לא להאמין, אבל יוני רכטר אוטוטוט כבר בן 61. אני זוכרת אותו בתחילת שנות ה-70, כשעוד היה חבר בלהקת 'כוורת' ומוסיקאי צעיר ומבטיח....מאז חלפו כבר 40 שנים, (איך הזמן טס), ורכטר לא רק שפרע את השטר, אלא הפך לאחד היוצרים הבולטים והמוערכים שהטביעו חותם על המוזיקה הישראלית. 40 שנה שהוא מנפק לנו לחנים יפהפיים שבשמיעה ראשונה לא לגמרי קליטים, אבל אחר כך אתה מוצא עצמך מזמזם אותם שוב ושוב. כי כזה הוא יוני רכטר - לא קל לעיכול, מורכב, מופנם, כבד ראש - ויחד עם זאת מתלווה קריצה שובבנית וחן רב להלך הרוח הרציני שהוא מקרין. חלפו כבר 4 שעות מאז שהסתיימה ההופעה של יוני רכטר ב'אמריקן ג'ואיש יוניברסיטי' ואני עדיין מזמזמת לעצמי את 'דמעות של מלאכים' - הלחן הפיוטי והיפהפה שהלביש רכטר, כשהיה בן 16, למלים של דן מינסטר, שהיה חברו לכיתה. כ-300 ישראלים נהרו במוצאי יום א' ל'אמריקן ג'ואיש יוניברסיטי' למופע של יוני רכטר' 'העיקר זו המוזיקה', שבעצם מסכם 40 שנות קריירה, של אחד המלחינים הפוריים, המרתקים והחשובים במוזיקה הישראלית. 'ברוש' הפקות, שני מפיקים צעירים מסאן פרנסיסקו, ארגנו לרכטר 'מיני מסע הופעות' שהחל בניו-יורק, המשיך בסן-פרנסיסקו והסתיים בלוס אנג'לס. ההופעה שהתחילה באיחור ישראלי אופייני ומסורתי, כללה גם מתופף (יובל ליאון) ונגנית באס מקסימה (הגר בן ארי), כשבהמשך הצטרפה אל יוני, זמרת צעירה נהדרת, מיקה הארי, שהוסיפה תבלין של חן וקצב, חיות ונשיות ל'רצינות' של רכטר. רכטר פצח במחרוזת שירים שהקהל הישראלי בגולה לא כל כך מכיר, וזה גרם לי לזוע באי נוחות בכסא, כשלרגע חששתי שמא רכטר ימשיך באותו קו - ויצור ניכור בינו לבין הקהל, שבא להתרפק על שירים שלו שהוא זוכר משנות השבעים-השמונים והתשעים. אבל אחרי ה'פתיח', המעט מסורבל לטעמי, רכטר המשיך ב'מה עושות האיילות', (שיר ראשון שהלחין לאריק איינשטיין ב-76), ב'ילד הולך ברחוב' הקסום של עלי מוהר, 'בלעדייך כל העיר הזאת ריקה' שהלחין למלים של דן מינסטר, 'יש אי שם ' שבמקור מבצע גידי גוב, חברו מלהקת 'כוורת', והמשיך עם 'אז מה אם בן אדם הוא קצת שכור?' של אברהם חלפי שנכתב לאריק איינשטיין, 'בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ', שיר נפלא של יהושע סובול ו'ערב עירוני' שביצע יוסי בנאי למלים של נתן אלתרמן, שהיה אחד הביצועים המוצלחים של הערב. משיר לשיר המופע תפס תאוצה, כשהקהל נכבש בקסמיו של רכטר, שלאט לאט נפתח יותר ויותר, ואפילו הרשה לעצמו להתפרע בכמה שירים כמו:" יש לי דודה זונה בפריז, שעושה את זה עם קלוד ולא עם חיים", של חנוך לוין כמובן. ולמרות ש"החיים של הדודה הרוסים, כשהיא קמה בבוקר- הקרואסון הוא קרואסון”.... רכטר עשה מהשיר פארודיה נוגעת ללב לקול צחקוקי הקהל. כשרכטר סיים עם 'הילדה הכי יפה בגן' שמבצעת יהודית רביץ מתוך תקליט הילדים 'הכבש השישה עשר', הקהל שהריע ממושכות, לא נתן לו לרדת מהבמה. אחרי דקות ארוכות של תשואות, רכטר ומיקה הארי התיישבו ליד הפסנתר ונתנו ביצוע משותף של 'עטור מצחך זהב שחור' - לחן יפהפה לשיר המופלא שכתב אברהם חלפי, שהפך מזמן לנכס צאן ברזל של הזמר העברי. ככה זה. כשאתה נתקל באיכות. אתה רוצה עוד ועוד. וזה מה שקרה במופע המשובח של יוני רכטר. איך אפשר שלא להיסחף אחרי מנגינות שנכתבו לטקסטים של נתן אלתרמן, אברהם חלפי, חנוך לוין, עלי מוהר, יהודה עמיחי, יהושע סובול, דוד גרוסמן, דן מינסטר ויונתן גפן? איך אפשר שלא לרצות לחבק את רכטר שאמנים בליגת על כמו אריק איינשטיין, יוסי בנאי, יהודית רביץ, גידי גוב, נורית גלרון, שלומי שבן והתזמורת הפילהרמונית מבצעים שירים שלו? שלא לדבר על אסתר עופרים, הדיווה של הזמר העברי, שעובדת רק עם יוני רכטר בקונצרטים שהיא נותנת בישראל. אולי זה גם בגלל שהישראלים באל.אי רעבים למופעי תרבות ישראלים איכותיים, ואולי זה גם וגם- האינטרקציה בין יוני רכטר והקהל הייתה חמה ומחבקת. זה היה אחד המופעים המשובחים שנכחתי בהם כאן. אפשר לסכם את המופע של רכטר כ'דמעות של מלאכים'. יפה-נקי-זך-מצחיק-מטלטל-מרגש ונוגע בלב.