לאחר האביב הערבי, מוצאת ישראל את עצמה מוקפת במדינות ערביות עוינות, שחלקן קוראות להשמיד אותה. כך מתריע שלום כהן, שהיה שגריר ישראל במצרים בשנים 2010-2005 במאמר המתפרסם בגיליון החדש של The Israel Journal of Foreign Affairs, בהוצאת המועצה הישראלית ליחסי חוץ ובשיתוף הקונגרס היהודי העולמי.
כהן מזכיר, שנציגים איסלאמיים בפרלמנטים של מצרים וירדן קראו לבחון מחדש את הסכמי השלום עם ישראל, ודוחה את הטענות לפיהן מדובר בהכרזות של מי שלא התנסו בשלטון מעשי. לדבריו, גישה אחרונה זו היא נחלתם של חוקרים ודיפלומטיים מערביים, הנוטים לרומנטיזציה של ההתרחשויות במקום להבין אותן כמאבק על כוח ושליטה.
כהן עומד על כך ש"האביב הערבי" יצר מצב מסוכן, בו אזרחיהן של אותן מדינות השתחררו משנים של פחד וסבורים כעת שביכולתם לעשות ככל העולה על רוחם. בהקשר זה הוא מצביע על תופעות רווחות של התעלמות מחוק וסדר, שביתות, הפגנות אלימות, אלימות גוברת ברחובות, מעשי שוד בדרכים ותקיפות מיניות של נשים. "האנרכיה הבלתי-נשלטת במרחב הציבורי הופכת את החיים לסיוט מסוג חדש", אומר כהן.
לסייע למשטרו של עבדאללה ד"ר עודד ערן, שהיה שגריר ישראל בירדן בשנים 2000-1997, עומד במאמרו באותו ביטאון על הסכנות בפניהן ניצב שלטונו של המלך עבדאללה. סכנות אלו באות לידי ביטוי בולט בהסכמתו של עבדאללה לאפשר בחירת 27 מבין 150 חברי הפרלמנט על בסיס ארצי, דבר הצפוי להגביר את כוחן של התנועות האיסלאמיות. עם זאת, ערן צופה שעבדאללה ישרוד באמצעות "אגרוף קטיפה" - הפעלת כוח מאופקת, רפורמות פוליטיות והטבות כלכליות. ערן מעיר, כי עבדאללה מן הסתם שואל את עצמו האם יוכל לסמוך על תמיכה אמריקנית בשעת הצורך.
בנוגע ליחסי ישראל-ירדן אומר ערן, כי אירועי האביב הערבי מעוררים דאגה בשתי המדינות, הצריכות לקיים דו-שיח שקט בנוגע לאירועים בסוריה, הבעיה הפלשתינית ועלייתם של משטרים קיצוניים באיזור. ערן קורא לישראל לסייע לירדן מבחינה כלכלית, כגון בתחום המים, ולהימנע מלהגיב על הצהרות פרובוקטיביות של עבדאללה.
מי ישתלט על הנשק הסורי? ד"ר שמואל בר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה צופה, במאמר נוסף באותו ביטאון, כי סוריה תתפורר למספר מדינות קטנות. מרכזה של האחת יהיה בדמשק, והיא תישלט בידי קואליציה של סונים, אנשי בעת' לשעבר, דרוזים, נוצרים ובעלי עסקים, תוך מעורבות של האחים המוסלמים. אירן תשלוט במדינה של העלאווים בצפון-מערב סוריה; באזור חלב תקום מדינה סונית רדיקלית; ואילו הכורדים שבגבול עם עירק יקימו ישות משל עצמם. לדברי בר, השאלה המרכזית בתסריט זה תהיה מי ישלוט במאגרי הנשק הסוריים, והוא מטיל ספק בכוונתה של ארה"ב לממש את אזהרתה ולמנוע מעבר של הנשק הכימי לידיים בלתי רצויות.
בנוגע להשלכות שיהיו למשבר בסוריה על שכנותיה אומר בר, כי אין ספק שהעימות הסוני-שיעי יגלוש ללבנון, כאשר אירן תגביר את תמיכתה בחיזבאללה כפיצוי על אובדן אחיזתה בסוריה. סעודיה מצידה לא תשב בחיבוק ידיים לנוכח נפילתה של מדינה נוספת (אחרי עירק) לידי הסונים הקיצוניים, והיא כבר מעודדת לוחמי מוג'הידין צעירים להתערב בקרבות בסוריה. ואילו טורקיה עשויה להתערב כדי למנוע את הקמתה של מדינה כורדית בסמוך לגבולה.
"ישראל תמצא את עצמה כאשר היא ניצבת בפני אובדן 'מעטפת הביטחון' ממנה נהנתה לאורך עשרות שנים", צופה בר, בדמות שלום קר עם מצרים, שלום חם יותר עם ירדן ויציבות מול סוריה. "התקפות טרור מהצפון (ומהמזרח אם היציבות בירדן תתערער) עלולות להחזיר את ישראל למצב של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60: פעולות תגמול מעבר לגבול ופעולות מנע נגד יעדי מחבלים, בהעדר מדינה גלויה לעין בצד השני".
