על הבמה עלו עלמה זוהר ואפרת גוש, כאילו זאת הפעם הראשונה שלהן בניסיון לשיר פיוט וחברי להקת המדרגות.
ניצן חן רזאל על הכינור, ארז לב ארי בגיטרה וערן צור גם הוא על המיתרים תוך כדי שהאחרונים גם שרים שיר אחד או שניים במהלך המופע. וגם בשיר הסיום, זה שהפך לדבריהם לאיזשהו המנון, הם שרים עם כל ההרכב שעלה הערב את "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". הם שרים את זה בלחן המסורתי אבל העיבוד החדש, עם תופים וגיטרה אקוסטית הופך את השיר לשונה.
מתברר שכבר כמה שנים פועלת המתכונת באופן דומה. יש כמה חברים קבועים בהרכב (ובהם צור ולב ארי) שנפגשים כדי לנגן את הניגונים במסגרת החזרות למופע. החיבור הזה, כך נראה, יצר תוצר מעניין ומפתיע: החיבור לטקסטים מסורתיים הוא מאתגר ומורכב הן ברמת המילים והטקסט (הלשון הפיוטית מצריכה הבנה) והן מבחינת הנגיעה בחומרים בעלי מקצב ואופי מיוחד משלהם.
לסיכום: מאוד אהבתי את המופע ואת הרצון לחדש את הטקסטים הישנים ולהפוך אותם בכך, אולי, לרלוונטיים. נדמה כי יש כאן ניסיון שמטרתו להביא את כוונת מחבר הטקסט אל ימינו אך השאלה העולה לנוכח הניסיון הזה היא האם אנו אכן חווים את עוצמות הפיוט ומטרותיו השונות בעידן שבו השיר הוא מטרה ולא כלי?
