תגמול עובדים בני"ע - עסק למומחים בלבד

מס הכנסה פוקח עיניים אחת הסיבות שהטרחתי את עצמי כדי ללמוד את הנושא המוצג בכתבה הוא שמעולם כלל לא הייתי מודע לנושא ולחשיבות שלו. עד שפגשתי באקראי עמיתה העובדת ברשות המיסים שהפנתה את תשומת ליבי לכך שרשות המיסים אינה שבעת-רצון מאופן ניהול הנאמנויות והחליטה להגביר משמעותית את הפיקוח על הנושא. "מה פתאום מס הכנסה התעורר?" שאלתי את ידידתי, בהנחה שראוי לקרוא לאנשים העובדים ברשות המיסים ידידים. ובתוכי כבר ידעתי את התשובה. הרי הגירעון גדל והולך בקצב ממאיר ולא סוד הוא שרשות המיסים בהוראת משרד האוצר מחפשת דרכים יצירתיות יותר כדי להגדיל את הכנסות המדינה. "שחרר, מר לויטס", ענתה לי גברת מס הכנסה. "תיאוריות הקונספירציה שלך לא יובילו אותך לשום מקום. הסיבה היא הרבה פחות פרוזאית. במשך שנים סופק השירות לחברות על-ידי משרדי עורכי דין ורואי חשבון מהמובילים במשק וזאת במקביל למתן שירותי ביקורת או ייעוץ משפטי. בשנים האחרונות, בגלל ההקפדה על יישום כללים חדשים בנושא אי-תלות, החליטו אותם גופים להפסיק לתת את השירות ללקוחותיהם. מאז השירות נפוץ לכל עבר, וברשות התעורר חשש שהשירות הניתן כיום לחברות אינו עומד בסטנדרטים המקובלים וחבות המס המשולמת אינה תואמת את המחויב". אכן תובנה מעניינת. ובמקרה כזה, כמה טוב שיש לך ידיד בשם צביקה ברנשטיין שבעברו שימש כמנהל מחלקת שוק ההון ומחלקת אופציות לעובדים במחלקה המקצועית ברשות המיסים וכיום הוא מנכ"ל של חברה לניהול נאמנויות עובדים. ידיד שאתה יכול לצוץ אצלו במשרד בצהרי היום מבלי הודעה מוקדמת כדי שיאיר את עיניך בנושא. מהו תגמול באמצעות ניירות ערך קודם כל, אני פונה לצביקה המופתע. אני מבקש שיוסבר לנו בקצרה מה עומד מאחורי העיקרון של תגמול באמצעות ניירות ערך. "השימוש בניירות ערך נפוץ בחברות בהן המעוניינות לתגמל את עובדיהן, אולם אין ביכולתן או ברצונן לעשות זאת באמצעות תגמול כספי ישיר", הוא עונה. "חברות אלו מעוניינות ליצור זיקה רבת שנים עם עובדיהן ולכן מעניקות להם ניירות ערך שמימושם אפשרי רק לאחר מספר שנות עבודה. חברות אחרות כלל אינן יכולות להעניק שכר גבוה לעובדיהן ולכן מעניקות את ניירות הערך כתחליף, וישנן חברות בהן העובדים מתעקשים לקבל אופציות מתוך מחשבה על היום בו האופציות יהיו שוות הון". "כמו בסיפור על הטבח של גוגל שבשנה הראשונה לא יכול היה לארי פייג' לשלם לו שכר, והיות שהחברה צעדה על קיבתה, הציע לו כמה אופציות תמורת המשך הבישולים והיום הוא מולטי מיליונר", אני מחייך. אבל מיד מתעשת ומבקש מהמרואיין להתמקד באופציות, היות שהן נייר הערך הנפוץ ביותר הניתן במסגרת תוכניות תגמול עובדים. "אם כך, אז הקשב. אופציות הן תגמול. ובדומה לכל תגמול הן חייבות במס. אולם בניגוד להמחאה עסיסית מהבוס, לא כל-כך פשוט להמיר אותן לכסף מזומן ומכאן גם נגזרת מורכבות המיסוי שלהן. הקצאת אופציות היא תהליך הכולל היבטים משפטיים ומיסויים שבמידה