האינטרסים של שלדון אדלסון

מחמת המשבר החמור נתונים כמה כלי תקשורת גדולים בסכנה קיומית קרובה. עניין של חודשים. בגלל התחרות ההרסנית, מצד אחד, המודרכת לא במעט משיקולים של אגו והתחשבנות אישית, ונוכח שבירת המודל העסקי של שוק התקשורת עם התעצמות אתרי האינטרנט, ובעיקר מחמת זאת שההכנסות משוק הפרסום בכללותו בסך 950 מיליון דולר בשנה הינן נמוכות ביחס להוצאות הגדולות בהרבה - העלויות נאמדות בכ-1.2 מיליארד דולר לפחות - לתפעול כלי התקשורת, מצד שני, הגיעו כמה כלי התקשורת למצב משברי:

• ערוץ 10 -

בעלי השליטה בערוץ 10 הזרימו במשך השנים כ-1.4 מיליארד ש"ח למימון הערוץ. למרות זאת הוא נותר ערוץ קטן יחסית עם רייטינג זניח. נוכח זאת "זכה" לתקציבי פרסום קטנים יחסית. ובמילים פשוטות: בעלי השליטה ומנהלי הערוץ התנהלו באופן כושל. בקופת ערוץ 10 אין עתה כסף לתשלום משכורות. גם בעליו ועובדיו מבינים היטב כי מרחפת סכנת סגירה קרובה ביותר, אלא אם יחליט רון לאודר, מבעלי השליטה, "לזרוק" כסף טוב אחרי "כסף מת", ולהזרים עשרות מיליוני ש"ח לקופת הערוץ שתאפשר מימונו למשך כמה חודשים;

• מעריב -

מעריב מצוי בפשיטת רגל, אחרי הפסדים של כמיליארד ש"ח תוך עשור. אלמלא קבוצת אי.די.בי., הייתה חברת מעריב החזקות בע"מ נמסרת לפירוק - ונתונה מזמן לחסדיה/החלטותיה של השופטת ורדה אלשיך. איש העסקים שלמה בן-צבי סיכם בימים אלה על רכישת נכסי מעריב תמורת 85 מיליון ש"ח, אך מותר לנו להניח כי בן-צבי לא ישלם סכום זה, וגם אם ישלם בסופו של דבר חלק מהסכום וישלים את עסקת הרכישה - הוא יתקשה להמשיך ולהוציא לאור את עיתון מעריב, כעיתון ארצי-יומי;

• קבוצת שוקן -

קבוצת שוקן מצויה אף היא במצב משברי. עמוס שוקן נערך לפיטורי 20% מהעובדים. לפחות. וזו רק ההתחלה. בשנים האחרונות הוא נהנה מהכנסות ענקיות מהדפסת עיתון ישראל היום. הכנסות אלה, וכן הכנסת שותף חדש (לאוניד נבזלין) הם שאיפשרו את קיום הקבוצה. ההזרמה מצד אדלסון עלולה להיפסק בזמן הנראה לעין - אדלסון עומד לרכוש או להקים בית דפוס. קבוצת שוקן משלמת, אגב, מחירים כבדים בגלל המשבר הכללי בענף העיתונות, אך גם בשל אופן התנהלותה ו"תרומתה" ההרסנית להפלת חברות במשק, וגם נוכח הקו המדיני-פוליטי שבו היא נוקטת.

