העונש על רצח בישראל הוא מאסר עולם, אותו נהוג בדרך כלל לקצוב ל-30 שנה. המשמעות היא, שאם הרוצח מתנהג כיאות ואין הוא מהווה סיכון, יש לו סיכוי להשתחרר אחרי 20 שנה. העונש המירבי על הריגה הוא 20 שנות מאסר, ובניכוי שליש - קצת יותר מ-13 שנות מאסר. המקרה הבא מלמד, שאפשר לרצוח ולקוות לצאת מהכלא אחרי שש וחצי שנות מאסר בלבד.
ג'מיל חליל ומשפחתו התגוררו בבית אחד בכפר מכר עם אחיו, אבראהים נבולסי, ומשפחתו. בין המשפחות היה סכסוך ממושך, אשר הוביל באוגוסט 2009 לרצח כפול. תחילה רצח חליל את אחיו בדקירות סכין, ולאחר מכן רצח בנו אדהם את בנו של אבראהים, מוחמד, גם הוא בדקירות סכין. השניים אף דקרו את עבד אל-רחמן נבולסי, בן אחר של אבראהים, ופצעו אותו.
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,
אברהם אליקים, סיכם את האירוע: "מסיכום סדרת הפעולות עולה תמונה עגומה, במהלכה התנהגו שני הנאשמים בצורה אלימה. הם יזמו את האירוע בהשלכת חפצים, בסיום האירוע הם הוסיפו והיכו את שני המנוחים המוטלים על הארץ. במהלך האירוע הם דקרו את שני המנוחים דקירות רבות באיברים חיוניים, כשכל אחד מהם מפנה דקירה אחת עמוקה לבית החזה של המנוח שעמד מולו. הם לא הסתפקו בכך ואף דקרו את הקטין בן ה-16 וגרמו לו חבלה חמורה.
"מספר כה רב של פעולות אלימות ובסדר זה, אינו יכול להיחשב כפעולת התגוננות או כפעולת תגובה למעשי המנוחים. מדובר בהתנהגות אלימה שכולה או למצער מרכיביה העיקריים היו בשליטת הנאשמים. הם יכלו למנוע את התוצאות הקטלניות ולמעשה יכלו למנוע את המפגש האלים לו רצו בכך".
למרות דברים ברורים אלו - המסתמכים במלואם על העובדות שתוארו בכתב האישום - בחרה הפרקליטות להאשים את ג'מיל ואדהם חליל רק בהריגה ולא ברצח, ולא נמצא נימוק לכך בפרוטוקול המשפט. לאחר שמיעתם של שני עדי תביעה הודו האב והבן באשמה, בלא שתהיה הסכמה על העונש, ואליקים גזר על שניהם 12 שנות מאסר. בכך הושלם השלב הראשון: במקום מאסר עולם - 12 שנות מאסר, החל מיום מעצרם ב-1.8.2009.
"גדע מאמץ הרואי של שנים" השלב השני הגיע בבית המשפט העליון, בו ערערו השניים על חומרת עונשיהם. תחילה אמרה (יום א', 22.7.12) השופטת
דפנה ברק-ארז: "לא נכחד שנסיבותיהם הקשות של המערערים הכבידו על ליבנו. אולם, במקום שבו ניטלו חייהם של שני אנשים - שיקול זה החוויר באופן יחסי אל מול הטרגדיה הבלתי-הפיכה של המנוחים ומשפחתם. בעיקרו של דבר, מצאנו את פסק דינו של בית המשפט קמא מאוזן וראוי". אבל אז היא החליטה, בהסכמתם של השופטים
מרים נאור ו
עוזי פוגלמן, שיש להקל בעונשו של אדהם, שהיה בעת האירוע בן 18 ושבועיים:
"אנו סבורים כי יש לקבל, באופן חלקי, את טענת בא-כוח של הבן. חשנו, כי האירוע שאליו נקלע, שלא בטובתו, ממש בראשית חייו הבוגרים, גדע באחת מאמץ הרואי של שנים, כנגד כל הסיכויים, לחתור להשכלה ולהתקדמות בחיים, במידה מסוימת במצב שבו מרות האב והמשפחה הייתה שרויה עליו. אין בכך כדי לגרוע מאחריותו, אך יש בכך, בכל זאת, נסיבה המחייבת התאמה והבחנה בין העונש שיוטל עליו לבין עונשו של אביו, ולו במידת מה (כך שלא ייפגע העיקרון של הלימת הענישה). בנסיבות אלה, אנו מפחיתים את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ומעמידים אותו על 10 שנות מאסר בפועל".
סוף השלב השני. מאחר שאדהם במעצר מזה שלוש שנים, הוא ייצא מן הכלא לכל המאוחר בעוד שבע שנים. לכל המאוחר - כי השלב השלישי עוד לפנינו: בקשה לקיצור העונש בשליש. אם וכאשר יגיע שלב זה לידי מימוש, ייצא אדהם מן הכלא אחרי שירצה שש וחצי שנות מאסר בלבד על מעשה שמבחינה עובדתית - היה רצח לכל דבר. ממש מחיר מבצע.
