שופטים טוענים בדרך כלל שהם יודעים לנתק את עצמם מרעשי רקע, כגון פרסומים בתקשורת או ידע קודם על הצדדים שבפניהם. לא תמיד קל לקבל טענה כזו, ולכן החלטה שנתן (8.7.12) שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, מהווה משב רוח מרענן.
פדופיל מורשע אשר סיים לרצות את עונשו, הצטווה שלא להתקרב במשך חמש שנים למקומות כינוס של קטינים ובמיוחד לגן ציבורי הסמוך לביתו. כעבור חצי שנה בלבד, באפריל השנה, הוא הפר את הצו והתרועע עם קטינים באותו גן. האיש הואשם בהפרת הצו וגם במעשים מגונים בקטינים, הודה בחלק הראשון של כתב האישום וכפר בחלקו השני. סניגורו, עו"ד אבי כהן, ביקש להפריד את המשפט בנוגע למעשים המגונים מהמשפט בנוגע להפרת הצו, בנימוק שראוי שהשופט שידון בהם באישום זה לא יידע על עברו הפלילי של מרשו בכלל ועל הודאתו הנוכחית בפרט. המדינה התנגדה, אך בקר קיבל את הבקשה.
ניתוח קל להפרדת תאומים סיאמיים "איני מקבל את טענת המדינה לפיה אין דרך מעשית להפריד בין ההפרה עצמה לבין המעשים המגונים, וכי הללו שלובים זה בזה", הוא אומר. "אדרבא: ההפרדה בין עצם הכניסה לגן הציבורי ולהפרת צו הפיקוח, ולבין המעשים המגונים המיוחסים לנאשם היא מלאכה פשוטה ביותר, כפי שהדבר אף נעשה בפועל, על-ידי המדינה עצמה, בכתב האישום הנה כי כן, את מה שהמדינה רואה כשתי עבירות שונות, לשיטתה - תאומות סיאמיות שאינן ניתנות להפרדה במסגרת אישום, ניתן גם ניתן להפריד, בניתוח לא מסובך, לשני אישומים נפרדים".
האם יש לבצע בפועל הפרדה זו? בקר משיב בחיוב, ובאופן נדיר מאשר שיתקשה לדון במעשים המגונים בלא שיהיה מודע לעברו של הנאשם. תחילה הוא אומר, כי הנאשם "מתקשה להאמין כי שופט, בשר ודם, יוכל לבחון את שאלת ביצוע העבירות החמורות של ביצוע מעשים מגונים, ביודעו מי הוא הנאשם הניצב בפניו, ומה עולל ובמה הורשע זה לא מכבר". אבל בעיקר, מוסיף בקר, הוא מוטרד ממה שיחשוב בעצמו:
"בנסיבות המיוחדות של תיק זה טורדת את מנוחתו של השופט השאלה - שאינה מהווה יסוד מעבירת ביצוע המעשים המגונים - מה היה לנאשם ללכת לגינה ציבורית האסורה עליו? לשם מה הלך הנאשם אצל הקטינים, בגן הציבורי, כאשר הוא יודע גם יודע כי בכך הוא מפר ברגל גסה את צו הפיקוח, ועובר עבירה פלילית? רוצה לומר: השופט אשר מודע לתמונה הכללית, קרי - לעבר הפלילי, מאותו הסוג ממש, בעבירות מין נגד קטינים, ולהפרת צו הפיקוח, יתקשה לשמוע את הראיות שיובאו לפניו, ואת קולן שלהן בלבד, מבלי שברקע (In the back of the judge's mind) יהדהדו ללא הרף הקולות המטרידים הללו".
למנוע חיבור במערכת נט המשפט המדינה טענה, מציין בקר, שעברו של הנאשם ייחשף ממילא בפני המותב החדש, בשל ההתייחסות לכך בחקירותיו במשטרה שיוגשו כראיה. על כך הוא משיב בסגנונו הייחודי: "אפנה את המדינה, בחוזר, אל הקלמר, שם בוודאי יימצא העיפרון השחור, שתפקידו להשחיר כמקובל את הדרוש השחרה. בין כך ובין כך, מדובר בעניין טכני גרידא, שאינו יכול להאפיל על השיקולים המהותיים דלעיל".
עוד טענה המדינה, ממשיך בקר, שיש להביא בחשבון גם את הזמן השיפוטי ושיקולי היעילות - אך גם טיעון זה לא שכנע אותו: "אלה חשובים בהחלט, אולם כל מקרה לגופו כמובן, ופשיטא ששיקולים נכבדים אלה נסוגים, בוודאי שבמשפט הפלילי ובנסיבות היוצאות דופן דלעיל - מפני הדרך הטובה ביותר לעשיית צדק עם הנאשם הספציפי, ומסילוק החשש של עיוות דין מן הדרך לקבלת הכרעת הדין הנכונה".
לבסוף קבע בקר, כי כתב האישום הנפרד שתגיש המדינה בגין המעשים המגונים "יוגש ברוח החלטה זו, בלא לגלות דבר וחצי דבר על עברו הפלילי של הנאשם, כמו גם על הרשעתו החלקית כאן". הוא אף טרח לבקש מהמזכירות למנוע חיבור במערכת נט המשפט בין התיקים, מחק את שמו של הנאשם מהחלטה זו וכינה אותו "פלוני" - כדי לוודא שהשופט האחר לא יידע במי מדובר.
