אסור לעצום עיניים, לא לנענע שפתיים

כשבכנסת ידונו בהר הבית, יודעים במשטרה, נושא הנהלים הבלתי-כתובים שלה בהר יותקף יותר מכול. ובעצם, ההתקפה כבר החלה. בערב ראש השנה תשע"ג זומן הרב ישראל אריאל לפגישה עם מפקד ימ"ק (יחידת המקומות הקדושים), סנ"צ אבי ביטון, על-מנת להתיר לו לשוב ולבוא בשערי הר הבית. לאחר ארבעה חודשי הרחקה מההר באשמת השתחוויה, נאלץ ביטון להתיר לרב אריאל לשוב אליו. זאת ככל הנראה בשל לחץ שנוצר בימ"ק מהעובדה שהרב אריאל פנה למבקר המדינה בעניין הרחקתו, וביקש לבדוק את תקינות התנהלות המשטרה בנושא. ביטון אִפשר לרב לשוב להר, אך הבהיר לו בסיכום הפגישה שעליו 'לשמור על הנהלים הקיימים במקום'. הרב שיער באילו נהלים מדובר, ואולם ביקש בכל זאת לקבל אותם בכתב. זו הייתה כמובן בקשה מיתממת. ביטון לא היה מעלה בדעתו למסור לרב רשימה כזו. המשטרה נזהרת מלהודות שיש בידה נהלים כאלו בכתב. עם השנים פיתחה המשטרה מערך שלם של נהלים, תקנות ועונשים המיועדים ליהודים העולים להר הבית. ייחודם של אלו הוא העברתם בעל פה בחקירות, בפגישות בארבע עיניים ובתדריכים ישירים שניתנים לעולים היהודים להר. מה נחשב עוון בעיני כוחות הביטחון בהר? הנעת שפתיים, עצימת עיניים, השתחוויה, ברכה יהודית, נשיאת כפיים, נענועים, נטילה מעפר המקום ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה. המשטרה נשמרת מלהעמיד לדין יהודים שעברו על תקנותיה בהר. יש לה סיבה טובה לכך: מה שמוגדר על ידה כעברה לא בהכרח נחשב כך בעיני בית המשפט. לכן, המשטרה מעדיפה להשתמש נגד אלו שנחשדו בביצוע מעשים כאלו בכלים המסורים בידיה בלבד ללא צורך בשופט: עיכוב בתחנת המשטרה לשעות רבות ושחרור בערבות תוך הרחקה מההר לזמן מוגבל - שכמעט תמיד הופכת לאחר מכן להרחקה לצמיתות. מדוע "כמעט"? כי מתברר שהמשטרה דווקא מחזיקה בידיה מסמך כתוב ובו דרישות מפורטות מהיהודים הפוקדים את המקום הקדוש. נתקלו בו לא מעט מאלו המוגדרים בעגת תנועות המקדש 'מסורבי עלייה', כלומר אנשים שנאסרה עליהם הכניסה להר באשמת קיום טקסים יהודיים במקום. לרבים מהם הציעה המשטרה לחתום על מסמך נהלים מותאם אישית, בהתאם לאופי ה'עבֵרה' שבגינה נעצרו. 'אם תחתמו', הובטח להם, 'תינתן לכם האפשרות לשוב להר'. חלקם הסכימו לחתום, לעתים בלית ברירה, מכיוון שהאפשרות האחרת הייתה איסור קבוע להיכנס בשערי ההר. אלו שחתמו על הטופס לא זכו לקבל ממנו אפילו העתק. הרב יוסף אלבוים (59), ותיק פעילי המקדש וחבר המטה המשותף לתנועות המקדש, ביקש מהחוקר שיתיר לו לפחות להעתיק בכתב את תוכן הדברים על-מנת לזכור על מה התחייב, אך הדבר נאסר עליו. מה נכלל במסמך? הרב אלבוים, שהאיסור לעלות להר נגזר עליו לאחר שהתראיין לערוץ 7 וקרא להקים 'כולל' לימוד בהר הבית, מצליח לשחזר ולומר שמדובר במסמך ארוך ומפורט שבו עשרות סעיפים. ביניהם, הוא זוכר בוודאות, נכלל איסור להתראיין לתקשורת בעניין ההר.

