|
מה עכשיו? אדלשטיין מציע להקציב תקופת זמן של כחודשיים. חייבים להיות מציאותיים, הוא מסביר. יש חגים בדרך. אם תוך חודשיים המצב לא ישתנה בצורה נראית לעין, אם לא יאושר דוח אדמונד לוי, אם יחזור על עצמו המצב שבו שר אחד יכול להביא תצהיר וזה בסדר, הוא יקרא לחבריו השרים להתפטר מהוועדה. הוא רק חושש משמחה לאיד של הפרקליטות. "במקרה כזה אין לנו מה לעשות שם", אומר אדלשטיין. ועכשיו יש לכם מה לעשות שם? "מה שמפריע לי להחליט שאני טורק את הדלת ועוזב את הוועדה זה שאני מדמיין כמה חבר'ה מהפרקליטות חוככים ידיים בהנאה ומחייכים חיוך רחב של 'אמרנו לכם, אף אחד לא יכול עלינו'. לכן אני חושב שצריך להמשיך ולנסות לשנות את המציאות..." אתם, השרים, מדברים כמו פרשנים שמסבירים מה הקושי, לא כמו נבחרי ציבור שמוסמכים לקבל החלטות. "אני מוכן לומר שאני קובע טווח של חודשיים. אם לא יחול שינוי ולא יאושר דוח לוי, אודיע על סיום תפקידי בוועדה. הבעיה היא שאם אנחנו השרים לא נצא בחזית אחידה אי-אפשר לשנות את המצב". מי הם השרים שעורקים מהחזית? "לא אנקוב שמות. תארי לך שהייתה חזית אחידה - האם הפרקליטות הייתה מתעלמת מהחלטות הוועדה? אבל כמה שרים לא מעוניינים להשמיע ביקורת". שתיקת השרים? "כן".
|
|
|
הרשקוביץ. הפרקליטות מנסה לקבוע מדיניות [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| התצהיר שהוגש לבג"ץ בסוגיית מגרון נחתם בידי השר בני בגין, על דעתם של ראש הממשלה ושר הביטחון. כלומר, הממשלה חזרה למצב הקודם שבו קומץ שרים קובעים את המדיניות. ועדת השרים להתיישבות לא שימשה הפעם אפילו חותמת גומי. תשובת המדינה הוגשה כאילו הוועדה לא קיימת | |
|
|
|
השר הרשקוביץ אומר שבעוד חודשיים יהיה מוכן אולי לחבור לאדלשטיין. "על כל דבר אני צריך להתמקח עם הפרקליטות. על-פי ההבנה שלי, הפרקליטות עובדת אצל ה ממשלה ולא הממשלה אצל הפרקליטות. קחי למשל את סוגיית בית עזרא - הפרקליטות טענה שאי-אפשר להכניס לבית בחברון שוכרים משיקולים ביטחוניים, למרות ששר הביטחון נתן את הסכמתו. אז מי קובע מהם השיקולים הביטחוניים? שר הביטחון או הפרקליטות? הפרקליטות צריכה לייצג את הממשלה". ומה אתה, שר וחבר ועדה, עושה כדי ליישם את העיקרון הזה? "אני משמיע את דעתי כל הזמן". רבים מהבוחרים שלך סבורים שלהשמיע זה לא מספיק. הציבור שלח לכנסת ולממשלה אתכם, לא את מייק בלאס. למה בשורה התחתונה הוא קובע את המדיניות ולא אתם? "לפעמים אני מוכן להסכים שעל עמדה מסוימת קשה להגן בבית משפט. אבל הפרקליטות לא מציגה קשיים אלא מנסה לקבוע את המדיניות". אז מי קובע את תשובות המדינה לבג"ץ? אתה או מייק בלאס? "פורמלית יגידו לי שבוועדה היו חילוקי דעות בעניין מגרון. אבל בעניין בית עזרא הייתה עמדה אחידה. נכון שהפרקליטות לא הלכה כאן נגד החלטת הוועדה". היא כן הלכה, היא ביקשה ארכה כשהוועדה לא החליטה על ארכה. "הם טענו שיש להם שיקולים משפטיים. בעניין מגרון, היו שרים שהשתכנעו".
