וינשטיין - הפרת אמונים

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מבצע לכאורה, בימים אלה, עבירה של 'הפרת אמונים', בעצם הימנעותו מהכרעה בפרשת אביגדור ליברמן. המשטרה המליצה להעמיד לדין את ליברמן בגין עבירות חמורות בהיקף של מיליוני דולרים, הפרקליטות חזרה והמליצה אף-היא, וינשטיין החליט על שימוע - שהסתיים לפני חודשים רבים, אך וינשטיין, למרבה הצער, נקלע ו/או בחר באימפוטנציה שיפוטית: לא לבלוע ולא להקיא. היועמ"ש וינשטיין דוחה, שוב ושוב, את הכרעתו, על-אף תפקידו הרם של ליברמן כשר החוץ של מדינת ישראל; ולמרות המעשים החמורים המיוחסים לליברמן, יחד עם בתו וכמה ממקורביו. וינשטיין נקב שוב ושוב במועדים בהם ימסור הכרעתו, אך אוי לבושה - הוא לא עמד בהתחייבותו כלפי הציבור, ולחלופין - הוא נאחז בתפקידו ונמנע מלהתפטר. סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע:

• "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים".

וינשטיין מחוייב לפעול ולהכריע, בהתאם ומכוח תפקידו. הימנעותו, כאמור, שגם היא סוג של "מעשה", פוגעת בשוויון בפני החוק ובאמון הציבור. כידוע, עבירה של 'הפרת אמונים' מוגדרת כ'עבירת סל'. היא קשה לאכיפה, ועל-כן מתקשה התביעה בישראל למצות את הדין עם חשודים. מחמת זאת שלא הוגדרה כדבעי, בחוק העונשין, נאלצו בתי המשפט לקבוע, שוב ושוב, מהי עבירה של 'הפרת אמונים'. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ציין כי "האיסור הפלילי על הפרת אמונים בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים":

• האמון בעובדי הציבור ושמירה על תדמיתו של השירות הציבורי;

• טוהר המידות של פקידי הציבור, שמירה על התנהגות הוגנת וישרה של עובד הציבור;

• אינטרס הציבור, עליו מופקד עובד הציבור: וידוא שעובד הציבור יגשים את תפקידו כנדרש.

בפסק דין בג"ץ 7074/93 מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה צויינו הסכנות הנובעות מעבירות של הפרת אמונים. הנשיא דאז אהרן ברק כתב:

• "הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית".

ובעניינו: למרבה הצער, זה בדיוק מה שעושה היועמ"ש וינשטיין. בעצם הימנעותו מהעמדה לדין את ליברמן, או לחלופין - גניזת התיק, הוא נוגס באמון בעובדי הציבור בכלל ובמוסד היועמ"ש בפרט. וינשטיין גורם לחוסר אמון ואף לזלזול ברשויות ולטיפוח "ציניות כלפי רשויות המינהל". למעלה מן הצורך נדגיש: איש לא יעמיד לדין את וינשטיין בשל העבירה הנ"ל, בדיוק כפי שאיש לא יעמידו לדין בגין חלקו ו/או אחריותו לפרשת העובד הזר שעבד בביתו ללא היתר כדין. עם זאת, כדאי לוינשטיין להפנים: מצב זה לא יוכל להימשך. הבחירות שבפתח מחייבות אף הן הכרעה קרובה, כדי שהציבור יידע מכתב האישום: אילו האשמות נותרו נגד ליברמן, אם בכלל.