יוסף רבין, פעיל אחר שהכניסה להר נאסרה עליו באשמת השתחוויה, מספר שבטופס 'שלו' הוא נדרש לחתום על התחייבות שלא לשבת במהלך הביקור בהר. רבין זוכר גם סעיף שבו נאסר עליו להניף את דגל ישראל במקום הקדוש, וסעיף שאסר עליו להתפלל ולהפגין. 'אם לא תחתמו', הוזהרו הרב אלבוים, רבין ואחרים, 'לא תראו יותר את ההר'. גם לירעם נתניהו, עיתונאי ויועץ לשוני בטלוויזיה החינוכית, שעוכב בהר לאחר שהשמיע ברכה בפומבי ביום ירושלים האחרון, הוצע לחתום על מסמך כזה וכך תותר לו הכניסה להר. נתניהו סירב בסופו של דבר לחתום, בשל התעקשות המשטרה שלא לספק לו העתק. זו הסיבה לכך שעד עתה אסורה עליו העלייה להר. כך לדבריו הסביר לו במפורש מפקד הימ"ק בשיחה טלפונית. גם נתניהו איננו זוכר את כל רשימת האיסורים הארוכה שנכללה בטופס. אחד הסעיפים, הוא מציין, כלל איסור על ארגון עליית קבוצות יהודיות להר. לאחר שתהה על הסעיף הזה באוזני קצין החקירות שמולו, השיב לו הלה שהכוונה לקבוצות 'שיבצעו פרובוקציות' בהר. נתניהו טען שמתוכן הסעיף נראה שהאיסור גורף וכוונתו לכל ארגון של עליית קבוצות. קצין המשטרה סירב להקשיב. לאחר שהונפק האיסור המשטרתי על עלייתו של יוסף רבין באביב האחרון, פניתי למשטרת ירושלים בשאלה הבאה: לפי טענות כמה ממוגבלי הכניסה להר הבית, המשטרה נוהגת להחתים את החשודים בקיום תפילה בהר על מסמך שבו הם מתחייבים בין השאר שלא להתראיין לתקשורת בעניין הר הבית. האם זה נכון? דובר משטרת ירושלים, שמוליק בן-רובי, טרח אז להתקשר אליי, והתעקש שהמשטרה איננה מחתימה על כל מסמך שהוא בעניין ההר, ושאלו עלילות שממציאים ה"מסורבים". לאחר מכן שלח אליי את התגובה הרשמית שבה נכתב אותו מסר בצורה לקונית: "ממשטרת ירושלים נמסר כי המשטרה לא מחתימה על כל מסמך כנטען". אלא שבמקרה אחד בכל זאת הסגירה המשטרה מסמך כזה. נראה שהדבר נעשה בטעות, במהלך משפט שמנהל דובר המטה המשותף לתנועות המקדש, יהודה גליק, נגד בכירים במשטרת ירושלים בעניין איסור העלייה להר שהוטל עליו. המשטרה הגישה לבית המשפט שני מסמכים שעליהם החתימה את גליק. גליק, שבזמנו רצה מאוד לעלות להר עם בתו ביום חתונתה, הסכים לחתום על ההתחייבויות הללו. במבט לאחור הוא מצטער על כך. וכן, גם במקרה שלו סירבה המשטרה להעניק לו עותק מהמסמך שעליו הוחתם. רק בעקבות המשפט, כאמור, הגיע לידיו ההעתק. בין השאר נכללו בהתחייבויותיו המשפטים הבאים: "הנני מתחייב שלא לבצע בהר כל פעולה דתית או פולחנית בעלת סממנים חיצוניים או מופגנים. הנני מתחייב שלא להכניס לשטח ההר כל חפצים העשויים לשמש לפולחן דתי או לפעולה הפגנתית, ובכלל אלו ספרים, צילומים, דפים, תשמישי קדושה, כרזות, שלטים או דגלים. עוד הנני מתחייב... לא להתבלט באופן ייחודי בכל דבר ועניין". ועוד מהמסמך: "אני מתחייב להימנע מכאן ולהבא מפרסומים שונים שיש בהם כדי להטעות את הציבור בנושאים הנוגעים לביקורי יהודים בהר הבית". למה מתכוונת המשטרה בביטוי 'פרסומים מטעים'? האם היא אוסרת על גליק להתראיין לתקשורת בעניין ההר באופן