גם לדבֵּר עולה כסף

הוועדה בראשות דוד ברודט, יוזכר, הוקמה בעקבות כישלונות מלחמת לבנון השנייה. המתווה שקבעה אז סימן יעדים המבוססים על צורכי המערכת ומחייבים תוספת של 100 מיליארד שקלים על פני העשור, ויישומו הוחל בשנת 2008. הוועדה קבעה ששלושים מיליארד שקלים מתוך 100 המיליארד אמורים להגיע ממקורות פנימיים של המערכת. במילים אחרות, מהתייעלות. באוצר טוענים שמערכת הביטחון טרם החלה ליישם את חלקה במתווה. בדוח בנק ישראל שפורסם בשלהי שנת 2011 נכתב שאכן המערכת טרם התייעלה, אך במשרד הביטחון מכחישים בתוקף את הטענות. תחילה דובר על כך שהמשרד ביצע מהלכי התייעלות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. בדיונים האחרונים הציגו צה"ל ומערכת הביטחון נתונים שלפיהם התייעלה המערכת בסכום שערכו כעשרה מיליארדי שקלים – קרוב מאוד למה שנקבע במתווה ברודט. שם נקבע שבתוך חמש שנים יבוצעו מהלכי התייעלות בהיקף של עשרה מיליארדי שקלים, ובחמש השנים שלאחר מכן יושלם מהלך ההתייעלות הכולל של 30 מיליארד השקלים. הוויכוח הזה הוא מהותי לצורך הגעה להסכמה בין משרד האוצר למשרד הביטחון על תקציב 2013. מבחינת האוצר, תקציב הביטחון צריך להיות מקוצץ ביותר משני מיליארדי שקלים, בהתאם לעקרונות שעליהם הוסכם. במשרד הביטחון מצפים דווקא לתוספת משמעותית בתקציב, שבתחילת הדרך עמד על מעט יותר מ-50 מיליארד וזינק, לאחר התוספות, למעט יותר מ-60 מיליארד שקלים. במשרד הביטחון שוקדים כעת על תוכנית לקיצוץ כעשרה אחוזים מכוח האדם האדמיניסטרטיבי הקבוע – שצפויה לחסוך למערכת תשלום של פנסיות יקרות לטווח הארוך. אם זה אכן יקרה, המערכת תתקדם אל יעדה. בכמה? כמובן, מדובר במספרים שחלה עליהם צנזורה, אך ככל הנראה מדובר בצמצום כוח האדם בשיעור כפול מזה שננקב בהמלצה של ברודט. משרד הביטחון הסכים, לראשונה, לקבל בעניין זה סיוע מקצועי של חברת הייעוץ מקנזי. זאת לאחר שעד כה סירבה מערכת הביטחון להיעזר ביועצים חיצוניים בענייני סדר כוחות (סד"כ) ועניינים חסויים נוספים הקשורים בתקציב. במענה לשאלות המופנות לאנשי משרד הביטחון בענייני התקציב, התשובות הן, בעיקרן, פילוסופיות. במערכת הביטחון דבקים במתווה ברודט, שלמעשה מסתמך על מטרות המערכת: מניעת סיכונים קיומיים ממדינת ישראל והגנה על העורף מפני התקפות ופעולות טרור אפשריות. תפיסת המערכת היא שלהשגת המטרות האלה אין מחיר שהוא יקר מדי. "למה לנו להשקיע בתשתיות ובחינוך אם אין לנו מענה לאיומים קיומיים?" אמר אחד הפקידים המעורבים בדיוני התקציב. מנגד, פרופ' טרכטנברג המליץ לקצץ את תקציב הביטחון לטובת חינוך ורווחה.

הרושם המתקבל מטיעוני הצדדים הוא שאי-אפשר לקיים דיון ציבורי ענייני כשמשרד הביטחון מעלה את טיעוניו המשמעותיים ביותר בדלתיים סגורות בלבד. הצדדים נחלקים למי שרואה בתקיפת אירן מותרות, צורך של ישראל לשמור על דימוי עוצמתי, לבין אנשי ביטחון, ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון, שרואים באירן גרעינית איום קיומי ממשי על ישראל. אגב, באופן מוצהר, גם הצמרת המדינית בארה"ב רואה באירן גרעינית סכנה לעולם החופשי בכלל ולישראל בפרט. הדיון הזה הזכיר לי חוג בית של מפלגת 'שינוי' שבו אחד מראשי המפלגה ענה על שאלה, כאילו בצחוק: "אנחנו צריכים למצוא פתרונות לטווח הקרוב, כי במילא בטווח הרחוק משהו ממגוון האיומים כבר יחסל אותנו". הדיון הזה לא החל היום. יש מי שמתנהל באמונה של ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) ויש מי שרוצה לעבור את היום, החודש והשנה בשלום. אלו הן הגישות שמתעמתות בבסיס הדיון על תקציב הביטחון. עם זאת, טוענים באוצר, יש גם רבים שתופסים טרמפ על הצרכים הביטחוניים האמיתיים. במשך שנים מנסים באוצר לטפל בסעיף הפנסיות בתקציב הביטחון. בשנים האחרונות הפעיל האוצר לחצים על מערכת הביטחון באמצעות דחיית עידכוני שכר למשרתי הקבע. התנאי לאישור ההעלאות היה ניתוק הקשר בין תוספות השכר למשרתים הפעילים לבין תוספות השכר לפנסיונרים. לאחרונה נכנע משרד הביטחון והסכים לתיקון בחוק המאפשר לעדכן שכר למשרתים פעילים מבלי לעדכן את שכר משרתי הקבע. גם ההסכמה הזו תעזור לצמצם את התקציב בעתיד, אך כרגע הבעיה נותרה בעינה: לפי בנק ישראל, אומנם התקציב המקורי ל-2011 נמוך במיליארד שקלים מכפי שנקבע במתווה ברודט, אך התוספות שכבר אושרו ב-2012 מעמידות את התקציב בחריגה מעל המתווה בגובה של יותר מ-1.6 מיליארדי שקלים. בדיוני התקציב, תקציב הביטחון מושך אש בין נבחרים שממתגים את עצמם "חברתיים", לבין אלה שבדרך כלל מזוהים עם הימין. ב-2012 צפוי תקציב הביטחון להסתכם ב-60 מיליארדי שקלים, אך במדינתנו 'צפוי' ו'תקציב ביטחון' הם תרתי דסתרי. תקציבי ביטחון אינם כוללים ניהול מערכות, בניית גדרות, מבצעים מיוחדים וודאי שאינם כוללים מתקפה יזומה על מדינה, עם כל המשתמע מכך. זו, כמובן, אחת הסיבות לכך שהח"כים ה"חברתיים" יוצאים נגד האפשרות של תקיפה באירן. עצם הדיבור על האפשרות הזאת מוערך במיליארדי שקלים. הדיבור הזה מחייב היערכות מיוחדת של העורף, תוכניות ואימונים של הצבא, ולכן לדיבורים האלה יש מחיר שכבר משולם – עוד קודם שנורה כדור אחד. דיון נוסף על תקציב הביטחון צפוי להתקיים בתחילת החודש הבא. התפתחות המשבר עם אירן ומפת האיומים על ישראל בכלל ישפיעו על קצב התקדמות הדיונים וגם על נכונות השרים להגיע להסכמה בעניין.