נימוסי השולחן בסין הם ללא ספק עניין משמעותי ביותר. הסינים מקפידים על הנימוסים לאורך כל שלב בחייהם, מתוך מחשבה שאכילה אינה רק צורך פיזיולוגי בסיסי, אלא גם חוויה חברתית חשובה. משום כך, חשוב להכיר את נימוסי השולחן הסיניים, בין אם אדם הוא מארח ובין אם הוא אחד האורחים.
שולחן עגול הוא פופולרי למדי בארוחות סיניות. בצורה זו כל הסועדים ישובים זה מול זה, בשונה מן הנהוג במערב, שם ניתן לזהות את המארח בנקל בעזרת מושבו בראש השולחן המוארך. המוזמנים צריכים לחכות להזמנתו של המארח לשבת, ורק אז הם רשאים להתיישב. המארח, מצידו, יקפיד לא להושיב את האורחים במקומות שיאלצום להגיש את המנות. עליו גם לדאוג שהמוזמנים לא יתחילו לאכול או לשתות בטרם הגיעו כל האורחים, אפילו המאחרים שביניהם.
מלבד למרק (שהסינים צורכים בעזרת כף כשיש להם פנאי לא לשלוק אותו ביחד עם האטריות), עליך להשתמש במקלות אכילה על-מנת לאכול את מנות המזון השונות. המקלות, כשמם כן הם, נועדו לאכילה בלבד. על כן זה נחשב מאוד לא מנומס ללהטט במקלות, וכך גם ניסיונות להקים על גבם קריירת תיפוף מפוארת במהלך הארוחה. חשוב גם לא להצביע על אנשים או לחוות תנועות בעזרת המקלות.
מציצת המקלות גם היא נחשבת שיקוץ, אך התועבה הגדולה באמת תהיה העמדתם בקערת האורז, מה שנחשב כאקט חמור של עין הרע, משום הדמיון לנרות בטקסי הלוויה הסיניים. כמו-כן, לא מנומס לשחק ללא הרף במנות עצמן או לערבב בין מנות שונות בעזרת המקלות. עדיף להשתמש במקלות וכפות שמונחות על השולחן לשימוש כללי לשם איסוף מזון לצלחתך. לבסוף (וזו עצה טובה לצריכת מזון גם מחוץ לסין), עדיף לבחור את האוכל בעזרת העיניים בטרם צביטתו במקלות.
ארוחה סינית ללא תה אינה ארוחה סינית אמיתית. על הסועד שהתיישב קרוב ביותר לקומקום התה נגזר למזוג מן התה לשאר הסועדים וגם לעצמו. המוזג מחויב להתקין תפקידו לפי סדר הגילאים, מן הסתם מן המבוגר לצעיר ביותר, ולבסוף ימזוג לעצמו. כאשר אדם מוזג לכוסך תה, מקובל להקיש קלות באצבעותיך על השולחן לאות של תודה ו
כבוד (ממדגם קצר שערכנו בקרב כמה סינים, התגלה שהמנהג הזה אומנם מוכר, אך אינו בגדר צו קונפוציאני בל יעבור).
