קריקטורות על הנביא מוחמד אינן כלולות בהגדרת
חופש הביטוי שלי. קריקטורות נגד אלימות איסלאמית כן. נגד רצח נשים בתרבות האיסלאמית כן. וזה רחוק מלהיות אותו דבר.
גם כתובת נגד ישו מרוססת על קיר מנזר לא יכולה לבקש את הערכת החברה בשם חופש היצירה לגרפיטי או חרות הדיבור.
בתוך המושג "חופש הביטוי" יש קודים לא מעטים שאי-אפשר להסביר כי הם משהו שבין טעם טוב ליושר אינטלקטואלי.
אגדיר זאת כך: כתיבה חריפה נגד הדת בכלל היא דבר מעורר מחשבה; כתיבה נגד דת אחת במיוחד, מתחילה להיות צורמת; ואילו כתיבה נגד הדמות הקדושה ביותר לדת, כל דת, זה רע. רע וחופש לא הולכים יחד. גם אם זה מוסווה כחופש ביטוי.
הכי קשה להסביר זאת בקשר ליהדות. לעג לאלוהינו שבשמיים לא פוגע באיש, אנחנו מעל לשטויות כאלה, וזה בוודאי לא פוגע באלוהים. (אגב לעג לאלוהים הוא לעג לשלוש דתות גם יחד). גם לעג ללומדי תורה, נניח, לא יגרום למהומות. הדבר הכי קרוב לפגיעה ביהדות שאני יכול לחשוב עליו הוא סידרת קריקטורות הלועגות ל...
ל...
עלי לומר לכם, לאחר שהתעכבתי, שמזמן לא השתמשתי בשלוש נקודות. לא מצאתי. (פגיעה בזכר השואה אינה פגיעה בדת היהודית, אלא עניין שונה).
עם כל זאת ולמרות, התגובות האלימות ורצח השגריר האמריקני בלוב הרבה יותר גרועות מפגיעה בסמלי דת ולו מקודשים ביותר.
זו דרך הביטוי המוסלמי, ככה הם מסבירים את עמדתם בוויכוח, וזו צורת הביטוי שחייבת להפסק.