השופטת: רות לבהר-שרון, בית המשפט המחוזי בתל אביב המועד: יום שלישי, 04.09.12, שעה 12:30 הנושא: תיקים אזרחיים לפי היומן שהופיע במערכת "נט המשפט" אמורים היו הדיונים להתחיל בשעה 12:00, אך לבהר-שרון נכנסת לאולם רק בשעה 12:42. היא ניגשת מיד לתיק הראשון, כאילו הדיון בו נפסק לפני חמש דקות. מדובר בבקשה לרישום זכויות בדירה בחולון לפי הסכם מ-1983. עורך דינה של המבקשת משלים את הטיעון בעל-פה במשך דקה ולבהר-שרון מכתיבה מיד פסק דין המקבל את הבקשה - אך לפתע נזכר עורך הדין לומר, שעצם מרשתו רכשה את הדירה יחד עם בני משפחתה.
לבהר-שרון אינה מתבלבלת: היא אומרת שלאור זאת יש לשנות את הבקשה שדיברה על אותה אישה בלבד. היא מכניסה את הבקשה לפרוטוקול ומשנה את פסק הדין להחלטה: בא-כוחה של המבקשת יגיש בקשה מתוקנת ללא צורך בתגובות נוספות של המשיבים, ולכן גם יגיש פסיקתא לחתימתה. לבהר-שרון גם קובעת את התיק לתזכורת פנימית, "שלא ילך לאיבוד".
בתיק הבא אין הופעה למשיב, בא-כוח המבקש מגיש אישור מסירה ומבקש למנות אותו ככונס נוסף לנכס בו מדובר. לבהר-שרון, הבקיאה מאוד בפרטים, מגיבה בנועם: "ועל סמך מה אני עושה את זה עכשיו? זה לא בבקשה. תבקשו את זה בהוצאה לפועל". לבהר-שרון מבררת עוד פרטים ומוסיפה אותם להחלטה שהיא מכתיבה במקום.
"זה תיק מאוד רגיש" התיק השלישי הוא המורכב שבפני לבהר-שרון ביום דיונים זה. מדובר בערעור של אזרח בולגרי על החלטת בית משפט השלום לדחות את תביעתו נגד החברה בה הועסק, בנימוק שלבאי-כוחו לא היה ייפוי כוח מתאים. עניין טכני לכאורה זה מהווה את העילה לוויכוח ארוך, אותו מנהלת לבהר-שרון ביד רמה ובאיזון נאות בין יעילות לבין זכות הטיעון.
כדרכה, לבהר-שרון בקיאה בכל הפרטים ופותחת את הדיון באמירה שלא קיבלה עיקרי טיעון. בא-כוחו של המערער מגיש אותם והיא מערערת בהם במקום, ואז מכתיבה בשמו לפרוטוקול: "אני חוזר על הודעת הערעור ועיקרי הטיעון". כאשר מתחיל עורך הדין לטעון, עולה לבהר-שרון מיד על פרט שאיש מבין הנוכחים לא שם לב אליו: שמו אינו מופיע ברשימת מיופי הכוח של המשרד בו הוא מועסק.
אותו עורך דין נבוך. לבהר-שרון מסבירה לו, שאם אין ייפוי כוח - אז אין. "אם חברי ירצו", הוא מנסה את מזלו, אך לבהר-שרון קוטעת אותו בהרמת קול נדירה: "זה לא חבריך, זה בית המשפט. זה תיק מאוד רגיש בנושא ייפוי הכוח. כל ייפוי הכוח הוא בסימן שאלה, על זה כל הוויכוח". אבל לבהר-שרון מוצאת פתרון ראוי: "לא נשלח אותך הביתה כל כך מאוחר", היא אומרת, ומכתיבה בשמו שהוא מבקש לטעון תוך שרשם לפניו את הערת בית המשפט. לאמר: טיעון עכשיו, בכפוף להצגת ייפוי כוח אחר כך.
