ביום שאחרי ההודעה הדרמטית של נתניהו על הקדמת הבחירות, הבורסה בתל אביב נפתחה בירידות שערים מתונות. האם זה אומר שהמשקיעים היו מעדיפים שה
ממשלה הנוכחית תמשיך לכהן עד סוף הקדנציה? ברור שכן, אלא שאם הממשלה הזו הייתה מעבירה תקציב בלתי אחראי, הירידות היו חדות.
ברור שבחירות מוקדמות אינן הצעד האידיאלי, ודאי שלא בעיתוי הזה – לפני אישור תקציב. בחירות בינואר יובילו לאישור תקציב במאי-יוני. אחת המשמעויות הרעות של המהלך הזה היא פגיעה במשילות, שתוביל לפגיעה בצמיחה. גם כך בנק ישראל מחזיק בתחזית פסימית של צמיחה בשלושה אחוזים ב-2013. צמיחה נמוכה עוד יותר משמעותה גידול באבטלה וירידה ברמת החיים.
הגלובליזציה המואצת בשנים האחרונות נגסה מעט בעצמאותן של המדינות. יש חוט מקשר בין חילופי השלטון במדינות אירופה מאז פרוץ המשבר לבין ההחלטה ללכת לבחירות בארץ. אם נשווה את המצב כיום לזה שהיה בעולם לפני שלושה עשורים, כשהגלובליזציה הייתה מונח אקדמי בלבד, נגלה שאז לא היה צריך לפזר את הכנסת בגלל תקציב בלתי אפשרי. פעם אפשר היה להעלות את הגירעון, להדפיס יותר כסף, לשכור עוד עובדים מיותרים כדי לצמצם את נתוני האבטלה ועוד שלל מהלכים שאינם ברי ביצוע כיום.
לא רק שהבנק העולמי וחברות דירוג האשראי משחקות תפקיד משמעותי יותר במגוון שיקולי המנהיגים, כל שוק ההון אומר את דברו. המנהיגים נאלצים להתחשב בבעלי איגרות החוב, בתשואות המוצעות בשווקים, בתנועת הכסף העולמית. לכן, כיום, גם אם ייבחר ראש ממשלה סוציאליסטי, או אפילו קומוניסטי, צעדיו יוגבלו והוא לא יוכל לממש את הפנטזיות הפרועות שלו. כך למשל, המפלגה הסוציאליסטית ביוון הנהיגה מהלכים תומכי שוק של ממש, אך גם בצרפת, באיטליה ובמדינות נוספות מנהיגים שנבחרו על בסיס מצע סוציאליסטי נאלצו להנהיג מהלכים שנחשבים תומכי שוק ("קפיטליסטיים"). דוגמה מובהקת יותר לכך היא סין, שבראשה עומדת 'מפלגת העם', מפלגה קומוניסטית שמנהיגה מהלכי שוק ומכריזה מפורשות ש"מדובר במהלכים שמסייעים לסין לצבור הון, כדי שיתאפשר לנו בעתיד לחזור למדיניות שיתופית" (דברי שר האוצר הסיני שיה שו ראן).
בנימין נתניהו לא יכול ליצור אינפלציה, להגדיל גירעון, או להתחיל כל מהלך אחר שיפרוץ את המסגרת התקציבית מבלי להרוס את הכלכלה ולמעשה לפעול בניגוד לידיעותיו הברורות. לכן הוא היה חייב להנהיג קיצוץ רחב בתקציב 2013. אלא שבתקופה זו קיצוץ בתקציב הביטחון הוא בלתי אפשרי. לכך יש להוסיף את הבטחת נתניהו שלא לקצץ בחינוך. וכמובן, כפועל יוצא של שמירה על מסגרת התקציב, אי-אפשר להפחית במתווה החזר החובות. המשמעות היא שאין דרך לקצץ מתוך יותר מ-200 מיליארד שקל. נותרו, אפוא, כ-100 מיליארד שקל הכוללים בעיקר רווחה, שמהם צריך לקצץ כ-15 אחוזים שצפויים להיות חסרים בתקציב 2013. זהו שיעור קיצוץ בלתי הגיוני, גם בלי קשר לשנת בחירות.
ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר
יובל שטייניץ בחנו בחודשים האחרונים את האפשרויות, וברור להם מה צריך לעשות. דובר רבות על רפורמות משמעותיות בתחומי התחבורה, האנרגיה ועוד, אבל רפורמות כאלה בשיטת הממשל הנוכחית יכולות להתבצע רק במסגרת המשא-ומתן על הרכבת ממשלה.
התקופה הקצרה הזו, שבה מוטלת על מנהיג המפלגה הגדולה המשימה לגבש קואליציה, היא חלון הזדמנויות בלתי חוזר. במסגרת המשא-ומתן הקואליציוני אפשר לשים על השולחן התניות לתמיכה ברפורמות משמעותיות ושינויים מבניים במשק. לראשי הסיעות נוח יותר להיכנס לממשלה עם מציאות חדשה, מאשר להצביע בעדה במהלך הקדנציה. לראש הקואליציה יש כלים ללחוץ על ראשי הסיעות וכמובן גם אפשרויות להציע להם תמורה להסכמותיהם.
נתניהו צריך את חלון ההזדמנויות הזה. הוא כמובן יוכל גם להגיע להבנות עם חברות הקואליציה על מרחב התמרון שיינתן לו בקבלת החלטות הרות גורל, כמו ההחלטה על תגובת ישראל להתחמשותה הגרעינית של אירן.
