הקאמרי הציב לעצמו אתגר: להעלות במקביל את "ריצ'רד השני" ואת "ריצ'רד השלישי" עם כמעט אותו הקאסט ואותו במאי - ארתור קוגן הבמאי הנדיר באיכותו. כשאיתי טיראן בשתיהן, הוא כמו שחור ולבן, כמו שני הפכים גמורים של הדמויות שהוא ממלא. בהצגה שראינו הערב הוא הדמות המיוסרת של המלך הלא מסופק, טוב הלב, שבמקום לגזור דין מוות על הבוגדים בו - חס עליהם ושולח אותם לגלות. צעד שמתגלה כחולשה וטעות. בן דודו, אותו ממלא גיל פרנק באיכות משחקית העולה על כל ביצועיו עד היום, וממחיש מהי בשלות וניסיון בתפקידים קלאסיים, הוא המורד שחוזר עם צבא גדול למולדתו, וגורם לריצ'רד לוותר על כתרו וכסאו.
בעוד המלך עובר מטמורפוזה משליט יחיד לשבוי בידי המורדים, נאלץ להתערטל מכל סמלי המלכות כולל שלמות הפאר, ונותר במעין חלוק לבן שמזכיר חלוק בסנטוריום לחולי נפש, רוחו נדכאה ושבורה, הרי בנפשו של הדוכס המורד הנרי, לכשהוא הופך למלך, גם כן חלה מטמורפוזה. האדנות שמחצין גיל פרנק, הדרת המלכים הנשקפת ממנו, עם הכתר והבגדים, הליכתו, תנועותיו, קולו והבעותיו - מעניקים לך תחושה שתכף הוא יכנס לתפקיד מקבת.
כוכבים אחד אחד איתי טיראן, שמלבד שני ידידיו שהוא חולק איתם את יצועו וכל שאר תענוגות הגוף, כמו גם שומע לעצתם (טל וייס וגיל אלון הנהדרים בשפת הגוף שלהם), מצוי בבדידות מזהירה. את אשתו המלכה היפיפייה (הלנה ירלובה בהדרת איפוק מלכותית שאין כמותה) הוא מדיר מכל הצעדים שהוא נוקט, לא מתייעץ עמה ולא חולק עמה דבר. לכן המרד שפורץ נגדו מעצים תחושה זו עוד יותר, ובשיא ההצגה, כשהוא נרצח, ולא בפקודת המלך החדש הנרי ה-4, הוא נישא בזרועות הנרי בתנוחת ישו בזרועות אמו, "הפייטה". כל הסצנה האחרונה בחייו מלאה רגש ומעוררת חמלה, כמו בתפקידו של טיראן כשכיכב בהצגה עימה פרץ לתודעה הלאומית והבינלאומית- "עד ראיה". הקהל רוחש לו אמפטיה ללא גבול.
כל צוות השחקנים בהצגה - מורכב מכוכבים אחד-אחד. דודו ניב נפלא כדוכס, דודו של ריצ'רד -יוסי גרבר מעורר הערצה בשני התפקידים שהוא מגלם - כדודו של המלך, ישר הדרך, וכגנן - בדמות מלאה קסם והומור. עשיר בהבעות ומרשים ביותר. אלון דהן מצוין כאציל רמאי שעשה כמעשה אנשי ציבור רבים בתוכנו כיום - ולקח לכיסו את כספי הציבור. וכן כסוהר בכלא בו ישב ריצ'רד עד שנרצח. גיל וינברג מרשים בדמותו הגבוהה, מבטיו החודרים ורבי ההבעה, כך גם אלי גורנשטיין כרוזן, שחרף האיפור והפאה ששינו אותו כליל, מוכר הודות לקולו הנהדר שאין שני לו. אביהוד תדהר כבנו, עושה תפקיד מרשים גם כרוצח המלך, ערן מור מרשים מאד כדוכס - בנו של יורק, ואורי רביץ משאיר את חותמו במשחק מעולה כהגמון של קרלייל. ככלל - עבודת עיצוב הפאות והאיפור של הדמויות ראוי לציון לשבח. פשוט יצירה בפני עצמה.
בקיצור - צוות שחקנים מרהיב, מעולה, שראוי לתשואות ולבוא לראות אותם עוד פעם. הבימוי הסופר מעולה של ארתור קוגן, התלבושות המיוחדות והאותנטיות שעוצבו במיוחד ע"י אורנה סמורגונסקי, התאורה הטובה של יעקב סליב, קרבות הבמה שעיצב גיל וינברג הרבגוני, התנועה של גיא אלון והשפה הנפלאה של תרגומו החדש והמעולה של פרופ' שמעון זנדבק שנשמעה בהדרכתה של אסי אשד - הייתה כמו מוזיקה לאוזניים.
לרוץ לראות, כי זוהי חוויה חד פעמית, לקהל ייחודי ודורש איכות, כך שלא תעלה יותר מכמה עשרות הופעות מוקצבות. יותר טוב מלונדון או ניו-יורק - וזה שלנו, בעברית צחה.
