אולמרט המשוחד הסדרתי

אחד המועמדים הבולטים להיות אסיר הוא ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט, שקיבל ממנו בתקופות שונות, על-פי עדותו בבית המשפט, למעלה מ-5 מיליון שקלים. מהשאריות של הכספים והתשורות שאולמרט קיבל כשוחד נהנתה מנהלת לשכתו הנוכלת שולה זקן, שהייתה שותפה פעילה לדבר עבירה. (קשה היה שלא להתפעל מכושר האלתור של זקן, שטענה כי לא קיבלה שוחד מש"ד, אלא רק מתנות שהיא רשאית לקבל מאדם שיש לה קשר אישי הדוק עימו.) עד היום אני לא נרגע לשמע הדברים שלחש לפני זמן קצר אולמרט באוזניהם של מקורביו הבלתי נלאים: "לא לקחתי שוחד בפרשת הולילנד". דברים אלה משתלבים עם הצהרה קודמת של אולמרט בכלי התקשורת כאשר כיהן עדיין כראש ממשלה: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי. לאורך כל חיי הציבוריים פעלתי ביושר". כמי שעקב מקרוב, החל בשנות השבעים, אחרי דרכי התעשרותו של אולמרט, שהפך למיליונר כבד במהלך שירותו הציבורי, וחשף באורח שיטתי את מעלליו העברייניים, ידעתי שאולמרט דובר אמת. אולמרט לא לקח לכיסו שוחד באגורות, אלא רק חפיסות גדולות של דולרים במזומן, לפעמים אפילו בלי מעטפות מסוג אלה שהעבירו אליו משה טלנסקי ואחרים. אולמרט, היהיר והשחצן, שכולו עמוס בדברי העניבות האופנתיות, השעונים המיוחדים, העטים היקרים והסיגרים הנדירים שהיו חלק ממערך השוחד שלו, לא מיצמץ מול פני האומה והתנהג כעבריין ותיק ומיומן.

אין ספק שפרשת הולילנד נפלה עליו כרעם ביום בהיר, מבלי שהיה מודע לפעולה מודיעינית חשאית של המשטרה בעקבות חשיפה ב-News1, שהפכה לחקירה גלויה שבמהלכה נעצרו חלק ממקורביו שהיו מעורבים בפרויקט המגלומני המושחת. אולמרט חשש שמכאן ואילך תפעל שיטת הדומינו ותבוא המפולת שתחשוף את שיטות קבלת השוחד שקיבל לאורך השנים בכל התפקידים הציבוריים שמילא. סימניה הראשונים של המפולת היו הפרויקטים שחוקרת המשטרה במקביל לפרשת הולילנד, חוות הזרע וצוק מנרה, שבהם היה מעורב מקורב שלו לשעבר ושותפו לחלק מדברי העבירה שביצע, עורך הדין אוריאל מסר, שנחלץ בנסיבות תמוהות מהגשת כתב אישום נגדו. אילו המשטרה הייתה עושה את מלאכתה נאמנה, בפרויקטים חשודים בהענקות שוחד שבהם מופיע מסר, צריך לחפש תמיד את אולמרט. אין ספק שזכות הבכורה שמורה לאתר News1 ולעורכו יואב יצחק, שדבקותו ונחישותו בחשיפת מעשי שחיתות בצמרת המדינה ראויות לציון מיוחד. בחודש יולי 2008 פרסם לראשונה חברי ובן-בריתי יואב יצחק ב-News1, ידיעה בלעדית תחת הכותרת: "אולמרט חשוד בקבלת שוחד גם מיזמי הולילנד". עובדה זו לא צוטטה בכלי התקשורת האחרים, למרות שלא הוכחשה ולא נסתרה. המשטרה נכנסה לתמונה זמן קצר לאחר מכן, בשקט-בשקט, בזכות גילוייו של יצחק בפרשת שחיתות מבישה זו, שזעקה לשמיים ב-15 השנים האחרונות.

בראשית 2009 פרסמתי בספרי, "זעקי ארץ מושחתת", שעל שערו מתנוסס לדראון צילומו של אולמרט חנוק בעניבה בהקשר עובדות נוספות מאלפות שקשורות לפרויקט הולילנד. וכך כתבתי בין השאר:

• "לכאורה, בהתערבותו לקידום הפרויקט ביקש אולמרט לרצות את אחת היזמות חברת פולאר שאחד מבעליה הוא איש העסקים אביגדור קלנר, ידיד ותיק שלו. אולי בפועל גמל אולמרט בעסקה גם לרואה החשבון האישי שלו, מיכאל ברזילי, שהיה מעורב במיזם. עד כמה היה הדוק הקשר בין השניים תעיד העובדה שבנו של מיכאל, בועז, היה באותה עת רואה החשבון של חברת המים העירונית הגיחון שהוקמה בזמן כהונתו של אולמרט כראש העיר. הבן השני, אודי, משפטן במקצועו שכיהן בעבר כסגן נציב מס הכנסה, נימנה עם מייסדי רשימתו של אולמרט ירושלים ולימים צורף לקדימה".