ואינו מבוצע באופן יאות יכול להסב במקרה הטוב הפסד כספי למחזיק האופציה, ובמקרה הגרוע יותר לסבך אותו עם הרשויות. בכדי להימנע מכך חברה פרטית או ציבורית המעניקה אופציות לעובדים צריכה לוודא כי הועבר לנאמן דיווח מפורט על היקף האופציות, מחיר המימוש שלהן, תאריכי ההבשלה, מועדי המימוש. היא צריכה לוודא כי מספר האופציות הרשומות על שם כל עובד תואם את האמור עימו בהסכם שנחתם עימו ולוודא כי המועד הראשוני המאפשר לעובד למכור את האופציה או להמיר אותה תואם את האמור בהסכם עימו ובדיווחים למס הכנסה". היבטי מיסוי "זהו?", אני שואל, "לא כל-כך מסובך". חכה, עונה צביקה, זאת רק ההתחלה. "החברה המקצה צריכה לבחור האם היא מצהירה על הקצאת ניירות הערך כמסלול פירותי או כמסלול הוני. היות שהקצאה זו תחייב את כלל עובדי החברה קיימת חשיבות עצומה לבחירת מסלול המס. בחירת מסלול המס נעשית ראשית על-פי שכר העובדים וגובה המס השולי שמשלם כל אחד ובנוסף בהתאם לאורך התקופה בה נייר הערך יהיה חסום למסחר. ובדומה להליכי מס אחרים, גם בנושא זה בוצעו שינויים ועידכונים לאורך השנים ויש לתת דגש על עידכונים אלו בכדי לבחור במסלול הנכון. בכל מקרה, הסטנדרט היום הינו בחירה במסלול ההוני, שכן בפרקטיקה בישראל השתרשה הנורמה כי תגמול הוני לעובדים ממוסה בשיעור מס של 25% (המסלול ההוני)". אבל מדוע בעצם נדרש נאמן שיספק שירות כאמור והדבר לא אפשרי באמצעות ניהול עצמי, אני שואל. "פשוט הרשויות לא סומכות כל-כך על הנישום. ומשום כך הוראות מס הכנסה מחייבות בהתאם לסעיף 102 שניירות הערך יופקדו אצל נאמן בכדי שמחזיק נייר הערך יכול ליהנות מהטבת המס", עונה צביקה. "ומהו סעיף 102 אתה בטח שואל. בצורה כוללנית אפשר לומר כי בהתאם להוראות סעיף 102, במידה ומבוצעת הקצאת ניירות ערך לעובדים במסגרת מסלול המפוקח על-ידי נאמן, אזי בעת ההקצאה אין חיוב במס, ומועד החיוב נדחה למועד 'המימוש' כהגדרתו באותו סעיף". "עד כאן הכל ברור. אולם מדוע אני נדרש לחברה ייעודית המשויכת לבית השקעות כדי לקבל שירות זה. האם איני יכול להסתמך על רואה החשבון של בעל המכולת שלי או עורך הדין מהקומה למעלה שיבצע לי את שירות הנאמנות ברבע מחיר?", אני מקשה. גוף ייעודי לניהול שירותי נאמנות "בדומה לכל עיסוק, שאיפתו של אדם היא לרכוש את השירות מגוף המתמחה במתן השירות ולא מאחר המבצע את השירות כעיסוק צדדי", עונה צביקה. "ומאידך, מס הכנסה גם החל להיות ער לעניין והחל להגביר את האכיפה. מקרים בהם מס הכנסה מחייב את העובד במס מלא כהכנסת עבודה למרות שמסלול ההענקה היה המסלול ההוני, וזאת בגלל דיווח שגוי לנאמן או אי-הקפדה על הוראות החוק מצידו של הנאמן, הם לא נדירים ונתקלנו בהם בעיקר בעסקות בהן החברה נמכרת ובמסגרת מכירה זו רשות המיסים בוחנת בצורה דקדקנית את ההתנהלות הקשורה לאופציות. במקרים אלו חש העובד עוגמת נפש ותסכול ואילו החברה חשופה לתביעה מצדו על הנזקים שנגרמו לו; וגם אם הנושא לא מגיע לידי הליך