|
|
האם אכן הגישה המדינה לבג"ץ תצהיר שונה מהחלטת הוועדה מ-17 ביולי בעניין מגרון משום שחברי הוועדה, מלבד אדלשטיין והרשקוביץ, שינו את דעתם? הדרישה להקים ועדת שרים להתיישבות, כמו זו שפעלה למשל בממשלת שרון, חזרה ועלתה מתחילת הקדנציה. תשובות המדינה לבג"ץ באופן קבוע לא תאמו את עמדת ה ממשלה. בשלב מסוים, בעקבות דרישותיה של לימור לבנת, הוקם צוות שרים להתיישבות שכלל את ברק, יעלון, בני בגין ומזכיר הממשלה צביקה האוזר. כשהצוות החליט את ההחלטה המפורסמת שלפיה כל מה שנבנה על קרקע פרטית יפונה, פרצה מהומה רבתי. החל מאבק ארוך בניסיון לקדם את חוק ההסדרה, ובד בבד הוקמה ועדת לוי. ההמשך ידוע. נתניהו הצליח להניא את שרי הממשלה מתמיכתם בחוק ההסדרה בתמורה להקמת ועדת שרים להתיישבות, כשברקע ועדת לוי מכינה את הדוח. הוועדה הוקמה והדוח הוצג. הוועדה התכנסה לראשונה ב-17 ביולי, לאחר שהוגש הדוח. תפקיד הדוח היה לשמש תשתית להחלטות הוועדה, ותפקיד הוועדה היה לקבוע את מדיניות הממשלה. למעשה, הדוח לא אושר והוועדה התגלתה כנטולת סמכויות. ב-17 ביולי קיבלה הוועדה החלטה שלפיה 17 משפחות במגרון יוכלו להישאר בבתיהן משום שמעמדה של הקרקע שבה הם שוהים עדיין מתברר בבית המשפט. למחרת, 18 ביולי, הייתה המדינה צפויה להגיש את תשובתה לבג"ץ. הפרקליטות ביקשה ארכה והחלה ללחוץ על נתניהו. ב-22 ביולי הגיעה מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, אסנת מנדל, לדיון בבית המשפט והציגה את עמדת השרים. "למה לא הגשתם אותה?" שאלה השופטת מרים נאור. "מפני שהיועמ"ש מזהה בה כשלים משפטיים", השיבה מנדל.
|
|
במהלך החודש שחלף מאז התנהלו כאמור מגעים בעניין מגרון, אך אלה עלו על שרטון. בהנחה שרוב חברי הוועדה אכן שינו את עמדתם, היה על מזכירות ה ממשלה לבקש לערוך לכל הפחות הצבעה טלפונית על-מנת לאשרר החלטה חדשה. הדבר לא נעשה. במקום זאת הוגש לבג"ץ תצהיר שהיה חתום על-ידי בני בגין בלבד. בעניין בית עזרא בחברון, ההתעלמות מהחלטות הוועדה בולטת לעין אף יותר. הוועדה התכנסה לדון בנושא בשבוע שעבר. כזכור, הוויכוח מתנהל בעניין בית שנרכש בחברון. הוועדה החליטה שאין להחזיר לבית משפחות שנכנסו ללא אישור בית המשפט כדי ש"לא יצא חוטא נשכר", אבל אפשר להשכיר את הדירות לדיירים אחרים מהיישוב היהודי בחברון. כל השרים תמכו בהחלטה, כולל שר הביטחון אהוד ברק והשר בני בגין. רק מייק בלאס התנגד. אבל הפרקליטות לא רואה בוועדה סמכות. היא רואה בה גוף מייעץ. שלשום הגישה בקשה לארכה של חודש לבית המשפט. השופט אליקים רובינשטיין זעם על הסחבת. זו כבר פעם שלישית שאתם לא מצליחים להגיע למסקנה, אמר. הוא העניק למדינה ארכה אבל חייב אותה לשלם לעותרים, כלומר ל' שלום עכשיו' ולערבים שהיא מייצגת בתיק זה, הוצאות בסך 5,000 שקלים. קודם