האם בית המשפט העליון משנה אט-אט את מדיניותו לגבי הטלת הוצאות משמעותיות בהליכים חסרי בסיס? שלוש החלטות שניתנו בתוך שני ימי דיונים - שתיים מהן בידי הנשיא
אשר גרוניס והמשנה לנשיא
מרים נאור - עשויות לרמז שזהו אכן הכיוון.
ההחלטה הבולטת ביותר שייכת לגרוניס, ולא רק משום שמדובר בנשיא אלא גם בשל הנושא בו מדובר: בקשה לפסילת שופט. קשה לזכור מתי הוטלו בהליך כזה הוצאות, קל וחומר - הוצאות משמעותיות. אבל גרוניס חייב את אברהם ובת-ציון סימון בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל, לאחר שערערו על החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעקב שפסר, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם.
גרוניס מזכיר (יום ה', 5.7.12), כי בעבר כבר העיר שהשניים "נוקטים הליכים משפטיים בהיקף בלתי נתפש, כלומר כי הם 'מתדיינים סדרתיים'". לגופו של עניין הוא אומר, כי סימון ביקשו לפסול את שפסר בשל התבטאויות שייחסו לו - אך אין להן כל זכר בפרוטוקול, אשר לדברי שפסר משקף במדויק את שנאמר בדיון. "הרושם הוא, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, כי מטרתה היחידה של בקשת הפסלות הינה, ככל הנראה, להביא לעיכוב בבירור ההליך", אומר גרוניס, וכאמור מחייב אותם בהוצאות של 10,000 שקל.
תבע הוצאות - וישלם 15,000 שקל החלטה נוספת של חיוב בהוצאות ניתנה (יום ד', 4.7.12) בידי השופט
יצחק עמית, בסכסוך שכנים על רצונה של אחת הדיירות, כרמלה גריידי, לבנות על הגג חדר בגודל של 23 מ"ר. גריידי, שבית המשפט המחוזי התיר לה לבנות 11.5 מ"ר, חזרה בה מערעורה לעליון. אך האדריכל יחזקאל הולצמן עמד על ערעורו, שעסק בכך שהמחוזי לא זיכה אותו בהוצאות, למרות שהעליון הציע לו לחזור בו. התוצאה הייתה: לא רק שהוא לא קיבל הוצאות במחוזי, אלא גם חויב בהוצאות של 15,000 שקל בעליון.
הולצמן, המייצג את עצמו לכל אורך הדרך, לא קיבל הוצאות במחוזי בשל התנהגותו - אומר עמית. הוא הגיש סיכומים באורך כפול מזה שנקבע, הוא כינה את בא-כוחה של יריבתו בשם "שקרן" ואף השתלח בשופטת המחוזית הדסה אחיטוב. היא עצמה כבר התייחסה בהליך הקודם להתנהגותו של הולצמן, אשר אומנם יוצג אז בידי עורך דין, אך הגיש בעצמו את סיכומיו ובכך סיבך את כל המעורבים, הפריע לדיונים ובכך האריך את המשפט ללא כל צורך.
עמית אומר: "חלק מהטענות שהועלו על-ידי הולצמן הן בגדר התחכמות גרידא, כגון בנושא אורך הסיכומים. דומה שהולצמן לא הפנים את הערות בתי המשפט והוא ממשיך בשלו, גם במסגרת הערעור שכנגד". ביהמ"ש המחוזי נזף בו על השימוש במילה "שקרן", אך הוא "בחר בסיכומיו בפני בית משפט זה לדקדק כי לא השתמש במילה שקרן, אלא רק בשורש ש.ק.ר בהטיות שונות. לאחר מכן, הוא מסביר את פירוש המילה 'שקר', ואז חוזר על טענתו כי 'רבים מדברי ב"כ גריידי
אכן היו שקרים! ממש שקרים!' (ההדגשות במקור). גם בסיכומי התשובה שהגיש, באיחור ניכר, כתב הולצמן כי 'גריידי משקרת במצח נחושה'".
האיתות של נאור ולבסוף: החלטתה של נאור, המהווה איתות מעניין דווקא משום שהחליטה שלא לפסוק הוצאות. נאור דנה (יום ה', 5.7.12) בבקשתו של צבי זילברשלג לדיון נוסף בהחלטת בג"ץ לדחות על הסף את עתירתו נגד עיריית עפולה, ממנה תבע פיצוי על הפקעת קרקע. בג"ץ קבע, כי טענותיו הן למעשה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולכן אין הוא יכול להידרש להן.
בבקשתו לדיון נוסף טען זילברשלג, כי טענותיו נגד המחוזי לא היו ערעוריות. אך נאור אומרת, כי טענה זו עצמה היא ערעורית ולכן אינה מהווה עילה לדיון נוסף. עוד טען, כי יש לדון בשאלה האם ביהמ"ש המחוזי אמור היה להמתין לסיום חקיקתו של החוק לתיקון פקודת הקרקעות. ואולם, אומרת נאור, בג"ץ לא קבע כל הלכה בנושא זה וגם מסיבה זו אין מקום לדיון נוסף - המתקיים רק אם נקבעת הלכה חדשה וחשובה במיוחד.
לבסוף מגיעה נאור לשורת ההוצאות: "לא בלי היסוס לא ייעשה זו הפעם צו להוצאות לטובת אוצר המדינה". לאמר: בפעמים הבאות - בין אם יהיה זה זילברשלג ובין אם יהיו אלו עותרים אחרים - בהחלט ייתכן שהם יחויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה. איתות המצטרף כאמור לשתי ההחלטות של גרוניס ועמית, ואולי יהווה תמרור אזהרה למי שמציפים את בית המשפט העליון בפרט ואת בתי המשפט בכלל בהליכי סרק.