אולמרט ניסה לפעול מאחורי הקלעים למען מינויו של אודי ברזילי כנציב מס ההכנסה, אך המינוי נתקל בהתנגדות חריפה של עמותת "אמיתי" (שקדמה ל"אומ"ץ") וירד מעל הפרק. כאשר החלה חקירת המשטרה בפרשת הולילנד, פנתה אומ"ץ אל פרקליט המדינה משה לדור ואל ראש אגף החקירות במשטרה ניצב יואב סגלוביץ', כדלהלן:

• "תנועת אומ"ץ מבקשת להביא לידיעתכם כי בשעתו החלה חקירת משטרה בפרשת מעורבותה של נציבות מס הכנסה בתהליך הקמתו ומתן האישורים לפרויקט הולילנד ירושלים. במהלך אותה חקירה התברר כי ביוזמתו של נציב מס הכנסה דאז, דורון לוי, הוענקו שורה של הטבות לבעלי הפרויקט בתשלומי מיסים למיניהם.
  בעקבות פרשה זו נאלץ לוי להתפטר מתפקידו מבלי שננקטו נגדו הליכים משפטיים כלשהם.
  ככל הידוע לנו, בגלל התפטרותו של הנציב חקירת המשטרה בפרשה זו הופסקה בעיצומה ולא מוצתה.
  נראה לנו כי בעקבות ההתפתחויות האחרונות בחקירת הולילנד יש מקום לחדש את החקירה הנ"ל ולברר את מערכות הקשרים שהיו קיימים אז לכאורה בין אנשי מס בכירים לבין המעורבים בחקירה הנוכחית".

לצערנו, המשטרה לא חקרה נושא זה כשם שפישלה בחקירת חלקו הסמוי של אולמרט בשחיתות שנחשפה מאוחר יותר ברשות המיסים, בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר האוצר. בלהיטותו של אולמרט לקבל שלמונים בתפקידיו הציבוריים השונים, הוא הצליח להשחית רבים וטובים שנסחפו אחריו ומצאו עצמם שותפים לדבר עבירה, שאינם יכולים לחשוף את אולמרט בלי לסבך את עצמם. הנחת העבודה שבזו אחר זו ייחשפו עשרות פרשות שוחד פרויקטים בירושלים ובמקומות אחרים בארץ, שבהן אולמרט שומן היטב, אך העומס על המשטרה היה רב מדי ולא היה לה גיבוי של הפרקליטות להרחיב את היריעה. שורה של פרויקטים מושחתים נוספים שאליהם היה קשור אולמרט לא נחשפו גם משום שחלה עליהם התיישנות.

