לפני כשנתיים, כשהמר לו הגורל האכזר, פנה נ.ס. ברוב ייאושו, לעמותת "מצדיעים". שמה של זו כבר יצא לפניה כמי שמסייעת ללוחמים נכי צה"ל להתעמת עם אגף השיקום של משרד הביטחון, כאשר זה נוהג להקשיח את עמדתו כלפיהם. באמצעות העמותה הגיש נ.ס. תביעה להכרה בנכותו, כשהוא מודרך על-ידי נציגיה לעבור טיפול הולם, וזאת באמצעות היחידה לתגובות קרב של אגף השיקום.
משאת הנפש ואומנם, בסיועה של עמותת "מצדיעים", עבר נ.ס אבחון פסיכיאטרי, שאישר את חומרת מצבו. בד-בבד הוא עבר גם טיפול פסיכותרפי אצל מטפלת, כשזו טורחת להוציא חוות-דעת מקצועית ומנומקת על מצבו הנפשי הקשה.
בינתיים עשה הזמן את שלו ונ.ס. הכיר עלמה צעירה, שעימה החליט, בסופו של דבר, לקשור את גורלו ולבנות יחד איתה את חייו במזרח הרחוק. הייתה לו בכך משאת נפש אחת: להתרחק, ככל הניתן, ממה שעלול היה להחזירו ביום מן הימים למאורעות הדרמטיים והטראומטיים, שאותם נאלץ לעבור בעת שירותי כלוחם בלבנון.
אותה שעה לא ניצבה עמותת "מצדיעים", ולו לרגע, מן הצד. בסיועו של מיכאל הרשקוביץ, היו"ר הפעיל והנמרץ שלה, היא הבהירה לגורמים המתאימים באגף השיקום את כוונתו הברורה של נ.ס.: לבנות את חייו מחדש בשנים הקרובות במזרח הרחוק, יחד עם העלמה, שאותה התעתד לשאת לאשה, וזאת כאמצעי-ריפוי ומזור לפגיעתו הנפשית.
יפוי כוח אלא שהעמותה לא הסתפקה בכך, ולקראת נסיעתו הצפויה של נ.ס. אף דאגה, למען הסדר הטוב, שיוכל להיפגש, בפעם נוספת, עם רופא מומחה באגף השיקום, כדי שזה יקבע את מצבו הרפואי העכשווי.
בתחילת השנה טס, סוף סוף, נ.ס. למזרח הרחוק ותוך מספר חודשים נולד לו, במזל טוב, בנו הבכור. ואז, לפני כחודשיים, הגיע לעמותת "מצדיעים" זימון בשבילו לוועדה רפואית לתחילת חודש יוני האחרון. בתוך כך ביקש נ.ס. מן העמותה להמשיך ולייצגו בפני אגף השיקום גם בעת היעדרו מן הארץ. זו, מסתבר, לא שקטה על שמריה והתקשרה מייד לקצינת התגמולים, שהייתה חתומה על הזימון לוועדה. העמותה הבהירה לקצינה שהיא מתעתדת לייצג את נ.ס. בוועדה הרפואית, בהסתמך על יפוי הכוח שהיה בידיה. קצינת התגמולים הייתה מוכנה להיעתר לפנייה, בתנאי שבד בבד יוטל על נ.ס. להיות נוכח בדיון בפני הוועדה, כדי שזו תוכל להחליט על הכרתו כנכה-צה"ל ועל אחוזי הנכות המגיעים לו.
הבהרה זה, בדיוק, היה הרגע שבו הגיע תורה של עמותת "מצדיעים" להתעקש על שלה נגד "צו" ה"הביאס קורפוס". בלי לחשוב פעמיים, הבהירה העמותה לקצינת התגמולים שעוד בתחילת השנה הובהר לפקידי האגף הרלוונטיים כי נ.ס. עומד לנסוע למזרח הרחוק לפרק-זמן של מספר שנים וכי מסיבה זו גם עבר, טרם נסיעתו, בדיקה נוספת אצל רופא-מומחה. בתוך כך גם הבהירה העמותה שהלוחם הפצוע אינו מתכוון לחזור לארץ, לצורך דיון בוועדה, הן בשל נסיבותיו הכלכליות והן משום שאין סיכוי כלשהו שיותיר לבד את אשתו ואת תינוקם במדינה הזרה.
רק לאחר דיונים פנימיים מייגעים, ובעקבות התעקשותה של עמותת "מצדיעים", ניאותה הוועדה הרפואית להתכנס במועדה, גם ללא נוכחותו הפיזית של נ.ס. בכך קיבלה הוועדה את עתירת העמותה, לפיה כבר הוצגו בעבר, בפני אגף השיקום, מספר חוות דעת רפואיות רלוונטיות על מצבו של נ.ס.
אתמול (יום שני) הגיע הקץ לפרשה האומללה. היה זה כשעמותת "מצדיעים" התבשרה סוף סוף שבעקבות ייצוגה את נ.ס. - הוכר הלה, באורח רשמי ותקדימי, כנכה-צה"ל לכל דבר ואף נקבעו לו 20% נכות על הלם-קרב. לא נותר אלא להסיר את הכובע בפני העמותה על הישגה הגדול ועל שלא הרימה ידיים.
