חפירה קלה מאחורי הגרסה הרשמית על מניעי הביקור של רומני מגלה ממצאים מעניינים. מובן מאליו וגם נכון שרומני אוהד ישראל אמיתי ובוודאי יותר מאובמה. מסעו הבינלאומי נועד להראות לאמריקנים – לאו-דווקא היהודים – שיש לו יכולות הבנה במדיניות חוץ ושהוא עומד לצד ידידי אמריקה ולא "זורק את ישראל לפני האוטובוס" כפי שמטיחים הרפובליקנים באובמה. הביקור, כאמור, נועד גם לסייע בגיוס כספים – החמצן של מערכת הבחירות היקרה בהיסטוריה. חשוב מאוד לציין שזו הפעם הראשונה ש'דינר' מסוג זה נערך בישראל והדבר שוב מלמד שישראל היא סוגיה פוליטית פנים-אמריקנית שחשיבותה רק הולכת וגדלה. אבל מעבר לכל אלה ישנו האס המנצח שהמוחות הקודחים בצד הרפובליקני תולים בו תקוות. הוא אומנם יועיל רק במקרה של תיקו ולא אם רומני יפגר משמעותית, אבל, וכבר היו דברים מעולם, יש בכוחו להכריע מי ישב בבית הלבן החל מינואר 2013. ממש כך. לאס הזה קוראים האמריקנים-הישראלים – כלומר העולים מארה"ב לדורותיהם, הם, ילדיהם, נכדיהם וכל אשר להם. כדי להבין כיצד יכולים דווקא ישראלים-אמריקנים, ילידי ארה"ב או צברים, לקבוע מי יהיה הנשיא הבא, צריך לצלול לנבכי שיטת הבחירות האמריקנית. עוד קודם לכן חשוב לציין שבשנים האחרונות הציפו את נציגויות הביטוח הלאומי האמריקני בארה"ב עשרות אלפי ישראלים טהורים, שנזכרו פתאום בשורשיהם האמריקניים. הם הנפיקו למשפחותיהם אזרחות אמריקנית כדי ליהנות מהתמיכות הנדיבות של הביטוח הלאומי האמריקני, אבל בלי שהתכוונו לכך גם סללו לעצמם את הזכות העקרונית להצביע במערכת הבחירות הממשמשת ובאה. קודם להם ישנם כמובן מאות אלפי העולים מאמריקה, שרבים מאוד מהם לא הצביעו בבחירות האמריקניות כבר שנים. אלא שכעת משהו משתנה. הן בצד הדמוקרטי הן בזה הרפובליקני מאשרים שהפעם יש התעוררות שכמוה לא נראתה בעבר. הצד הדמוקרטי מפעיל כבר כמה שנים את התא הישראלי של Vote from Abroad (הצביעו מחו"ל). אבל מינון הפעילות שלו נראה מינורי לעומת הקמפיין האנרגטי בהרבה של מטה 'אני מצביע ישראל' שהחל לפעול לפני כמה חודשים. מדובר בחריש עמוק, לא רק אינטרנטי, בריכוזים של עולים מארה"ב. "אנחנו עוברים מדלת לדלת ומבית כנסת לבית כנסת", מספר פיאפש. "היינו בחודשים האחרונים ברעננה, בכפר-סבא, בבית-שמש, בירושלים. רק בשבוע האחרון ביקרתי בזכרון-יעקב ובנתניה. לא מזמן, לאחת הנציגות שלנו הזדמן לנסוע באוטובוס מצפת לירושלים. היא עברה בין הנוסעים, שלא היו דוברי אנגלית. למחציתם הייתה אזרחות אמריקנית והם נרשמו אצלה להצבעה". הפעילות המוקדמת הזאת קריטית, שכן בשונה מישראל, על-פי נוהלי הבחירות של ארה"ב יש להירשם מראש כדי להצביע ביום הבחירות. רבים מאוד מהישראלים-אמריקנים לא רשומים. פיאפש הופך עולמות כדי שיירשמו. נכון להיום איש אינו יודע כמה בעלי זכות בחירה חיים בישראל. ההערכה היא שישנם רבע מיליון אזרחים ישראלים-אמריקנים, מהם 160 אלף בעלי זכות בחירה תיאורטית. עם זאת לא ידוע כמה נרשמו להצביע וכמה הצביעו בפועל בבחירות קודמות. גם בשגרירות האמריקנית בתל אביב לא יודעים. בשונה מהפרוצדורה הישראלית אמריקה מאפשרת הצבעה בדוא"ל ובדואר, כך שאין דרך לדעת מספרים ברורים. ישנן אפוא רק הערכות ולפיהן בין 20 ל-30 אלף איש מימשו את זכותם בעבר. פיאפש מאמין שיעלה בידיו להכפיל את המספר. "אנחנו בשטח מאפריל. רק השבוע היה לנו עימות פתוח בין הרפובליקנים לדמוקרטים בתל אביב, והיו ויהיו אירועים נוספים. על-פי האינדיקציות שלנו, חמישה מכל תשעה אנשים אומרים לנו 'בעבר מעולם לא הצבענו, אבל אלה בחירות חשובות. הפעם נצביע'. עדיין אין לנו מספרים סופיים אבל ההערכה שלנו היא שעשרות אלפים כבר נרשמו להצביע. למעשה אתה תופס אותי רגע לפני פגישה בשגרירות בנושא הזה בדיוק".