מסע ההשחתה הארוך של אולמרט, שהיה מלווה כל העת בחשדות לקבלת שוחד, שרובם לא נחקרו עד היום, נעשה בשעה שהוא כיהן כראש עיריית ירושלים ומאוחר יותר כשעמד בראש כמה משרדים ממשלתיים: בריאות, תקשורת, אוצר ותמ"ת. עבירת השוחד הייתה עוגת חוקו של העבריין הסדרתי אולמרט מאז שמילא תפקידים אופרטיביים של ראש עיריית ירושלים ושר במשרדי הבריאות, התקשורת והתמ"ת, שאפשרו לו להעניק הטבות שונות, לתפור מכרזים ולבצע עבירות מגוונות, גלויות וסמויות. אולמרט הנהנתן מצא כמה דרכים בדוקות לקבל את השוחד. את ה"כסף הקטן", שהסתכם בכמה אלפי דולרים, הוא קיבל לרוב בצורת עטים נובעים יקרים. את הכסף הגדול שהסתכם במאות אלפי דולרים נטל אולמרט הערמומי באמצעות הלוואות כספיות שהוא ביקש וקיבל בכסף זר במזומן, מבלי שטרח לתת כתמורה מסמך כלשהו או המחאה דחויה. את כספי ההלוואות לא טרח אולמרט להחזיר, בידיעה מראש שהוא מכוסה מפני חשיפה פומבית או חקירה משטרתית. ואמנם, נותני ההלוואות היו לרוב אנשי עסקים שנהנו משירותיו הממלכתיים של אולמרט, בניגוד לכללי המנהל התקין ולעיתים גם בניגוד לחוק. הרמיזות שלהם לאולמרט לא הועילו והם נאלצים להבליג עד היום מחשש שיפלילו את עצמם. בפרשת ההלוואות הייתה לפרקליט המדינה משה לדור מעידה קלה, כאשר טען בשעתו בראיון עיתונאי כי אולמרט לא החזיר הלוואה בסך 75 אלף דולר שקיבל מאיש העסקים ג'ו אלמליח. עובדה זו צוינה באחד מכתבי האישום שהוגשו נגדו. ההלוואה ניתנה לאולמרט בינואר 1993, בעת שכיהן כחבר-כנסת ונערך להתמודדות על ראשות עיריית ירושלים. בעת קבלת ההלוואה, שימש מר אולמרט דירקטור בחברת חיפושי נפט שבבעלות מר אלמליח, ובתפקידו זה הייתה לו השפעה על החלטות הדירקטוריון, שהיה בהן להיטיב עם מר אלמליח. בפועל התברר שאולמרט טען בבית המשפט שהחזיר את ההלוואה ומסיבה זו הגיש תביעת לשון הרע נגד לדור, שנאלץ להתנצל השבוע תמורת מחיקת התביעה. בפועל מתברר שאולמרט נאלץ להחזיר את ההלוואה הן בשל התעקשותו יוצאת-הדופן של אלמליח והן בשל חשיפת הפרשה על-ידי מבקר המדינה הפורש, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. ראוי לציין שבעת קבלת ההלוואה לא הוסכם, כמקובל אצל אולמרט, על מועד פירעון ההלוואה, את המילה ריבית הס מלהזכיר. בשנת 2004, לאחר חלוף למעלה מעשר שנים מיום מתן ההלוואה, בהן מר אולמרט לא פרע ולו אגורה אחת על חשבון ההלוואה, דרש ממנו מבקר המדינה להחזיר את הכסף לאלמליח, עד שנת 2009. בעת שמר אולמרט נחקר במשטרה בפרשת מעטפות הכסף (טלנסקי), התברר כי טרם פרע את חוב ההלוואה לאלמליח, חוב שעמד אז על כחצי מיליון שקל. חרף הודעתו של אולמרט בבית המשפט, מכורח הנסיבות לא שמענו עד היום מאלמליח הודעה מפורשת שאמנם קיבל את ההלוואה בחזרה.

לאולמרט הייתה עוד דרך יעילה לקבלת שוחד באמצעות רכישת ציורים של רעייתו עליזה, במחירים מופקעים הרבה מעל לשוויים האמיתי. דמעות התנינה ששפכה בשעתו רעייתו עליזה, בשעה שקבלה על ההתנפלות על בעלה בעל הרקב המוסרי, כאשר טענה בראיון עיתונאי שהיא מאמינה שבעלה מעולם לא קיבל שוחד, היו פתטיות. בפועל, גם היא הייתה צריכה להיחקר במשטרה כשותפה לדבר עבירה. אגב, בשעתו פניתי אל מנהל רשות המיסים לשעבר ג'קי מצא (שהסתבך בינתיים בפלילים) בבקשה לקבל נתונים על גופים ואישים שרכשו את ציוריה של עליזה. המטרה הייתה להשוות את מחיר הרכישה לעומת השווי הריאלי בשוק האמנותי, אך הסודיות הקבועה בחוק אסרה עליו לעשות זאת. כבר בראשית דרכו הציבורית החל אולמרט לשאוב מהקופה הציבורית באמצעות פעולות תיווך רבות, אותן עשה מקיצורי דרך שהעניק בזכות קרבתו למערכות השלטון. אבל התעשרותו הגדולה של אולמרט היא מקבלת שוחד שיטתי מאילי הון ומגופים כלכליים שסייע להם בדרך זו או אחרת. חלק מכספי השוחד שהועברו אליו נעשו על-פי החשד בעזרתה הפעילה של שולה זקן, המנהלת המיתולוגית של כל לשכותיו. כספי שוחד אחרים שולמו במזומנים בארץ או בחו"ל, באמצעות העברות כספים בהיקפים בלתי ידועים, ששימשו כביכול רק למטרת בחירות אך הועברו בדרכים מתוחכמות גם לכיסו הפרטי. אולמרט קיבל שוחד גם בפרשות המפורטות בכתב האישום הכחוש והצמחוני שהוגש נגדו ובגינו הוא עומד לדין בימים אלה, ומשום מה זוכה מהשופטים להנחות שמאפשרות לו שלא להיות נוכח בכל הדיונים כמקובל לגבי נאשמים בעבירות פליליות. היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, החליט משום מה להשמיט סעיף אישום חמור זה מכתב האישום, אולי כדי למנוע את כליאתו של אולמרט מאחורי סורג ובריח, שהייתה בלתי נמנעת אם היה מורשע בעבירת שוחד. ערב פרישתו של מזוז מתפקידו, התקיימה בלשכתו פגישת סיכום של פעילות משותפת לביעור השחיתות השלטונית, שבה נכחו היועצת המשפטית לשעבר של הנהלת אומ"ץ, עו"ד גליה גבעולי, חבר מועצת התנועה, עו"ד פנחס פישלר, ועבדכם הנאמן. במהלך הפגישה הצגתי למזוז שאלה בעניין זה. ביקשתי ממנו להבהיר לנו מדוע לא העדיף להעביר את ההכרעה לשופטיו של אולמרט. כדרכו נתן לי מזוז תשובה לקונית על היעדר ראיות מספיקות לקבלת שוחד. מעניין מה אומר כיום מזוז על פרשת השוחד של הולילנד, שניצניה בלטו בשטח הפלילי של אולמרט עוד בתקופת כהונתו. האם הוא מבין עד כמה שגה כאשר נמנע מלהורות על חקירת משטרה בשורה של תלונות בחשד שאולמרט קיבל שוחד בפרויקטים שונים שהגשנו לו ועד כמה החמיץ את סעיף השוחד בכתב האישום שהגיש אחרי עיכובים חוזרים ונשנים.

