השופטת: רבקה פרידמן-פלדמן, בית המשפט המחוזי בירושלים המועד: יום שני, 24.9.12, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים יום הדיונים של רבקה פרידמן-פלדמן נפתח באיחור של לא פחות מ-36 דקות, בשל סיבה החוזרת על עצמה בבתי משפט ברחבי הארץ: יחידת נחשון של השב"ס אינה מביאה בזמן את העצורים והאסירים. כמו עמיתיה, פרידמן-פלדמן חסרת-אונים וכל מה שהיא יכולה לעשות זה לחכות בלשכתה עד שהשב"ס יואיל לבצע את מלאכתו בזמן.
בתיק הראשון מודיעים הצדדים על הסדר טיעון בעניינו של נאשם 1 (המצוי במעצר ולכן היה צריך לחכות לו), בעוד את הדיון בעניינו של נאשם 2 יהיה צורך לדחות לשעה 11 משום שסניגורו נמצא בדיון בבית משפט השלום. התובע מציג את כתב האישום המתוקן: הנאשם יודה בגניבת רכב, בכניסה לישראל שלא כדין ובנהיגה בפזיזות ו
רשלנות, ויידון ל-16 חודשי מאסר בפועל, לקנס ולפיצוי לשוטר בו פגע. הסניגור מופתע: הרכיב הכספי, הוא אומר, לא היה בסיכום בין הצדדים. פרידמן-פלדמן שולחת את התובע לבדוק עם הממונים עליו ועוברת לתיק הבא.
יורדת לעומקם של דברים הסניגור בתיק זה מבקש לקיים משפט זוטא על הודאותיו של מרשו, בטענה שהן הוצאו ממנו בדרכים פסולות. התובע קם: "על-מנת להקל על חברי - האם לגבירתי נוח לקבוע מועד מוקדם למשפט זוטא?". פרידמן-פלדמן מסבירה שהיא צריכה לדעת מי ייחקר כדי לחשב את הזמן הדרוש. הסניגור פותח חזית רחבה: "מעבר למדובבים - את כל האנשים שהשתתפו במהלך המורכב הזה, שכלל סוהרים, יומנאים של בית המעצר וחוקרים שנתנו הוראות".
פרידמן-פלדמן יורדת לעומקם של דברים: "מה קשורים הסוהרים?". הסניגור מסביר שלשיטתו גם הם נטלו חלק בקנוניה שהביאה להודאות הפסולות, אך פרידמן-פלדמן לא קונה זאת בקלות: "מעולם לא שמעתי שמביאים סוהרים בזוטא. יש מדובבים, יש מפעילים שלהם, יש חוקרים. מה לסוהרים ולחקירה?". הסניגור משיב: "זו בדיוק התמיהה שלנו. זה מראה את העומק של המהלך הזה, שאני לא מכיר דומה לו במדינת ישראל". כדי להתקדם, קובעת פרידמן-פלדמן שהמדינה תמציא להגנה רשימה של כל מי שנטלו חלק בהוצאת ההודאות וקובעת יום שלם של דיון בחודש פברואר. "זה נשמע רחוק, אבל אנחנו בסוף ספטמבר", היא מעירה בחצי-התנצלות.
בינתיים חוזרים לאולם התובע והסניגור מהתיק הקודם, והתובע מודיע שהוא ויתר על רכיב הפיצוי. לכאורה, לפרידמן-פלדמן יש עבודה קלה מאוד: הסדר טיעון, היא למעשה מחויבת לאמץ אותו ואפשר לסגור את העסק. אבל היא לוקחת את תפקידה ברצינות, וניכר מהתנהלותה שהיא לא בדיוק מרוצה מכך שמעמידים אותה בפני עובדות; אבל מה לעשות - בית המשפט העליון, כידוע, חייב את השופטים לקבל כמעט כל הסדר.
