (איתי רויטנברג רב ההבעה, המרגש גם ללא טקסט כמעט), מעניקים תחושת ביטחון, לכל אחד מקבוצתם, ותחושה שכולם למען אחד ואחד למען כולם. כך משתלבת בתוכם שרה'לה- טל לוי העדינה והמצחיקה לעיתים, כך גם הניה- דניאל שמשוני, כך גם אריה - ארז מעיין, והכי פגועה נפשית, אנה (רוני הדר) שהם מקבלים לתוכם, חרף היותה ילדה שגודלה בבית נוצרי כדי להצילה מגורל כל משפחתה , ועדיין מצטלבת ומתפללת כנוצריה - גם לה הרגש והחום שהם מעטירים עליה עושים את המלאכה, והיא לאט לאט מתחברת לכולם, ובמיוחד ליעקב. רוני הדר משחקת בבשלות ובמיומנות את הדמות המיוסרת.
מי שמשנה את האווירה עם בואו בתחפושת של קצין בריטי, הוא שליח ההגנה לאניה, מיכה (קובי ליבנה המצוין, שחקן דרמטי מעולה עם רקורד).הוא מעודד את כולם, תוך כדי שהקהל מקבל מעט מושג הודות לטיפטופי המידע על מה שהתרחש "שם", בעת השואה. זה לא מחזה לילדים רכים, ומיועד לנוער בתיכון מ-ט עד י"ב. והמחזה ממש ממלא חסר בידע של הנוער כיום על תקופה זו בעבר שלנו, שאסור לנו לשכוח, והמסר מעמיד את החברות והליכוד כערכים החשובים ביותר ע"מ לשרוד ולהצליח להקים בהמשך את המדינה, ולהעניק לה חיים טובים וארוכים.
הסצינה המרגשת והמרטיטה ביותר בהצגה מתחוללת, כשלפתע מגיע לאניה איש לבוש בלואים, המסתכל על לוליק, ופורץ בזעקות שמחה: "הנה יצחק'לה, הבן שלי שחשבתי שמת”. הילד, שכה חסרו לו אביו וגם אמו, מתחבק עם האיש בחום ונרגש לקבל שוב אבא. אך הסובבים אותם, לאט לאט, בלי צעדים פוגעים ובוטים, משכנעים את האיש (איציק גבאי, כשרון בימתי ענק, שטרם נוצל דיו וראוי לתשומת לב) שזה לא יצחק'לה, ואת לוליק, שזה לא אביו. עד כדי כך ההיפרדות מהקרובים ביותר הייתה כה אקוטית, והשלכותיה היו כאלו.
קטע הסיום מזיל דמעות גם מבעלי הלב הקשוח ביותר, אך דבריה של אנה הנוסכים אופטימיות הם המסר הנוסף בהצגה.
הצגה מופלאה, ברמה שנוער ומבוגרים כאחד חווים בה חוויה עזה. הביצוע נפלא, במיוחד של איציק גבאי קובי ליבנה, וכל היתר. הישג ראוי לציון של תיאטרון אורנה פורת, השחקנים והיוצרים.
