ברדת החשיכה, סמוך לשעה שבע בערב, כשהרחוב מואפל כמעט לחלוטין, ביקשה נהגת נואשת, המתגוררת מחוץ לעיר, למצוא בו מקום-חניה בטוח למכוניתה, לאחר שלא מצאה כזה ברחוב הסמוך. על פניו נראה בעיניה הרחוב הפנוי כמזמין-חניה בטוחה, אלא שלהוותה הסתבר שדווקא הוא, מעשה-שטן, טמן לה מלכודת בלתי-נראית.
היא לא יכלה בכלל לעכל את מה שאירע לה. עוברים-ושבים, שחשו למקום, האירו את השטח בפנס, ואז התגלתה מלוא הזוועה: המכונית שקעה עמוק בבור-ביוב בולט ובלתי מכוסה, ללא תמרור-אזהרה כנדרש. למותר לציין את הסכנה האורבת ממחדל שכזה לא רק לכלי-רכב נעים, אלא גם להולכי-רגל, ובעיקר ילדים, העלולים לצנוח היישר אל תוך הבור.
במשך שעתיים תמימות, בחסות אפלה מוחלטת וכשהרחוב הבוגד חסום לתנועה, נאלצה הנהגת הנואשת להמתין לגורר שיחלץ את מכוניתה מהבור המסריח. תוך כך גם יידעה במחדל את המוקד העירוני, כשבחלוף דקות ספורות חזר אליה בטלפון מי שהציג עצמו כקבלן האמור, אבל מבלי שהיה מוכן להזדהות בשמו. רק שלמחרת, השכם בבוקר, כבר אץ מישהו משליחיו של מוג הלב לזירת הפשע כדי לתקן את המעוות, ולו חלקית וזמנית, כשהוא מציב סרט אדום-זוהר מסביב לבור הביוב.
יורם נאור, שהוא קונסול הכבוד של בליז (מדינה באמריקה המרכזית), ושהיה עד למחדל הגדול, ידע לספר כי כל פניותיו החוזרות ונשנות לעירייה, כמו פניותיהם של דיירים אחרים אליה, לסיים את העבודות בשטח - העלו חרס.