אז למה דווקא עכשיו? כי המופע היה בעיניי הזדמנות למפגש אחר של עולם החזנות עם הרוק-בלוז- ג'אז ובעצם עם הישן והחדש. וזה בערך תיאור המופע- אחד שסבא שלו היה חזן מציע חזנות קלאסית אך את היצירות הוא הופך לרוק בעל מקצב אחר אנרגטי וחשמלי.
המופע היה בהחלט מיוחד עם סגנונות שונים שנפגשו, אך כאן הייתה טמונה גם בעיה. מי שמצוי בעולם החזנות יודע שההברות האשכנזיות קשות להבנה וכשזה מגיע בשטף, הרי שזה לא פשוט להבין את הנאמר שבעתיים. עכשיו תוסיפו לזה את הרוק המהיר ואת סגננו של הזמר ומה שיצא זה לעיתים ניסיון להבין מה הוא שר. אבל גם אם המילים לא היו מובנות הרי שהמנגינה הייתה פשוט ממגנטת.
למרות שלטעמי זה קצת מוריד מן ההרגשה המסורתית לשמוע את המילים העתיקות מפי זמר, שלמען האמת, נראה לי כמתלהב יותר מהמהות ומהאווירה ולא מתוכן המילים, הרי שהרעיון היה מוצלח בכמה טקסטים. קחו למשל את "נתנה תוקף" שבוצע יחד עם דניאל זמיר ושהיה בעיניי מצמרר דווקא בשל מיעוט הנגינה הזורמת. לעומת זאת היו קטעים שנדמה היה כי המנגינה שהולחנה לא מתאימה למילים וחבל.
אין ספק שזה מופע מעניין מבחינת האתגר שהוא מציב: לא עוד חזנות מסוגרת אלא פורצת אל הקהל בעיבודים חדשים. זה אולי קצת משנה את הייחודיות של הסגנון אבל גם יוצר חדשנות מתבקשת.
