מודה ולא עוזב

ארי שביט הוא עיתונאי מוערך. אמין. הגון. רציני. ומקובל. בעיתון הארץ הוא אחד הפרשנים המובילים. בתקופה האחרונה גם בערוץ 1 - מדי ערב שבת הוא מוזמן להתארח ביומן החדשות של יום שישי, כפרשן בעניינים הבוערים: מדיני. פוליטי. חברתי. משפטי. צבאי. איש נבון, שביט. ודעתו נשמעת. להבדיל מפרשנים אחרים מטעם עצמם - מאמריו של שביט ודבריו נקראים ונשמעים בשקיקה ובחשיבות-יתרה, דווקא בשל העובדה כי מדובר באיש רציני והגון, המאמין בעומק ליבו במה שהוא כותב ואומר. לכן מעניין לקרוא הפעם את מאמרו: "חשבון נפש" (הארץ, 09.08.12), שבו הודה בטעותו הענקית: תמיכתו ודחיפתו במשך שנים למו"מ עם סוריה ולוויתור על הגולן לטובת שלום, כביכול. מאמרו נכתב, כפי שניתן להבין, נוכח הטבח המתמשך באזרחי סוריה על-ידי משטרו הרצחני של הנשיא בשאר אסד, שגבה עד כה יותר מ-20 אלף קורבנות. רובם אזרחים, כשני שלישים מהם ילדים ונשים. "בלא הרף כתבתי בעיתון ודיברתי בטלוויזיה על הצורך להגיע לשלום תמורת הגולן", מתוודה שביט. "במלוא המרץ לחצתי למען שלום סורי עכשיו. העמדה שמנגד נראתה לי בלתי סבירה ובלתי מוסרית", הוא אומר. שביט הזהיר אז במאמריו ובראיונות לכלי תקשורת אלקטרוניים מפני אותם מדינאים ישראלים נבחרי ציבור, שחשבו ופעלו אחרת. "האנשים שמנגד נתפסו בעיני כאנשים מסוכנים. זעמתי על יצחק שמיר ועל אריאל שרון, שחסמו את ההידברות עם סוריה ומנעו מישראל שלום. הייתי משוכנע, שיום אחד ההיסטוריה תוקיע אותם על סרבנות השלום ותתייחס אליהם כפי שהיא מתייחסת אל גולדה מאיר, משה דיין וישראל גלילי". והנה, כותב שביט, התרחש תהליך "הפוך". "בדיוק הפוך. אם היה שלום בשנות האלפיים, היום כבר הייתה שפיכות דמים. אם היינו הולכים לישון לפני עשור עם אסד, היינו מתעוררים השנה עם הג'יהאד. אם היינו מוותרים על קצרין ועל שניר, היינו מקבלים טרור בדן ובדפנה... הרמה הסורית הייתה נהפכת לחור שחור ומסוכן לאים ערוך מהחור השחור של מדבר סיני...". שביט קורא לשמאל בישראל להפיק לקחים. לנהוג בזהירות, "חברים. בצניעות". תוך כדי הקשבה רצינית לאזהרות הרציניות של האנשים מנגד ותוך כדי התבוננות מפוכחת בעולם האמיתי שבו אנחנו חיים". שגיאתו של שביט נמשכה שנים. אין מדובר במאמר אחד או בהתבטאות טלוויזיונית אחת. המדובר, כפי שניתן להעריך, במאות מאמרים וראיונות בתקשורת, שהצטרפו לעשרות או למאות אלפי מאמרים וראיונות ואמירות מצד רבים בגוש השמאל, שפעלו בדרך של שטיפת מוח ואף התקפות ודה-לגיטימציה נגד אנשי ימין - הכל למען קידום תפישתם הרעיונית. גם שביט נהג כך, ועל הודאתו יש לברכו. אלא שספק אם די בכך. "מודה ועוזב ירוחם", נאמר במקורותינו [משלי כח, יג]. אנו לא נדרוש משביט לחדול מפרשנות - שמא נישאר עם כמה פרשנים-צווחנים שהגינותם מוגבלת מאוד, אך נכון לבקשו: הפק לקחים. נהג נא בזהירות ובתבונה. אל תתיימר להעלות הצעות-מחליטים בנושאים הרי-גורל, משל דבריך עדיפים. תפקיד זה שמור למנהיגים הנבחרים הבכירים. אל תצטרף לכל אותם שוטים ועיתונאים חסרי אחריות שמצליפים במדינאים הראשיים כיום בישראל - בנימין נתניהו ואהוד ברק, בלא שתמונת המצב האמיתית בנושא הגרעין האירני ידועה להם. ולקוראים נציע: קבלו את דבריו של שביט, כמו של פרשנים אחרים-אהודים, בספקנות. במיוחד נוכח ניסיון העבר. ברי כי אין מדובר בדברי אלוהים חיים, אלא בדיבורים בערבון מוגבל. מאוד.