מיליון פה, מיליון שם

ש"ד אומר, כי העביר לאהוד אולמרט 4.5 מיליון שקל כאשר הלה כיהן כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת – כפול מן הסכום הנקוב בכתב האישום; הוא הסביר, כי אין לו תיעוד להעברות מסוף שנות ה-90. את היחסים ביניהם הגדיר כ"שני גונבי סוסים". מרכיב מרכזי בשוחד, טען, היה 500,000 שקל שהעניק לד"ר יוסי אולמרט, אחיו של ראש הממשלה לשעבר, כאשר הסתבך בחובות. כמו-כן, הועברו 1.5 מיליון שקל לכיסוי חובותיו של אולמרט ממערכות הבחירות לראשות עיריית ירושלים ולראשות הליכוד. באחד המקרים הועברו לו 10,000 דולר במזומן במעטפה כאשר נזקק לכסף בדחיפות. בתמורה, אמר ש"ד, הטיל אולמרט את כל כובד משקלו לטובת יזמי הולילנד, עזר להעביר את התוכניות השונות בעיריית ירושלים ובוועדה המחוזית, ומנע דיון בהתנגדויות להן. כך עלה שטח הבנייה בפרויקט מ-25,000 מ"ר ל-311,000 מ"ר, צורפו קרקעות עירוניות וניתנו ליזמים הטבות נוספות. כמו-כן, אמר ש"ד, הוא הגיע עם אולמרט לסיכום לפיו היטל ההשבחה בפרויקט יהיה 20 מיליון דולר בלבד – מחצית מהסכום שדרשה העירייה.

השוחד למי שהיה ממלא-מקום ראש עיריית ירושלים, סגן יו"ר הוועדה המקומית וראש העירייה – טען ש"ד – התבטא בהעברת 2.5-2 מיליון שקל לארגון יד שרה, אותו הקים אורי לופוליאנסקי ובראשו עמד. בין היתר נתרמו 520,000 שקל לבית הכנסת בבניין החדש של הארגון ונרכש ארון קודש עתיק ב-80,000 שקל. כמו-כן, קיבל לופוליאנסקי 120,000 שקל במזומן לתשלום לפעילי השטח בבחירות לראשות עיריית ירושלים ב-2003, ועוד 40,000 שקל הוענקו לכולל בראשות בנו, יצחק. הלל צ'רני גם הבטיח ללופוליאנסקי תרומה של מיליון דולר ליד שרה, אך לא עמד בהבטחתו. לאחר שהחלה מערכת יחסים זו, שינה לופוליאנסקי ב-180 מעלות את עמדתו ביחס לפרויקט הולילנד, והטיל גם הוא את כל כובד משקלו לאישורו תוך הגדלת הענק בזכויות הבנייה ושינויי הייעוד שביקשו היזמים. בין היתר, טוען ש"ד, הביא לופוליאנסקי לאישור חסר תקדים במהירותו של התוכנית בוועדה המקומית וזירז את הפקדתה בוועדה המחוזית.

לטענת ש"ד, הוא שכנע את יזם הולילנד שהדרך היחידה להשיג את מטרותיו היא באמצעות תשלום שוחד לבכירי עיריית ירושלים, ובסופו של דבר העביר הלל צ'רני באמצעותו שוחד בסך 8.9 מיליון שקל. טיעון מרכזי של ש"ד הוא, שצ'רני אישר את התשלומים – הן בעיקרון והן בפרטיהם. לדבריו, צ'רני אף יצר קשר ישיר עם כמה מהמשוחדים והעביר להם כספים במישרין. ש"ד הזכיר מספר פעמים את תביעתו האזרחית נגד צ'רני (בסך 30 מיליון שקל), אותה הגיש בין היתר בטענה שלא כל כספי השוחד הוחזרו לו כמובטח.

מהנדס עיריית ירושלים לשעבר התנגד נחרצות לפרויקט הולילנד, סיפר ש"ד, אך שינה את עמדתו בעקבות כספי השוחד שקיבל. לטענת ש"ד, השוחד החל להיות משולם כאשר אחיו של אורי שטרית נפטר והותיר אותו עם חובות של 500,000 שקל מפעילותם העסקית המשותפת. יזמי הולילנד כיסו חוב זה, ואף סייעו לשטרית להפחית ביותר ממחצית את חובו לבנק הספנות – בעזרתו של דני דנקנר, שהיה אז סגן יו"ר בנק הפועלים, בעלי בנק הספנות. בסך-הכל, טען ש"ד, קיבל שטרית שוחד בסך 1.5 מיליון שקל. לפני שנים אחדות, כאשר ש"ד נקלע למצוקה כלכלית קשה, הוא ביקש משטרית סיוע ואז הביע הלה נכונות להחזיר חלק ממה שכינה "הלוואות" שקיבל מידי ש"ד. הלה טוען, כי מדובר היה בשוחד ולא בהלוואות, וכי שכר הטירחה ששילם למשרדו של שטרית היה כנגד חשבוניות כוזבות שלא שיקפו שירות אמיתי שקיבל, אלא היוו מסווה לשוחד.

