הייתי גם מנהל מחלקת פרסום ב"פי האתון", ניהלתי את הסטודיו של חברתי לחיים דאז, יפהפייה שהייתה סולנית של בת שבע, אשר כתוצאה משיתופי המאוד פעיל בגידול ילדתה הפעוטה, הייתי ממציא אין ספור סיפורים. כדי שהילדה תאכל, תירדם וכו' בבית הפרטי שבנינו. בגלל זה, לימים, כתבתי גם סיפורים ושירים לילדים, אשר מעולם לא כתבתים טרם שהותי באמריקה. כתבתי סיפורים קצרים בעברית אותם גם תרגמתי לאנגלית; שני הקבצים רשמתי בספריית הקונגרס ובאק"ום אך אותם מעולם לא פרסמתי. תוך כדי זה שכתבתי שירה, בצבצו להם שירים סיפוריים לילדים, וכך נולד ספר הילדים "רציתי להיות מלאך" אותו אוהבים המבוגרים לא פחות מהילדים. תגובות נפלאות הופיעו במדורי ספרות לילדים בעיתונים, וכמובן, המלצתו המדהימה של רפי וייכרט, ב"קול ישראל". השיר הארוך ביותר בספרי "הסומק בלחייך" שמו: "לו יכול השולחן לדבר" על אבא שלי ששנא עגבניות, ועל הדג המלוח שקרוב מאד לליבו היה, ועוד זיכרונות שהספיגו מריחותיהם, טעמיהם בשולחן האוכל הגדול. ספר זה זכה בהצלחה גדולה בסדרת ערבי הקראה בארץ, ופעמיים בארה"ב לקהל ישראלי שוחר תרבות. את אירועי ההשקה לספרים שלי בארץ, פתחו נחצ'ה היימן, ורפי וייכרט. כמה שירים שלי באנגלית זכו בתחרויות בינלאומיות. כתבתי מילים גם לאחד ממובילי הג'אז ,לפי בקשתו, ומאז הוא מציג אותי בפני קהל הקונצרטים שלו. ודאי מכירה את השיר שלי (הולחן ע"י אברהם רול) שכ"כ ריגש המונים בארץ: "אמא אגדה" והושר בפי רוני גינוסר. כתבתי לנשיא אובמה שיר מיד עם היבחרו (בתחילת נובמבר 2008), עליו הודו לי בחום הנשיא ואשתו, סגן הנשיא, ומכתב שלישי ממזכירתו הראשית/האישית של הנשיא. וזה עדיין בבית הלבן. בכוונה לא פרסמתיו, כדי לא לעקור העוקץ למקרה שימצא הנשיא לנכון לפרסמו. שם השיר: WE HAVE OVERCOME אותו רשמתי, כמובן, בספריית הקונגרס. כתבתיו מתוך התרשמות כנה להישגו ההיסטורי, אך ללא שום מוטיבציה/נטייה פוליטית שלי. בן בן-ארי גר ברחוב 57 בבניין רב קומות ליד כיכר קולומבוס, רק עובר את הכביש והרי לפניו הסנטרל פארק, הוא אוהב את מנהטן בכל מזג אוויר ומתגעגע לארץ, בעקבות הביקור כתבתי את השיר על ניו-יורק ועל החברות שצמחה בינינו. בן צמא למפגש עם הישראליות, ועדיין בוחר להישאר לחיות כבר עשרות שנים בתפוח הגדול, משם הוא אוהב אותנו בדרכו שלו, חשים בגעגועיו אלינו גם אם אינו מסגיר זאת באופן גלוי אבל הוא בחר לחיות בנכר.

ניו־יורק / שושנה ויג

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁמַּגִּיעִים אֵלֶיהָ מִתְאַהֲבִים בָּהּ, עִיר שֶׁל תַּהְפּוּכוֹת, עִיר קְצָווֹת , גַּנֵּי חַיּוֹת עִיר שֶׁל מִגְדָּלִים עִיר שֶׁל חוֹפִים עִיר פֶּסֶל הַחֵרוּת עִיר בֵּינְלְאֻמִּית. אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אֶת ניו יוֹרֵק אִם לֹא נָסַעְתָּ בְּמוֹנִית צְהֻבָּה אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אֶת ניו-יוֹרֵק מִבְּלִי שֶׁהִפְלַגְתָּ עַל נְהַר הַהַדְסוֹן אִם לֹא טִיַּלְתָּ בַּטַיֶים סְקְוֶייֵר בֵּין הֲמוֹנֵי בְּנֵי אָדָם מוּזֵאוֹנִים, וְאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁל שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְהָעִקָּר אֲנָשִׁים מִכָּל הָעוֹלָם, כּוֹכָבִים וְלִימוֹזִינוֹת הַצָּגוֹת וְכוֹכְבָנִיּוֹת. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁמַּגִּיעִים אֵלֶיהָ מִתְאַהֲבִים בָּהּ, רַק מַה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בָּהּ לָאֹרֶךְ זְמַן, אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל לִחְיוֹת בְּלִי רֶכֶב, יֹקֶר הַמִּחְיָה יַחְנֹק אוֹתְךָ, מִסְעָדוֹת עוֹלוֹת הוֹן, חַדְרֵי מָלוֹן לְבַעֲלֵי מָמוֹן, אָהַבְתִּי אֶת ניו יוֹרֵק הַפַּעַם דֶּרֶךְ מַטְבֵּעַ דּוֹלָר אֶחָד מִזָּהָב אוֹתוֹ מָסַר לִי בֶּן, מְשׁוֹרֵר יִשְׂרְאֵלִי כְּבָר עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, גָּר לְיַד סֶנְטְרַל פַּארְק וְהִגְנִיב אוֹתָנוּ לְמוּזֵיאוֹן הַמֶּטְרוֹפּוֹלִיטן ...