שאיננו תואם את עמדת המשטרה? גם במסמך השני שעליו הוחתם גליק נכלל משפט דומה, המפרט מעט יותר: "הנני מתחייב שלא לפרסם פרסומים בדבר פעולות שיש בהן כדי להוות הפרה של כללי הביקור, ובכלל זאת פרסום אודות פעולות בעלות סממנים פולחניים או הפגנתיים, פרסום בדבר כוונה להציב אביזרי פולחן בשטח ההר וכדומה". גם אם נפרש את המסמך באופן מקל, ולא נסיק ממנו שכוונתו לאיסור גורף על קיום ראיונות לתקשורת שבהם מובעת עמדה השונה מדעת המשטרה בעניין ההר, עדיין נראה שדובר המשטרה לפחות לא דיבר אמת כשטען שאין כל מסמך כזה, ובוודאי כשטען שלא נכלל בו איסור בנוגע לראיונות בנושא ההר. ביקשנו מפרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן לעיין במסמך של גליק, והוא טוען שמדובר בצעד בעייתי של המשטרה. "לא מוכר לי מקור סמכות של המשטרה להחתים אזרחים על התחייבות בנוסח שהועבר לי. החובה לציית לחוק, ובמסגרת זאת להוראות חוקיות של המשטרה, אינה זקוקה להתחייבות כלשהי. בעייתיים במיוחד הם סעיפים שתוכנם אינו חוקי, כגון התחייבות לא לפרסם פרסומים בדבר פעולות שיש בהן כדי להוות הפרה של כללי הביקור המותווים במסמך - לרבות פרסום על אודות פעולות בעלות סממנים פולחניים או הפגנתיים וכו'. התחייבות זאת, שהפרתה עשויה, כאמור במסמך, להוביל למניעת כניסה להר הבית, פוגעת ללא בסיס בחופש הביטוי". מעבר לכך שספק אם מותר למשטרה מבחינה חוקית לדרוש את כל הדרישות הללו, עצם העובדה שהמשטרה מנסה להסתיר את המסמך - באמצעות אי-מסירת העתק ממנו לחותמים עליו ואף בתגובה לשאלתי בעניין - נראית כשלעצמה חמורה. כך מתנהל מי שיש לו מה להסתיר. בדרך כלל פועלים כך עבריינים, לא אלו שממונים על חקירתם.

בעקבות חשיפת המסמך הפנינו לדוברות משטרת ירושלים כמה שאלות: ב-29.5.12 הפנה אליכם 'מקור ראשון' שאלה בנוגע למסמך שמנוּעי-הכניסה היהודים להר הבית טוענים שהמשטרה מחתימה אותם עליו. אז הכחשתם את קיום המסמך, אך כעת מסמך שכזה הגיע לידינו, מסמך שעליו החתימה המשטרה את יהודה גליק. שאלותינו: א. כיצד הדבר מתיישב עם הכחשתכם את קיומו של מסמך כזה? ב. בסעיף 7 נכלל איסור על גליק 'לפרסם פרסומים... אודות פעולות פולחניות' - כיצד הדבר מתיישב עם הכחשת הטלת הגבלות כלשהן על מסורבי העלייה בעניין קיום ראיונות בתקשורת? ג. גם גליק, כמו מנועי כניסה אחרים, טוען שהמשטרה סירבה לספק לו העתק מההתחייבות הזאת, והיא הגיעה אליו בסופו של דבר רק באמצעות בית המשפט. האם מותר למשטרה להחתים על טופס כזה בלא לספק ממנו העתק לחותמים? ומדוע בעצם סירבתם לספק העתק של המסמך? ד. אנו מבקשים הסבר להוראה ש"לא להתבלט באופן ייחודי בכל דבר ועניין". המשטרה ענתה בתגובה כי "אין כל סתירה בין הדברים, וכי המשטרה לא מחתימה מבקרים בהר הבית למעט אנשים שכבר הפרו את כללי ההתנהגות במקום ואת הסדר הציבורי בעברם. העתקים אכן נמסרים לחותמים. באשר לסעיף ההתחייבות ממשטרת ירושלים, הסעיף אוסר על המבקרים להפר את הסדר בהר הבית, ואומר כי עליהם לנהוג על-פי מנהגי המקום".