ש"ד אומר, כי העניק ליד ימינו של אהוד אולמרט שוחד בסך 350,000 שקל, בנוסף לכספים שנתן לה עבור אולמרט. לדבריו, שולה זקן הייתה בעלת השפעה רבה בעיריית ירושלים, ולכן מצא לנכון לשחד גם אותה. בנוסף לכך, אמר, אולמרט ביקש ממנו לסייע לה לאחר שנקלעה למצוקה כלכלית. לדברי ש"ד, הוא מימן גם רכישת רהיטים המצויים עד היום בביתה של זקן. בנוגע לסיוע לאולמרט באמצעות זקן סיפר ש"ד, בין היתר, כי ארגן שורה של תורמים שתרמו 5,000 שקל כל אחד כדי שניתן יהיה להציגם למבקר המדינה, ולאחר מכן הוא החזיר להם את הכסף במימונו של צ'רני. ש"ד העיד, כי זקן הבטיחה לו שהסיוע יימשך גם לאחר מעברו של אולמרט למשרד התמ"ת.

אליעזר שמחיוף, שהיה סגן ראש עיריית ירושלים ויו"ר ועדת הכספים קיבל, לטענת ש"ד, שוחד בסך 350,000 שקל, שאת חלקו אמור היה להעביר לידי יהושע פולק – שהיה גם הוא סגן ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית. בתמורה, התגייס שמחיוף לעזרת היזמים, ובין היתר סייע בהעברת תוכניות הבנייה המיטיבות. לדברי ש"ד, אברהם פיינר – שהיה חבר הנהלת עיריית ירושלים והוועדה המקומית – קיבל שוחד בסך 900,000-800,000 שקל באמצעות תרומות לבית הספר לבנות "בית מלכה" של חסידות בלז, בראשו עמד. בתמורה, סייע פיינר לגייס את כל הנציגים החרדיים לתמיכה בתוכניות הבנייה של הולילנד, וסייע למנוע דיון במועצת העירייה בהתנגדויות לפרויקט.

ש"ד הגדיר את מאיר רבין כמי שהיה קרוב אליו כאילו היה בנו, וכמי שביצע בפועל בשליחותו חלק ניכר מהעברות כספי השוחד. לדבריו, בחלק מן המקרים – רק רבין ומקבלי השוחד יודעים עד היום מי קיבל וכמה. לדברי ש"ד, הוא היה מוציא צ'קים מחשבונות הבנק שלו ושל החברות שהיו בבעלותו, רבין היה ממיר אותם למזומן בצ'יינג'ים בבני ברק ומעביר את כספי השוחד ליעדיהם.

ש"ד סיפר, כי שותפיו של צ'רני לפרויקט הולילנד – אביגדור קלנר, אמנון ספרן ושמעון גלאון – החלו לשלם את השוחד לבכירי עיריית ירושלים כאשר צ'רני טען שהוא אינו צריך להמשיך ולשאת בתשלומים לאחר מכירת 82% מהפרויקט. לדברי ש"ד, הוא הביא את הדברים לידיעתם של השלושה, שבסופו של דבר הסכימו להמשיך בתשלומים.

ש"ד אמר מספר פעמים, כי הוא ביצע עבירות רבות, ואמר שאלמלא סכסוכו עם צ'רני – לא היה פונה למשטרה. לדבריו, הוא עצמו יזם את התוכנית העבריינית של קבלת אישורים והטבות בפרויקט הולילנד תמורת שוחד לבכירי עיריית ירושלים. עדותו התאפיינה במסירת פרטים רבים מאוד, כולל על אירועים שהתרחשו לפני עשור ומעלה, ורק לעיתים רחוקות נזקק לרענון זכרונו. בקיאותו בפרטים ניכרת כאשר השופט דוד רוזן "מתקיל" אותו בשאלות נקודתיות. הוא עונה במדויק ובצורה נקודתית על שאלותיה של התובעת, עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, אם כי מדי פעם מצליחה הערה מכיוון ספסלי הנאשמים או הסניגורים לגרור אותו לתגובה.

השופט מעורב מאוד בדיון, מרבה לשאול וגם מנסה ליצור אווירה מעט יותר נעימה עם הערה מבודחת ואף עם צחוק מתגלגל מדי פעם. הוא מאפשר לעדותו של ש"ד להימשך כמעט ללא הפרעות, תוך דחייה של כמעט כל התנגדויות ההגנה. בשאלותיו מחדד רוזן נקודות מהותיות, ובעיקר ניכרת תמיהתו על כך שניתן היה – לגרסתו של ש"ד – לשלם כל כך הרבה שוחד במשך כל כך הרבה שנים לכל כך הרבה אישי ציבור. דוד רוזן קבע 11.5 שעות דיון ארבעה ימים בשבוע, אך כרגע עליו להסתפק ב-5.5 שעות עדותו של ש"ד, לאחר שלא הצליח לשכנע אותו להאריך את היום, ולאחר שהצדדים הביאו אותו לסגת מהצעתו לשמוע עדים אחרים בשעות אחרי הצהרים.