עמדותיה של כנפאני עומדות בניגוד מוחלט לאלה של כוחות המורדים המזוהים עם האיסלאם הקיצוני. בדצמבר 2011 היא הקימה את "מפלגת השלום" (Al Salam Party), המציגה מצע רעיוני, הקורא להביא לשחרורה של סוריה מהכיבוש של אסד וכוחות הביטחון שלו, מצדד בדרך של שלום ומגנה בתוקף כל ביטויי אלימות, מלחמה, שימוש בנשק, טרור ואפליה.
באתר האינטרנט של המפלגה צוין, כי היא נוסדה בידי אנשים, המאמינים בזכויות אדם, המכבדים את החוק הבינלאומי, הנכונים לשתף פעולה עם ארגוני זכויות
האדם בעולם כדי לכונן שלום במזרח התיכון והחותרים להפוך את סוריה לסמל של שלום באזור.
מצע המפלגה מתייחס גם לסכסוך הישראלי-פלשתיני, והוא מביע תמיכה ביישובו בדרכי שלום של הסכסוך על בסיס היענות לדרישות שני הצדדים.
"לפלשתינים הזכות לחיות על אדמתם ולישראלים הזכות לחיות בשלום על אדמתם האהובה", נכתב במצע. בנוסף, קוראת המפלגה לפלשתינים החיים בלבנון לעבור לסוריה, שם יוכלו לקבל סיוע ולבנות עתיד טוב יותר להם ולמשפחותיהם. המפלגה גם מביעה התנצלות על הסבל שעבר המיעוט הכורדי בסוריה ומבטיחה פיצוי על כך.
טוענת: ישראל אינה אשמה בכישלון המו"מ לשלום בסרטון וידאו, המופיע בעמוד הפייסבוק שלה, מביעה כנפאני הבנה לעמדותיה החשדניות של ישראל כלפיה, ומטילה את האשם באי-השגת הסכם שלום על הנשיא חאפז אל-אסד ובנו בשאר אל-אסד הנשיא הנוכחי.
כנפאני מציינת, כי חאפז אסד הסית באופן ממוסד ושיטתי את העם הסורי נגד ישראל ונגד המערב ולאורך כל השנים הונה את העם הפלשתיני. הוא פלש ללבנון, ששימשה עבורו שטח עימות עם ישראל באמצעות חיזבאללה, ובדרך זו הצליח להגן על משטרו מפני עימות חזיתי עם ישראל על אדמת סוריה.
חאפז אל-אסד, טוענת כנפאני, לא דאג לפלשתינים, שכן אילו היה אכפת לו מגורלם הוא היה מעניק להם אזרחות סורית, מאפשר להם לעבוד ולרכוש אדמות בסוריה. אסד מנע זכויות אלה מהפלשתינים והונה אותם בהבטחת הכזב, לפיה הוא פועל לשמור את זכותם לחזור לאדמות שלהם, כאשר בפועל הוא לא עשה כל מאמץ בכיוון זה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בשיחות שניהל עם ישראל.
התביעה העיקשת של חאפז אל-אסד מישראל לסגת מכל רמת הגולן עד לגבולות 67', כולל משפת אגם הכינרת, מוכיחה לדברי כנפאני, את חוסר נכונותו להגיע לשלום-אמת, שכן הישראלים אינם טיפשים, והם מבינים, שנסיגה לכינרת משמעותה, שסוריה תשלוט על מקור המים העיקרי שלהם ותמנע מהם את אספקת המים.
שמעון פרס, שכיהן בעבר בתפקיד ראש הממשלה ושר החוץ, היה מוכן להגיע לפשרה עם סוריה, אבל אסד לא היה מוכן להגמיש את עמדותיו והעדיף את המצב הקיים, משום שהוא קיבל כספים רבים בזכות הטענה שהוא מסייע לפלשתינים.
לישראלים, הוסיפה כנפאני, המצב היה נוח כל עוד אסד אינו תוקף את ישראל, אך הם לא הבינו את התוכנית ארוכת-הטווח שלו, ולפיה לאחר שאירן בעלת בריתו תתחזק צבאית ותשיג יכולת גרעינית, הוא יוכל לכבוש את האזור כולו, כולל את ישראל.
כנפאני הדגישה, כי העם הסורי אינו מסכים עם מדיניות זו ואינו מעוניין להיות מעורב עוד במלחמה. לדבריה, לישראלים זכות לחיות בשלום לאחר שעברו את השואה מידי היטלר, ובעבר הם לא היו אויבים של העם הסורי וחיו בשלום בקרבם. "בסוריה היו לנו שכנים יהודים רבים ואהבנו אותם", אמרה. חאפז אל-אסד הפך אותם לאויבים ולימד את העם הסורי, שישראל וארה"ב הן האויבים, החותרים לרגל אחר סוריה.
הקמתה של ישראל על גופות של פלשתינים, ציינה כנפאני, אינה צודקת, ואולם הייתה זו הטעות שביצעו מנהיגיה באותה עת שהגיעו משואת אירופה, וכיום ישראל תיקנה את הטעות והציעה לפלשתינים להגיע לשלום ולהעניק להם אזרחות.
כאשר חאפז אל-אסד מת ובנו בשאר עלה לשלטון הייתה בעם הסורי תקווה, שהנשיא החדש שלמד במערב, יביא שלום. כאשר בשאר לחץ את ידו של הנשיא הישראלי (מתכוונת לאירוע בינלאומי ב-2008 בצרפת בו הופיע אסד בקרבת ראש הממשלה אולמרט, אך לא הייתה פגישה בין שני האישים) תושבים בסוריה החלו לרכוש אדמות ליד הגבול עם ישראל, מתוך הנחה, שהשלום קרוב, הגבול ייפתח ויהיה גידול בתיירות.
לאחר מכן, הייתה אכזבה מהמגעים בתיווך טורקי בין סוריה לבין ישראל, משום שאסד חזר בדיוק על אותן עמדות של אביו בנוגע לנסיגה לקווי 67' כולל מהכינרת. הישראלים היו חכמים, אומרת כנפאני, כאשר דחו את הצעתו של אסד, משום שהבינו, כי למחרת הנסיגה אירן תהיה שם. העם הסורי התאכזב משום שהוא הבין, שבשאר אל-אסד לא מעוניין בשלום.
