ההבטחות של אילנה

העיתונאית-המגישה-היחצנית אילנה דיין עשתה זאת שוב. היא הבטיחה לצופי ערוץ 2, בקדימונים ששודרו שוב ושוב לרגל שובה של התוכנית "עובדה", סחורה עיתונאית מסוג משובח ואיכותי, אך במקום זאת היא סיפקה סחורה פגומה שנכון היה אולי להציגה כתוכן שיווקי. דיין הבטיחה תחקיר עיתונאי נוקב החושף את סודות הגרעין האירני ואת תהליכי קבלת ההחלטות בצמרת המדינית והביטחונית בישראל. אך במקום זאת היא הגישה ושידרה לצופים מה שנראה כתוכנית יחצנית בשיבחו ולטובתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. והוא - אולמרט, ידע לנצל זאת היטב ובאופן ממזרי, תוך גילוי פרט מוכמן (בדבר פריט-מידע סודי שמסר אולמרט אישית לידיו של הנשיא דאז ג'ורג' בוש) שאפילו הנציגים הבכירים של ארה"ב נמנעו מלגלותו. כצופה - הרגשתי מרומה; כעיתונאי - ליבי נחמץ מהשימוש המעוות והזדוני שמצליחים לעשות אילנה דיין וחלק מעמיתיה בכלי תקשורת מובילים, תוך הטעיית הציבור וסיכון האינטרסים הכמוסים ביותר של מדינת ישראל.

מי מוסמך לקבל החלטות

בהוסיפה חטא על פשע עיתונאי הציגה דיין את בנימין נתניהו - אותו אדם שנבחר על-ידי רוב הציבור בבחירות דמוקרטיות לראשות הממשלה - כמי שאינו מוסמך חוקתית לקבל החלטה שתבטיח הגנתה של מדינת ישראל ואזרחיה. דיין ניסתה להטיל דופי בשיקוליו ובפעולותיו של נתניהו - המנהל מאבק גם נגד הממשל האמריקני (הרופס) במטרה למנוע התקדמות פרויקט הגרעין האירני. צופה תמים שכמוני עלול לחשוב בטעות, כי בנסיבות אלה, החלטה על מכת-מנע להריסת פרויקט הגרעין האירני - כן או לא - ראוי שתתקבל רק על-ידי אולמרט, בחסותה של התוכנית "עובדה", ולאחר התיעצות, כמובן, עם יחצניו הוותיקים - אמנון דנקנר ובן כספית. בראיון עם נתניהו נהגה דיין בחוסר כבוד, קטעה שוב ושוב את רצף-דבריו, והעזה להטיח בו דברים מגונים מפיהם של אנשים עלומים. לעומת זאת, היא הציגה את אולמרט, שוב ושוב, כאדם בעל כישורי מנהיגות יוצאי דופן שיכול לספק לישראל את המענה הנדרש, כאיש רב-זכויות וכמדינאי מן הבכירים שהתגלו בישראל. העובדות, שונות, כידוע, מה שלא הפריע לדיין - העיתונאית החרוצה והאמינה כביכול, ליחצן את אולמרט, כאילו היא במשמרת במקום יחצנו-דוברו המוכשר, אמיר דן.

דיין יחצנה גם בפרשת לאומי

אין זו הפעם הראשונה. דיין עשתה עבור אולמרט מה שנראה ככתבת שירות לפני כארבע שנים, ערב ההכרעה בפרשת בנק לאומי בשאלה האם להגיש נגדו כתב אישום. אז שידרה "תחקיר" שבו הציגה באופן מעוות ומסולף חלק ניכר ממעשיו המופקרים והמושחתים, שהוכחו. עתה היא עושה זאת שוב. דיין הציגה ב"תחקירה" את אולמרט כראש ממשלה נועז, מה שנכון לגבי עניינים מסוימים, אך נמנעה ממתן ביטוי לנסיבות פרישתו (פרשות השחיתות) ולעימותים עם אהוד ברק מחמת סוגיה זו, לכשלונות האדירים להם הוא אחראי, ובעיקר לאחריותו למלחמת לבנון השנייה ולתוצאותיה העגומות. דיין ועיתונאים נוספים פועלים בימים אלה, בעוצמה רבה, במטרה להריץ את אולמרט מחדש לראשות הממשלה. החלטתו האישית האם להסתכן ולהיכנס למירוץ אמורה להתקבל בשבועות אלה. אותם עיתונאים ממשיכים בשלהם. הם מריצים ומבלפים לציבור, למרות שנגד אולמרט תלוי ועומד כתב אישום בפרשת הולילנד (המשפט מתנהל ארבעה ימים בשבוע בתנאי שעד המדינה יכול להגיע לעדות...), על-אף שהורשע בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות (במשפטו בירושלים), ולמרות הערעור שעומדת הפרקליטות להגיש נגדו בתוך מספר ימים. המטרה, לדידם - קידומו והרצתו של אולמרט לראשות הממשלה, למרות השחיתות והכישלונות, מקדשת את האמצעים: עריכת דה-לגיטימציה לנתניהו, כדי להביא לסילוקו מהשלטון.