אף שלאמריקנים מודעות רבה לזכויותיהם הדמוקרטיות, לקמפיין השטח הזה ישנה סיבה משמעותית יותר מאזרחות טובה. האינטרס. במצב הדברים הנוכחי, שבו בין אובמה לרומני ישנו כמעט תיקו, כל קול, פשוטו כמשמעו, יכריע. במהופך לגמרי מתחושת הבטן של 'מה כבר יכולים לשנות אלפי ישראלים לעומת מאתיים מיליון אמריקנים', שיטת הבחירות האמריקנית "the winner takes it all" מגדילה באופן דרמטי את האפשרות הסטטיסטית שבודדים יכריעו את גורל הבחירות. כי שוב, בשונה מישראל, הבחירות באמריקה אינן ישירות. האזרחים אינם קובעים מי יהיה הנשיא. קבוצה של 538 אלקטורים, שנבחרים בידי האזרחים, היא זו שבסוף התהליך בוחרת את זהות המנצח. האלקטורים נבחרים ב-50 המדינות של ארה"ב בשיטת 'המרוויח גורף את כל המדינה'. כלומר, אם טקסס למשל זכאית ל-38 אלקטורים ורומני ינצח בה, אפילו על חודו של קול - כל 38 האלקטורים יתמכו בו. הדעת נותנת שמספר האלקטורים יתחלק בהתאם לתוצאה היחסית של הקולות באותה מדינה – כלומר, בהמשך לדוגמה הנ"ל, רומני יקבל 20 אלקטורים לעומת 18 לאובמה - אבל לא, המנצח לוקח הכול. המבנה המעוות הזה מגדיל את הסיכוי לכך שמעטים יכריעו. וזה עוד לא הכול. מסיבות מגוונות, לעתים מטופשות, מספר האלקטורים של כל מדינה לא מייצג במדויק את מספר התושבים החיים בה. יש מדינות המקבלות ייצוג גדול במעט ממספר תושביהן ולהפך. לכן, בשורה התחתונה, יכול להיווצר מצב שבו רוב אזרחי ארה"ב יבחרו במועמד א' אך רוב האלקטורים יכתירו את מועמד ב'. תוצאה כזו אומנם נדירה, אבל היא התרחשה ולא בפעם בראשונה בבחירות לנשיאות לפני 12 שנים. רוב אזרחי ארה"ב בחרו באל גור אבל קולות האמריקנים השוהים בחו"ל העבירו את מדינת פלורידה - כלומר את 25 האלקטורים שלה - מהמחנה הדמוקרטי לרפובליקני. בוש הבן נבחר לנשיא, וכל השאר היסטוריה. "נתון אחד משך את תשומת לבנו", מסביר פיאפש. "הבחירות בשנת 2000 הוכרעו כתוצאה מ-537 קולות של אמריקנים השוהים בחו"ל, מתוכם רק 64 היו ישראלים. זאת אף על-פי שבישראל חיים אלפי פלורידיאנים. כלומר, אנו, הישראלים-אמריקנים, יכולנו להיות הרבה יותר דומיננטיים. אם איננו משתתפים בבחירות אנו משפיעים הרבה פחות מכוחנו האמיתי". פיאפש מביא דוגמה נוספת מהשנה שעברה, שבה מדינת ניו-יורק בחרה את נציגה לקונגרס. "אלפיים קולות בלבד הכריעו את הבחירות האלה. אף שממחוז הבחירה הזה יש מספר עצום של עולים, רק אחדים מימשו את זכותם להצביע. ויש עוד מקרים רבים".

אינך חושש מההאשמות שישראל מנהלת את אמריקה או שהלובי היהודי קובע את זהות הנשיא?