תחילה מקפידה פרידמן-פלדמן, כיאות, על כל הפרוצדורה: היא מוודאת הן עם הסניגור והן עם הנאשם שהסדר הטיעון הוסבר לו, הוא הסכים והוא יודע שבית המשפט אינו מחויב לקבלו. התובע מקבל מהסניגור את הרישום הפלילי (כן, בדיוק כך; למשקיף מן הצד זו נראית הכנה רשלנית מאוד מצד התובע) ומגיש אותו לפרידמן-פלדמן, ומסמך זה הוא שיעורר את מורת רוחה מן ההסדר. פרידמן-פלדמן מבקשת מהתובע לומר מהו סדר הגודל של הקנס עליו חשב וצוחקת: "שלא אתן יותר ממה שאתם רוצים". אבל התובע מילכד את עצמו: מאחר שהמדינה הודיעה שהיא מותירה את הקנס לשיקול דעתו של בית המשפט, הוא אינו יכול לומר מילה בנושא.
לאחר שהתובע מבקש לאמץ את ההסדר והסניגור מתחיל לטעון, פרידמן-פלדמן קוטעת אותו: "אני מסתכלת על הרישום הפלילי שלו. הוא השתחרר ממאסר על גניבת רכב בערך שנה לפני התיק הזה, לאחר שנדון ל-15 חודשי מאסר". פרידמן-פלדמן מפרטת בקול את הרישום הפלילי, העמוס הרשעות ומאסרים בדיוק על אותן עבירות שבכתב האישום המתוקן: גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כדין. "הוא נראה נחוש", אומרת פרידמן-פלדמן לסניגור בהתייחסה למרשו.
הסדר מקל מאוד ולכן נדון בקנס הסניגור טוען שכל הרישום הזה היה לנגד עיני התביעה כאשר הסכימה להסדר, כמו גם הבעיות שעלו בניהול התיק. אבל פרידמן-פלדמן בקיאה בפרטים: "לא הייתה שום בעיה סביב הגניבה והשהייה הבלתי חוקית; זה היה רק על [האישום המקורי ב]סיכון חיי אדם". היא אומרת, שתצטרך לתת ביטוי לעברו המכביד של הנאשם כאשר תגזור את הקנס - הרכיב היחיד שנותר לשיקול דעתה, אבל עדיין מבקשת לדעת כיצד ההסדר המקל הזה (הכולל גם הפעלת חמישה חודשי מאסר על תנאי באופן חופף) מתיישב עם אותו עבר. הסניגור טוען, ש"יש שיקולים של הצדדים שאני לא רוצה לפרט בפני בית המשפט, שרובם היו לזכות הנאשם". פרידמן-פלדמן אינה מבקשת לדעת מהם אותם שיקולים מסתוריים, אבל מתעקשת: "אדוני לא ענה לי. יש הסדר למאסר שאני לא אחרוג ממנו, הוא מקל מאוד, ובשל כך אדון בקנס".
הסניגור ממקד כעת את מאבקו בתחום הקנס ומסביר עד כמה מצבו הכלכלי של הנאשם גרוע. ברשימותי אני מוצא הערה בנקודה זו: "לא נורא, יגנוב עוד כמה מכוניות". הסניגור ממשיך וטוען שהנאשם נקלע למעגל קסמים משום שברשות הפלשתינית אין שיקום לאסירים, והשב"ס אינו מעניק שירות כזה לפלשתינים. עוד הערה שרשמתי: "בעצם הוא קורבן...". והסניגור מסכם: "נקווה שהפעם הוא למד את הלקח. התביעה סבורה שהעונש הזה הולם". פרידמן-פלדמן מעירה, תוך שפניה מביעים בבירור אי-שביעות רצון: "נזכיר שהעונש ההולם הזה כולל מאסר על תנאי [שהופעל] של חמישה חודשים".
פרידמן-פלדמן מכתיבה את גזר הדין בקול חרישי מאוד, ומתעלמת לחלוטין מהשיחה הבלתי פוסקת בין הנאשם לבין המתורגמן. העונש המוסכם הוא מקל מאוד, אך היא תכבד אותו; הנסיבות מחייבות קנס כבד: 15,000 שקל או מאסר למשך ארבעה חודשים.
השורה התחתונה: שופטת ערנית ודעתנית, מה שלא עוזר לה כאשר היא נאלצת לכבד הסדר טיעון שמאוד לא נראה לה. דוגמה חיה למצב בו פסיקת בית המשפט העליון בנושא הסדרי הטיעון מביאה לתוצאות בלתי ראויות ואף מגוחכות. לצד זאת, ראוי שתפגין יותר שליטה באולם ולא תאפשר לנהל בו שיחות ללא הרף. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 8 