לכן קרא צביקה האוזר למאבק שמתנהל "מלחמת העצמאות של שרי הוועדה". בינתיים שניים מהשרים, לא החזקים ביותר, מתמידים במלחמה. השאר, כולל מזכיר הממשלה, צופים בה מהצד. יו"ר הקואליציה זאב אלקין, בכובע יו"ר השדולה למען ארץ ישראל בכנסת, תקף את בקשת הפרקליטות. את התנהלותה הוא מכנה "פוטש משפטי". ועדת השרים להתיישבות היא בכלל אקטואלית? "כן, אבל היא צריכה ללמוד להתגבר על השביתה האיטלקית שעושה הפרקליטות. הייתי מגדיר את זה אפילו פוטש משפטי". לו אתה חבר בוועדה מה היית עושה? "הייתי מבקש מראש הממשלה לעמוד על כך שיינתן תוקף להחלטות הוועדה, כמו להחלטות ממשלה". גם אתה היית מגדיר את מה שקורה כמלחמת העצמאות של חברי הוועדה? "כן. ובמלחמה הזאת אסור להפסיד". ומפסידים בה? "בינתיים כן. הם קיבלו החלטה חשובה וטובה בנושא מגרון והיועמ"ש והפרקליטות עשו ממנה צחוק". אתה והשרים מבקרים את הפרקליטות כאילו הייתם צופים מהצד. למה אתם לא משפיעים? למה אתם לא דורשים מראש הממשלה לקרוא את מי שצריך לסדר? "למי הוא יקרא לסדר? לוינשטיין ולמייק בלאס? הוא ניסה כמה פעמים. היה צריך לקרוא לפיטוריו של בלאס אבל הוא מסיים עוד כמה שבועות את הקדנציה. אני מצטער מאוד שהאריכו אותה. היה נכון לקדם את הצעת החוק של גפני לקצוב קדנציות של היועמ"שים".
|
|
אם זו מלחמת העצמאות, מדובר במלחמה שקטה מאוד. וקרה. ללא אש חיה. מרבית השרים שומרים על זכות השתיקה. כך גלעד ארדן שבשבוע שעבר קרא לשרי הוועדה להתפטר, בוגי יעלון, גדעון סער, אלי ישי שנכנס לוועדה כל פעם למספר דקות ועוזב, עוזי לנדאו שניהל מאבק במפלגתו על-מנת להתמנות לוועדה. שני השרים שמוחים, מוחים בעדינות. מציעים להמתין חודשיים. קובלים על הפרקליטות כאילו היו בעלי טורים או בלוגרים. לא מן הנמנע שהם קוראים נכון את המציאות, אבל בשביל לקרוא את המפה הציבור לא צריך שרים. הוא צריך שרים בשביל לשלוט. לא מדובר במאבק יוקרה. לא יוקרתם של השרים החברים בוועדת השרים להתיישבות עומדת למבחן אלא עצם היכולת לשלוט. של השרים. של ה ממשלה. של מפלגת השלטון. הציבור לא שיגר לכנסת את יהודה וינשטיין ולא את מייק בלאס. הוא שיגר לשם את חברי סיעות הליכוד, הבית היהודי, ש"ס וישראל ביתנו, ומהן יצאו השרים. מגרון ובית עזרא הם המחשה של ויכוח עתיק יומין שמתנהל כאן מאז עלייתו של בגין לשלטון ב-1977 - מי מנהל את המדינה, נבחרי הציבור או הפקידות הבכירה? האם הכלב מכשכש בזנב או שמא הזנב מכשכש בכלב? מי יקבע את מדיניות הממשלה, מייק בלאס או גלעד ארדן? לשלוט זו לא זכות. זו חובה שמטיל המשטר הדמוקרטי על נבחרי הציבור. שר יכול למחול על כבודו, אך הוא לא רשאי לוותר על חובתו לשלוט. ליישם את המדיניות שבה מעוניינים בוחריו. בינתיים הזנב מכשכש בכלב, והכלב מסתפק בנביחות זהירות.
|
|