התחרות הגדולה תתמקד בשנים הבאות בין קבוצת שלדון אדלסון, מזה, לבין קבוצת ארנון מוזס, מזה. אדלסון, שהונו האישי נאמד בכ-30 מיליארד דולר, חותר להיות קבוצת התקשורת הגדולה והמשפיעה בישראל. בשלב זה נחשב עיתון "ישראל היום" שבבעלותו לנפוץ ביותר בימי חול, אם כי השפעתו קטנה ביותר על-סדר היום הציבורי. תכניו דלים יחסית. אדלסון שועט קדימה. בקרוב עומדת קבוצתו להשיק אתר אינטרנט חדש שימקד את האש נגד אתר ynet שבבעלות קבוצת מוזס, וינגוס ממנו תקציבי פרסום. אחרי העיתון והאתר, יגיע הזמן להשגת דריסת רגל גם בערוץ טלוויזיה. בהמשך יוכל אדלסון, אם ירצה בכך, להשפיע באופן ניכר, באמצעות כלי התקשורת שבבעלותו, ואולי גם להכריע: מי מהמועמדים יהיו חברי כנסת ובמי יבוצע סיכול ממוקד. בדיוק כמו מוזס, בימיו הטובים. בזכות אמצעיו הכספיים הבלתי נדלים, יוכל אדלסון להשיג בקרוב את מטרותיו: למחוץ את ידיעות אחרונות, ואת העומד בראשו - ארנון מוזס, שנוא נפשו של אדלסון, כמו גם את בנימין נתניהו. אדלסון ואנשיו פועלים בדרך ערמומית כדי לתפוס את הבכורה בשוק העיתונות. בתנאי שוק רגילים הם היו עושים מאמץ להוציא לאור עיתון מצוין וכך לרכוש את ליבם של עוד ועוד קוראים. אלא שאדלסון פועל אחרת, בדרך הרסנית לציבור בכלל ולשוק העיתונות בפרט:

• תפוצתו הגדולה יחסית של ישראל היום, העומדת בסתירה לתכניו הדלים יחסית, נעשית ב"דחיפה" - חלוקה חינם ברחובות, במשרדים ובמקומות הומים אדם, וכן בדרך של הפצה לבתים בלא תשלום (למעט עלות שליח). התפוצה הגדולה יחסית אינה תלויית-תוכן איכותי - עיתון ידיעות אחרונות עולה עליו באיכותו בהרבה, גם בהתחשב במניפולציות המושחתות מצד מוזס המזהמות את עיתונו. החלשת מוזס היא המטרה, וזו מושגת במהירות: כמעט כל אדם המקבל חינם את ישראל היום מוותר על ידיעות אחרונות וגם חוסך לעצמו הוצאה;

• ישראל היום שובר את המודל העסקי-המסחרי. לצד המודל-החינמי, שעיקרו חלוקת ישראל היום חינם לכל דיכפין, הוא שוחק את מחירי המודעות בשוק הפרסום בעיתונות הכתובה ומחיש את ההרס אצל מתחריו. וכך, ההכנסות אצל המתחרים פוחתות, דבר היוצר תגובת שרשרת: פיטורין נרחבים, פחות עיתונאים ופחות תכנים איכותיים.

מוזס מאבד חלק ניכר מכוחו והונו בשוק העיתונות אחרי שכבר איבד חלק ממנו - וזו אגב בשורה לא רעה. ידיעות אחרונות יהא העיתון השני בתפוצתו, אך השפעתו תישחק עוד ועוד. עם זאת כדאי להפנים: הציבור בישראל יישאר בסופו של דבר עם ביטאון חזק ועוצמתי מטעם מפלגת אדלסון. אפילו מעמדו של נתניהו כראש ממשלה יהא על-תנאי, והתנאי הוא שימשיך להתנהל בדרך הנראית לאדלסון מספיק "ציונית ולוחמנית". אגב: אנשיו של אדלסון נוהגים לספר כי הוא נעדר אינטרסים כלכליים בישראל, ועל-כן מובטח לציבור עיתון נקי מפניות ומאינטרסים כלכליים. האמת שונה: לאדלסון אינטרסים כלכליים חובקי עולם, כולל בישראל. השפעתו העצומה על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מקנה לו מעמד מיוחד גם אצל מנהיגי סין וארה"ב ומדינות נוספות בהן יש לו עסקים מלונאות ובתי קזינו. אדלסון נחשב ל"שותף סוד" של נתניהו, ולא אחת הוא התבקש או התנדב להעביר מסרים מוכמנים וחשובים. ניתן להניח כי נוכח מעמדו המיוחד הוא זוכה לאוזן קשבת אצל ראשי מדינות, בבואו לקדם את עסקיו. היחסים הצולבים מחזקים את מעמדו הבינלאומי ויוצרים עבורו כר נוח להעצמת עסקיו.