"קודם כול, אמריקה נתנה לכל אזרחיה החיים מחוץ לארה"ב את הזכות להצביע והיא מעוניינת שנממש את זכותנו ונבחר. זה עיקרון יסודי בגישה האמריקנית. שנית, אני חושב שאם אכפת לנו מישראל ומביטחונה ואם אכפת לנו מאמריקה, אנו מוכרחים לשנות את המשוואה הזאת. שלישית, הדרך פתוחה גם לפני מיעוטים אחרים בעולם, ערביים ואחרים, לממש את זכות ההצבעה. אני יכול לומר לך שהם עושים זאת ושמספר האמריקנים החיים במדינות ערב ובצפון אפריקה גדול בהרבה ממספר האמריקנים החיים בישראל. אנו קוראים לאמריקנים משתי המפלגות להירשם, כי ככל שיותר ישראלים יירשמו כך שני המועמדים יגלו עניין רב יותר בישראל". לקלחת המורכבת הזאת חובה לצרף שני פרטים מהותיים. האחד, בשונה מיהדות ארה"ב, שמצביעה ברובה לדמוקרטים, רוב האמריקנים החיים בישראל תומכים ברפובליקנים. שנית, רבים מהישראלים-האמריקנים מגיעים ממדינות שכרגע שורר בהן תיקו או שהפערים בהן קטנים: פלורידה (29 אלקטורים), אוהיו (18), פנסילבניה (20). כלומר, כמה אלפי קולות שיגיעו מישראל עשויים לקבוע אם המדינה תיצבע באדום רפובליקני או בכחול דמוקרטי. ניצחון בשתיים או בשלוש מדינות כאלה עשוי לקבוע את גורל המערכה כולה. כמו בשנת 2000, גם במערכה הנוכחית הקרב צמוד. על-פי ממוצע הסקרים של אתר RCP אובמה מקבל כיום כ-46 נקודות ומוביל על רומני בלא יותר מאחוז וחצי. ישנם גם סקרים שמצביעים על רומני כמוביל, אולם מה שחשוב יותר הוא האלקטורים. על-פי הסקרים, הנשיא המכהן לוקח כרגע בהליכה חלק ממדינות המפתח ופותח פער מול רומני: 221 אלקטורים לאובמה מול 181 לרומני, ו-136 אלקטורים מתנדנדים. כלומר, אובמה מצוי בעדיפות, אך רומני בהחלט יכול להימלט מעמדתו הנחותה. כדי להפוך את התמונה, ורומני יודע זאת, הוא חייב להעביר לצדו בשלב הראשון לפחות את פלורידה ואוהיו. כאן בדיוק נכנסים הישראלים-אמריקנים לתמונה. עשרות אלפים מהאמריקנים הישראלים רשומים במחוזות הבחירה של המדינות האלו. כיוון שהנחת העבודה בצד הרפובליקני היא שרוב הישראלים יצביעו לרומני, המטה המזוהה איתו הוא זה שמוביל את מאמץ-העל למיצוי זכות הבחירה של האמריקנים החיים כאן. פורמלית פיאפש ועמיתיו אינם מזדהים כרפובליקנים. האתר שלהם מציע את שירותיו לכל פונה, ובכל זאת, אי-אפשר שלא לחוש באווירה האוהדת למועמד רומני. לא מיותר לציין שפיאפש עצמו שימש עוזר של חברי קונגרס רפובליקנים והיה פעיל באגפים השמרניים ביותר של המפלגה.

בשורה התחתונה אפשר לומר שכשם שהימין הישראלי חולם על מתן זכות הצבעה ליורדים מסיבות אלקטורליות, כך הרפובליקנים חולבים עתה את קולות האמריקנים החיים בישראל מאותן סיבות ממש. זה, אם תרצו, המניע הסודי להגעתו של רומני לארצנו. האם המאמץ ישתלם? הנחת העבודה בקרב הפרשנים הפוליטיים בארה"ב היא שהתיקו אובמה–רומני יימשך עד יום הבחירות. הנשיא, שנחשב בעבר לקמפיינר מבריק, לא מצליח להתרומם. מאידך-גיסא, גם רומני לא סוחף. שני המועמדים דורכים במקום בלי שאיש מהם מתקרב ל-50 אחוזי תמיכה, מפצח את עשרת האחוזים של הקולות הצפים או מעביר לצדו את אחת המדינות המתנדנדות. מטה אובמה הוציא בחודש האחרון סכומי עתק על תעמולה אישית שלילית בטלוויזיה נגד רומני במדינות המתנדנדות. הקמפיין כנראה נכשל שכן אחוזי התמיכה ברומני לא נפגעו. המועמד הרפובליקני, מסיבות חוקיות, היה מנוע מלהוציא כספים על קמפיין נגדי. בבחירות שבהן הכסף קובע - שני המועמדים צפויים להוציא יחדיו מיליארד וחצי דולר – המשמעות היא שאובמה בזבז כסף ומסרים לריק בעוד לרומני, שלא נפגע, נותרה תחמושת להמשך המאבק. כששני הצדדים ימשיכו להתכתש שם, פיאפש וחבריו יגדילו את מאגר המצביעים כאן. "אני אומר לכל אזרח אמריקני שגר בארץ, גם מי למי שחי כאן עשרות שנים או נולד כאן ורואה עצמו כישראלי לחלוטין - עשה משהו למען ישראל והירשם להצבעה בבחירות. תהליך הרישום פשוט - זה מה שאמריקה רוצה וזה מה שישראל צריכה". ולסיום, בחזרה לאדלסון. ה'ניו-יורק טיימס' דיווח שלשום שהנדבן היהודי יפעיל קמפיין ממוקד לקהל היהודי בשלוש המדינות המתנדנדות הנ"ל (פלורידה, אוהיו, פנסילבניה), על בסיס אותן הנחות עבודה. פיאפש, כאילו כדי להשלים את התמונה, פונה לאמריקנים הישראלים ואומר: "לא פחות מאשר להצביע, חשוב שתיצרו קשר עם קרוביכם שנשארו בארה"ב ותאמרו להם כיצד אתם רואים את הדברים. היהודים שם מושפעים ממה שאומרים להם בני משפחותיהם כאן".