משפטי, הרי שיש כאן פגיעה עצומה באמון בין הנהלת החברה לעובדיה". אבל אני לא משתכנע בקלות, כי ייתכן שחובב הוא תמים ונאיבי (בעצם יותר בכיוון של בטוח...), אבל קוראי הטור הזה הם חשדנים בני חשדנים ולכן, כדי לברר שלא מדובר בדברי תעמולה, אני מבקש דוגמאות נוספות. ובאמתחתו של צביקה עוד הרבה דוגמאות. כמו לדוגמה הנוהג בשנים האחרונות להכניס בתוכניות התגמול את סעיף ה-Put/Call כחלק מתנאי האופציה. סעיף זה מאפשר לחברה לרכוש בחזרה מהעובד את האופציות במקרה של פיטורין. לאחרונה נקבעו בהחלטת המיסוי כללים ברורים לאופן ניסוח הסעיף וזאת כתנאי לעמידה בהוראות מסלול ההקצאה ההוני. אי-עמידה בתנאים אלו עשויה למנוע מהעובד לזכות בהטבה זו. "אתה שמעת על החלטת מיסוי זו?", שואל צביקה. "לא", אני עונה. "אז אם אתה לא שמעת, אז איך בדיוק העורך דין מהקומה למעלה או רואה החשבון של בעל המכולת שלך יישמע?", מחזיר לי צביקה סנוקרת. ולפני שאני מספיק להגיב, הוא ממשיך: "בוא נדבר על היבט המדד. הרי לצורך חישוב המס יש להתחשב במדד מיום ההקצאה ועד יום המימוש. ומה עם המניה רשומה בחו"ל, האם ידעת שאפשר במקום למדוד באמצעות מדד המחירים לצרכן אפשר להתבסס על השינוי בשער המטבע ובכך להקטין משמעותית את היקף המס. ואם זו חברה דואלית, מה הדין החל עליה? מטבע מקומי או שער מט"ח". אתה עלול לפגוע בפרנסה של מאות רואי חשבון ועורכי דין, אני "יורה" לברנשטיין ישר בין העיניים מתוך כוונה להחזיר לעצמי את המומנטום של השיחה ולרגע שוכח שאני בכלל אורח לא קרוא במשרדו. "לא בהכרח", הוא עונה באופן רגוע. "במרבית המקרים החברות כלל אינן משלמות לעורכי דין או לרואי החשבון עבור שירותים אלו ודורשים אותו שייכלל במסגרת שכר הטרחה השנתי או תשלום הריטיינר. ובחלק מהמקרים כך גם נראה השירות". גם ה-IFRS נותן תרומה "אבל הסיבה העיקרית לצורך בניהול מאגר ממוחשב ואמין אצל חברה ייעודית המומחית לדבר מגיעה מכיוון רואי החשבון", ממשיך צביקה, ולפני שאני מספיק להודות באשמה צביקה מסביר שעד לפני מספר שנים רואי החשבון כלל לא התעניינו בנושא רישום האופציות לצורך הכנת הדוחות הכספיים. עד להופעתם של כללי ה-IFRS ו-FAS123R החלים על חברות ציבוריות ועל חברות פרטיות הנשלטות על-ידי חברות ציבוריות, המחייבים הערכה של האופציות לצורך הצגתן בדוחות הכספיים ועידכון ההפרשות מדי רבעון; וכשמדובר באופציות לא סחירות, מדובר כמעט במבצע צבאי. וכאן באה החשיבות להעברת מידע אמין לידי המעריך. "ואם כבר אנחנו מדברים", ממשיך צביקה, "שים לב שבשנים האחרונות קם הגולם על יוצרו וחברות רבות פשוט שינו שיטות תגמול ובכלל זה אופן מתן אופציות ועברו למכשירי תגמול יותר מתוחכמים (כגון מניות חסומות, RSU ,SAR וכדומה) וזאת בכדי לצמצם את רישום ההוצאות החשבוניות באופן משמעותי בדוחות. והנה לך ראיון למאמר". שלא לדבר על כך שלפעמים התשלום למעריך גבוה יותר מעלות כל האופציות גם יחד. אני מחייך. אולם זה באמת נושא למאמר אחר...