ודאי שאלתם את עצמכם, קוראים יקרים, כיצד משפיעה מלחמת האזרחים בסוריה על אוכלוסיית הפליטים הפלשתינים. נכון להיום, בסוריה חיים כחצי מיליון פלשתינים. עד כה הם היו מרוכזים בתשעה ריכוזי אוכלוסיה, הידוע שבהם הוא מחנה ירמוק שבפרברי דמשק. בשנה האחרונה, למרות אירועים כמו פשיטה של הצבא הסורי על המחנה בלטקיה בניסיון לאתר בתוכו קבוצות ג'יהאדיסטיות חמושות, ניסתה אותה קבוצה לשמור על סוג של ניטרליות במאבק בין המשטר הסורי לבין המורדים. הנתונים מלמדים שהטקטיקה הזאת הצמיחה להם בעיקר אויבים משני הצדדים. בארמון בדמשק אי-התייצבותם לצד המשטר נתפסת כבר זמן רב כבגידה. עד כדי כך, שדובר משרד החוץ הסורי, ג'יהאד מקדיסי, כתב בעמוד הפייסבוק שלו שהפלשתינים הם "אורחים" בסוריה, והציע להם בסרקזם גלוי "לכבד את כללי האירוח" או "לעבור להתגורר בנאות המדבר של הדמוקרטיות הערביות". גם בקרב המורדים הם אינם נהנים מעודף אמון, ובדיוק מאותה סיבה. אולם בשבועות האחרונים, ככל שנדמה שצבא המורדים תופס תאוצה, מתחיל להסתמן טפטוף של פלשתינים, בעיקר בגילאים הצעירים יותר, המצטרפים לשורות המורדים. לאחרונה אף נהרג בקרבות בחלבּ צעיר פלשתיני בן 21 שמוצאו מעזה. מבחינת הפלשתינים, נקודת המפנה התרחשה לפני שבועיים. עם פרוץ הקרבות בדמשק, מצאו עצמם תושבי מחנה ירמוק בעין הסערה. המחנה גובל בשכונות שבהן התחוללו הקרבות. עד לפני שבועיים, הם צפו בקרבות מהצד. השבר התחולל באותו יום, כשפצועים משני הצדדים החלו לזרום לבית החולים בירמוק. כשהתברר לשלטונות הסוריים שבית החולים הפלשתיני קולט גם פצועים מקרב המורדים, פשטו אנשי השאביחה על בית החולים, הפליאו את מכותיהם בעובדיו, חקרו אותם, סרקו את המחלקות, ועצרו את הפצועים מקרב המורדים, אחד אחד. מאז ירמוק נתון בעוצר והאווירה קשה, אומרים מקורות פלשתינים. שום עזרה אינה מגיעה, גם לא אספקה בסיסית שהובטחה על-ידי הקונסוליה הפלשתינית בדמשק. בנתונים הללו, מצבם צפוי רק להחמיר. הם איבדו את מטריית המגן השלטונית. מבחינת מעמדם, הם משוללי אזרחות ומשוללי דרכון. ריכוזם בתוך מחנות פליטים אומנם מגן עליהם, אך גם הופך אותם לסוג של מטרה. אין פלא אפוא שבין עשרות אלפי הפליטים שניסו בשבועיים האחרונים לברוח מסוריה היו גם כמה אלפי פליטים פלשתינים שניסו בעיקר להיכנס לירדן, אולם זכו לסירוב. על-פי דיווח ב'אל-קודס אל-ערבי' המופיע בלונדון, הממשל הירדני, בתיאום עם צבא סוריה החופשית, מונע כניסה של פליטים פלשתינים לירדן במעמד של "פליטים סורים". הדבר האחרון שלו זקוקים הירדנים הם עוד כמה עשרות אלפי פליטים פלשתינים. גם לא נעלם מעיני בית המלוכה הירדני, שלמרות הלגיטימיות שממנה נהנה השלטון בירדן, בשּורה התחתונה, בירדן, כמו בסוריה, מדובר בשלטון של מיעוט על רוב. המיעוט הבדווי שולט בעם הירדני, גם אם סגנונו רחוק מלהזכיר את שלטון המיעוט העלאווי על העם הסורי. לכאורה, בנתונים אלו, אפשר היה לצפות לקריאה מההנהגה הפלשתינית בעזה וביו"ש שתחבק את האחים הפלשתינים בסוריה ותציע תמיכה. שאלתי השבוע מקור פלשתיני על האופציה הזאת. הוא נחר בבוז. לא מִניה ולא מקצתיה, אמר. גם לפני חודשים אחדים, כששלטונות דמשק טבחו בתוך מחנה הפליטים בלטקיה, היחיד שהרים קול היה שר התרבות הפלשתיני, יאסר עבד-ראבו, שאמר כי בלטקיה ביצעו הסורים פשע נגד האנושות. "בשורה התחתונה", אמר, "הדבר היחיד שאפשר לדווח עליו הוא שלעזה הגיעו השבוע קצת פחות ממאה פלשתינים מסוריה. וגם זה לא זכה לאזכור-יתר, כי הפלשתינים בסוריה, כמו גם בלבנון, יודעים שהדבר האחרון שמעוניינים בו ברמאללה או בעזה הוא שיבה פלשתינית אל גבולות הרשות. מבחינתם, שיבה היא רק לתוך גבולות מדינת ישראל", הסביר. כן, עתידם של הפלשתינים בסוריה אינו ברור. גם לא בטוח שבעידן שלאחר משטר אסד ימשיכו מחנות הפליטים בסוריה להתקיים. הפלשתינים יצטרכו למצוא לעצמם קיום חדש בדמות הצטרפות (אולי) למחנה הסוני. ובכלל, מי שצפה השבוע בתמונות של שורות האוהלים האינסופיות במחנות הפליטים החדשים שצמחו בשבועיים האחרונים בירדן, בטורקיה ובעירק, לא יכול היה להימלט מהמחשבה שהפליטים הסורים הללו, שנכון לעכשיו אין להם לאן לחזור, הם הפלשתינים החדשים של המזרח התיכון.