סיפורם של ארבעת החברים שנשבעו אמונים זה לזה, וכתבו על פתק מהי משאלתו של כל אחד להיות בעוד ארבע שנים, בזמן האולימפיאדה הבאה, הוא לא סיפור שגרתי של חברים ישראלים כל שהם. הקשר העמוק ביניהם הוא קשר חזק מדם. כששניים מהם שהו בברזיל, והאחד התאהב בנערה יפהפיה, הוא העדיף להשאר עם חברו ולטפל בו בעת חוליו, ואיבד את הקשר עם משאת לבו. עד כדי כך הקשר היה עמוק בין הגברים הצעירים.
ארבעת הצעירים הם: יואב, המכונה צ'רצ'יל, מנהיג החבורה (חייקה מלכה - שחקן דרמטי מעולה ורב יכולות) התמיר, היפה ובעל יכולת השכנוע המופלאה בזכות כשרון הדיבור שלו, שהוא הבסיס למקצועו כתובע בפרקליטות. והוא שזנח את אהובתו בברזיל, בעבור ידידו אופיר (ידידיה ויטל הרגיש והמתלהב), שעובד כקופירייטר מצליח במשרד פרסום. יניב לוי כעמיחי, חם הרגש, המשפחתי, היחיד הנשוי מבין הארבעה, שבביתו מתאספת החבורה לצפות במשחקי הכדורגל המסעירים את כולם, אך מפריעים לאשתו הנאה, אילנה בעבודת התזה שלה לתואר בפסיכולוגיה - הילה זיתון שהיא גם זמרת מחוננת מהמעלה הראשונה ("אוויטה" ו"פוקאהונטס") בנוסף לכשרון המשחק המעולה שלה.
החבר שמשמש גם כמספר, הוא יובל (נדב נייטס הרגיש והמקסים) שההצגה מתחילה ומסתיימת עמו ועם מה שקורה לו. לא נקלקל את התענוג ולא נגלה למי שטרם קרא את הספר - אך ההצגה כאילו מתחלקת לשני חלקים - בראשון, הכל זורם עם הרבה צחוקים, עם כל הבעיות הנפשיות וההתרחשויות של כולם, שמשתלבות ומשתרגות זו בזו. אך שיאה של ההצגה, והדרמה העיקרית שרק נרמזת בצילום הוידיאו בתחילת ההצגה, הוא החלק השני. כאן הדרמה מתעצמת ותופסת אותך בגרון, עד לרגע הסיום, בו שירו של יהודה פוליקר מתמזג עם ההתרחשות, וגורם לדמעות בעינים.
שרשרת השירים העבריים הנפלאים המשובצים ברקע לא במלואם, אלא בקטעים קצרים, מתקשרים בטקסט שלהם ובמוזיקה הנפלאה לכל התרחשות בהצגה. אם במחזה "גלגרי גלן רוס", שגם בו כיכב חייקה מלכה, יש הרבה המולה ומלל על כמעט מאומה, הרי כאן, למרות שמספרם הרב של השחקנים לא מאפשר להצגה לחדור מדי לעומק נשמתם בגלל הטקסט המצומצם הניתן להם - בכל זאת, המסר של ההצגה על מהי נאמנות בין גברים, מהי חברות וכיצד היא מתממשת - המסר מצליח לחדור עמוק ללב הצופים.
מפתיעה ומרגשת בגישתה זוהי הצגה בהחלט לא שגרתית, ולא בז'אנר הרדוד הפונה לקהל הרחב בלבד, כמו הרבה קומדיות העולות על בימותינו, בהן ההצחקה מבוססת על שימוש בשמות אבר המין הזכרי ואברי העיכול למיניהם - רדוד, אף כי מצליח מסחרית. "משאלה אחת ימינה" היא סיפור שנכתב בדם ליבו של הסופר, ועבודת הצוות המעולה של קבוצת השחקנים הצעירים של בית לסין, עם הבימאי הכה מוכשר גלעד קמחי, שעם כל הצגה הוא מתגלה ככוכב ענק הזוהר יותר ויותר בתחום הבימוי הישראלי, וכן תמיכת הדרמטורג של התיאטרון הד"ר אבישי מילשטיין - עבודת הצוות הזו שארכה חמיש חודשים, מעלה הצגה מרתקת, שמצליחה לרגש ולהפתיע בגישתה.
אך לא רק ארבעת החברים מפליאים במשחקם. מלבד הילה זיתון ששבחנו למעלה, הרי רויטל זלצמן כ"יערה", אהובתו של יובל, ובהמשך אשתו של צ'רצ'יל, שבגללה נקרע הקרע בין החברים, היא שחקנית מלבבת, מקסימה ומוכיחה שמעבר לכשרונה כזמרת שהכרנו בסדרה הדוקומנטרית "בית צבי", שם זכתה במקום הראשון באודישנים ל"גריז", היא גם שחקנית נפלאה עם קסם ואיכויות רבות. ומכאן מובנת המשיכה של הגברים במחזה אליה, מה שפרם את קשר הנאמנות ביניהם.
כך גם מצוינת דנה שרייר כמרילין, אמו של יובל, נדב נייטס, וכך גם עמי ויינברג הותיק כנורמן, אביו של יובל. שניהם ממוצא אנגלו סכסי עם עברית במבטא התואם. קרן מרון כמריה, הצעירה ההולנדית התוססת בה התאהב אופיר, ידידה ויטל, בטיולו בהודו, משחקת בהמון רגש ואכספרסיה את הצעירה שהתנדבה בעבר בקיבוץ, ודוברת עברית מעט מקולקלת, מה שמוסיף לה חן רב. עוז ניסן בתפקידים קטנים עושה גם הוא את תפקידיו בשכנוע רב.
גלעד קמחי בחר להעשיר את ההצגה בצילומי וידיאו מאד משמעותיים ולא סטטיים ברקע, אותם עשה יואב כהן. השילוב של הצילומים והמשחק, כה מעשיר, שמכסה על הצמצום בתפאורה הפונקציונלית אך היצירתית שעיצבו ערן עצמון ואלה שבצוב המוכשרים, כך שהכל ביחד נראה מלא ולא חסר דבר.
הצגה ישראלית מאד, בהחלט ברוח חדשה וגישה שונה. חוויה שאסור להחמיץ.