עורך הדין מתחיל: "המשרד ניהל עשרות תיקים". לבהר-שרון מתערבת: "אנחנו דנים בערעור על פסק דין, אז נדבר על פסק הדין בתיק הזה". תוך כדי הטיעון היא מעיינת במסמכים ומגלה עוד בעיה: "יש לנו כמה שפות בארץ שהן שפות רשמיות. אני בכלל לא מבינה מה כתוב פה. איפה יש תצהיר שזה נחתם בארץ? הוכחתם את זה?". עורך הדין טוען שלא זו הבעיה, אך לבהר-שרון הבקיאה אינה נותנת לו לבלבל אותה: "הבעיה הייתה בספציפיות של ייפוי הכוח לגבי הייצוג [של העובד הזר] בענייני מס". עורך הדין טוען שמדובר בייפוי כוח כללי, אבל יש לו עסק עם שופטת ששמה לב לכל פרט: "איפה זה כתוב בכותרת? ייפוי כוח כללי זה דבר מאוד רציני, וזה לא כתוב".
"חבל על הזמן, בואו נקצר" מאחר שעורך הדין די מאבד את הצפון, לבהר-שרון למעשה טוענת בשמו לפרוטוקול - ועושה זאת הרבה יותר טוב ממנו: "ייפוי הכוח הזה איפשר להגיש את התביעה כפי שהוגשה - זה מה שאדוני טוען". עורך הדין מאשר ומרחיב. לבהר-שרון אומנם מנסה לקצר את טיעונו, אך היא מאפשרת לו להמשיך עוד קצת, וכאשר המשיבים מתערבים - היא משתיקה אותם מיד: "מה קרה? יש תור, מדברים בשקט". למערער היא אומרת: "אולי אני לא קוראת את אותו פסק דין", וכאשר נציג המדינה מתערב - היא מגיבה: "אם לא הייתי יודעת, הייתי שואלת את אדוני".
לבסוף מגיע תורה של המדינה, וגם את עורך דינה לבהר-שרון מתקנת ומכוונת הישר אל התיק הנדון. כאשר הוא מנסה לטעון שהיו בעיות דומות של ייפויי כוח לאותו משרד בתיקים אחרים, לבהר-שרון קובעת: אנחנו מדברים רק על התיק שלפנינו. ואז היא מפסיקה אותו: "חבל על הזמן, בואו נקצר. נתת תשובה מוחצת לטענת [המערער] שלא ניתנה לו ארכה [להסדרת ייפוי הכוח], כי ניתנה והוא לא ניצל אותה. אבל אי-אפשר לחסום את הגשת התביעה. חוש הצדק הטבעי אומר: אולי בתיק אחר הוא לא הגיש ייפוי כוח, אבל אולי דווקא כאן יש ייפוי כוח? אולי בכפוף להוצאות אוכל לתת לו עוד 30 יום להציג ייפוי כוח ספציפי. זה המקסימום שיהיה פה". נציג המדינה מסרב ומסביר: התביעה הוגשה ימים אחדים לפני ההתיישנות ולמדינה נגרם נזק ראייתי, כי עליה להביא עדים מלפני עשור. לבהר-שרון אומרת שהטענות נכונות, מעיינת במסמכים ורושמת לעצמה הערות.
לאחר תגובות קצרות מאוד של יתר המשיבים, מבקש בא-כוחו של המערער לענות. אבל לבהר-שרון איבדה את הסבלנות כלפיו: "ערערת וטענת", היא קובעת ומכתיבה פסק דין, בו נדחה הערעור והעובד הזר חויב בהוצאות של 20,000 שקל.
השורה התחתונה: שופטת בקיאה מאוד בתיקים הנדונים בפניה - הן לגבי מה שנטען לפני הדיון והן לגבי המשמעויות של מה שנטען במהלכו. מאזנת בין הפרוצדורה לבין המהות, מגיעה מוכנה היטב לדיונים וכך יכולה לחסוך זמן במהלכם וגם לתת פסקי דין בו במקום. רק איחורה ביחס ליומן פוגע ברושם הכללי. יעילות: 8 מזג שיפוטי: 9 