מי מאיים על השר נאמן

שר המשפטים יעקב נאמן נודע בעברו כאחד ממבקריה החריפים של המערכת המשפטית בכלל ושל הפרקליטות בפרט. כתב האישום המצומק שהוגש נגדו ב-1996 - ממנו נחלץ בשן ועין לאחר שהשופט דן ארבל שעמד בראש ההרכב פטרו מאחריות בנמקו זאת בהעדר כוונה פלילית - גרם לנאמן להעצים איבתו למערכת. העובדה שהמשטרה, וגם הפרקליטות - ובראשה עדנה ארבל, נמנעו אז מלמצות את הדין עם נאמן בגין פרשות פליליות חמורות בהרבה (פרשת כוכב השומרון, פרשות הבוררות הפיקטיבית ועוד), טושטשה על-ידי מקורביו, ובהם עורכי עיתונים כדוגמת אמנון דנקנר. נאמן הוצג כקורבן של המערכת, וכמי שנרדף, כביכול על-לא עוול בכפו. העובדות ידועות לי היטב נוכח מעורבותי האישית - אני האיש שהגיש את העתירה לבית המשפט העליון, שהובילה אז, בדין, לסילוקו של נאמן מתפקיד שר המשפטים. כידוע, נאמן נאלץ בזמנו להתפטר מתפקיד שר המשפטים (1996) בממשלתו של בנימין נתניהו, בגלל אותו כתב אישום ממנו זוכה בסופו של דבר ב-1997. נאמן זוכה בנימוק של העדר כוונה פלילית. יחד עם זאת, פסק בית המשפט כי נאמן אכן מסר בתצהירו פרטים בלתי נכונים ומטעים בשלבי חקירתו הפלילית. ביולי 2007 מונה לשר האוצר. בדצמבר 1998 התפטר מתפקידו כשר אוצר ושב למשרד עורכי הדין. נאמן נימק את ההתפטרות בחילוקי דיעות עם ראש הממשלה נתניהו. עם כניסתו המחודשת של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, מונה נאמן במרס 2009 לשר המשפטים. הציפיות היו רבות. הוא עצמו הבטיח ליותר מאדם אחד לעשות סדר בפרקליטות ואף למנות גוף עצמאי חוקר. כמו-כן הבטיח לנקוט יוזמות חדשות ועצמאיות שיחייבו את בית המשפט העליון להימנע מפלישה לתחומן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת. הציפיות היו רבות, לא במעט נוכח מה שנראה כמעורבות של שר החוץ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) במינויו של נאמן. והנה, חלפו יותר משלוש שנים מעת חזרתו של נאמן לתפקיד שר המשפטים. הצפיות נכזבו, ברובן הגדול. נאמן הולך שפוף במסדרונות משרד המשפטים. הוא נוקט אומנם יוזמות חשובות וברוכות, אך בכל הקשור לעשיית סדר חדש במשרד המשפטים ובאופן התנהלותו של בית המשפט העליון, הוא נרתע. כמה דוגמאות:

• נאמן הקפיא את יוזמתו להפרדת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה;

• נאמן נמנע מתמיכה ביוזמת ועדת החוקה חוק ומשפט: למנות גוף בודק-חיצוני לפרקליטות;

• נאמן נמנע מכל חקיקה שתימנע מבית המשפט העליון לפלוש לתחומן של רשויות אחרות.

השאלה העומדת על הפרק היא: מדוע נרתע נאמן מהובלת מהלכים אותן הבטיח לבצע? מדוע הוא נמנע אפילו מלהתבטא פומבית בנושאים בוערים אלה? התשובה לכך: נאמן נקלע לאיום מתמיד. הוא נתון בחקירה פלילית בגין חשדות לעבירות מס חמורות. החקירה מתנהלת ברשות המיסים, בפיקוחם של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ופרקליט המדינה משה לדור. המדובר באחת החקירות הרגישות והסבוכות.

בנסיבות אלה, מושתק נאמן ממילוי חובתו ומלפעול על-פי השקפתו האמיתית. שהרי גורלו נתון בידיהם של לדור ווינשטיין. אם ירצו, יוכלו השניים לסלקו מתפקידו מהיום-למחר, וזאת בהתבסס על ההלכה הידועה שנוצרה בתקופתו של נאמן: שר משפטים לא יוכל להמשיך בתפקידו בזמן שהוא מצוי בחקירה המלווה בפועל על-ידי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, הכפופים לו.

אגב: בניגוד לרושם שיצרו נאמן ומקורביו, אותה הלכה לא נוצרה נוכח התנדבותו של נאמן ומאמצו לשמש דוגמא, אלא נוכח דרישת השופטים דאז, ובראשם השופט דב לוין, שקבעו בדיון שנערך בעתירתי וכדרישתי: אם אכן יחליט היועמ"ש מיכאל בן-יאיר לפתוח בחקירה נגד נאמן, כדרישת העותר (הח"מ), תידרש התפטרות מיידית של נאמן. וכך אירע. בן-יאיר הודיע לנאמן על החלטה לעבור ממצב של בדיקה לחקירה. לנאמן לא נותרה ברירה אלא להתפטר מיידית. בפני סיכון זה, כאמור, נתון עתה נאמן, קל וחומר כאשר ההיסטוריה חוזרת: בהוראת היועמ"ש מתקיימת נגדו חקירה פלילית בגין עבירות מס.