• כאשר כיהן אהוד אולמרט כשר הבריאות קיבל תוספת של כספי תיווך בסך 200 אלף דולר ממר יעקב נמרודי, בעקבות עסקת מכירת הכשרת היישוב שאולמרט שימש בה כמתווך בטרם התמנה כשר בממשלה. מי שגבה את הסכום הנ"ל היה עו"ד מסר, וזאת למרות שהשניים הכריזו זמן רב קודם לכן על פירוק השותפות ביניהם. דבר זה מעיד על כך שהקשר ביניהם נמשך.

• אולמרט תיווך בשעתו במכירת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים לאיל ההון ארקדי גאידמק. באופן מפתיע לחץ אולמרט על גאידמק לצרף את מסר לצוות הפרקליטים שטיפל בעסקה. נראה כי אולמרט יצא לכאורה נשכר מכך באורח אישי.

• כאשר כיהן אולמרט כשר האוצר, הפעיל משרדו לחץ כבד על חברת נמלי ישראל לבצע עסקה של רכישת קרקעות מחברת שמן. הופעל לחץ על חברי הדירקטוריון לאשר את העסקה מבלי שהובאה חוות דעת של שמאי ממשלתי לגבי שווי הקרקעות. העסקה אושרה בזכות קולותיהם של נציגי משרד האוצר. אחד הפרקליטים שטיפל בעסקה היה עו"ד מסר.

• בשעתו הייתה עסקת רכישת קרקעות של הכנסייה הנוצרית בבית-שמש מידי הפטריארכיה. הפטריארך תיאופילוס גילה כי מי שפעל מאחורי הקלעים בעסקה היה עו"ד מסר ונמסר לו כי מי שהמליץ עליו היה ממלא-מקום ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.

• בתקופה בה כיהן אולמרט כשר במשרדים שונים ייצג עו"ד אוריאל מסר לקוחות שונים מול המשרדים, והם זכו לקיצורי דרך ביוזמת השר אולמרט שעשה זאת על-פי החשד לא לשם שמיים אלא למען הכיס.

• עסקת קרקעות ברמת גן באזור הגול עם כפר אז"ר ובית החולים שיבא, שבה טיפל אולמרט בעבר כעורך דין. במרוצת השנים הופשרו הקרקעות לבנייה רוויה, למרות שבמקור תוכננו בתים חד-קומתיים. נחשף שלחבר הטוב של אולמרט ושותפו לדבר עבירה במשך שנים, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, יש חלקת קרקע ואילו לגבי בעליה של חברה ואדוזית המחזיקה בכמה חלקות, התעוררו חשדות שונים.

המשטרה נמנעה מלחקור את מערכת יחסיהם העסקית של אולמרט וחברו הטוב, שר האוצר לשעבר הגנב אברהם הירשזון, שנרקמה, על-פי החשד, בכספי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) וקופת החולים שלה בתקופה שבה כיהן הירשזון כיו"ר ופעל תחת חסותו. לא בכדי מינה אותו אולמרט כשר האוצר. שני העבריינים רצו לפעול במשותף ליד קופת המדינה. הירשזון מרצה כיום עונש מאסר בגין ביצוע שורה של עבירות פליליות חמורות בכספי הע"ל. בשנה החולפת דחה הירשזון כמה בקשות של אולמרט לבקר אותו בכלא כחבר לדבר עבירה, אולי להמתיק אותו באותה הזדמנות בכמה סודות מלוחים. נראה שהירשזון כועס על שאולמרט לא סייע לו במימון ההגנה המשפטית היקרה ובהחזרת הכספים שגנב מהקופה הציבורית ומסיבה זו נאלץ למכור את דירתו. אם אולמרט יורשע בקבלת שוחד בפרשת הולילנד, במוקדם או במאוחר הם יתפייסו ויחלקו תא אחד בכלא.