היה זה מחזה יוצא דופן, כמעט חסר תקדים: שופט המנהל משפט רחב-היקף ורב-חשיבות מספר לצדדים, בעיצומו של המשפט, כיצד לדעתו ייראה פסק הדין - כמובן לא בהיבטו המהותי, אלא מבחינת גישתו לראיות ולעדויות. במשך 15 דקות מרתקות ניהל השבוע השופט דוד רוזן דו-שיח לא-רשמי עם הצדדים במשפט הולילנד, וגרם ללא מעט סניגורים לחשוב מחדש על קו ההגנה שלהם. הבחירה ברוזן לניהול משפט הולילנד הפתיעה רבים. אחרי שנשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, החליטה שהמשפט יתנהל בפני דן יחיד ולא בפני הרכב, החלו הניחושים בידי מי תפקיד את התיק. כאשר נקבע שיהיה זה רוזן, נראה היה שההחלטה היא תוצאה של אלימינציה. ברלינר לא לקחה על עצמה את התיק, כי ניהולו של בית המשפט המחוזי הגדול בארץ הוא לבדו כמעט משרה מלאה. ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח כבר קיבלו את "תיק חייהם" במשפט קצב. עודד מודריק ישב במשפטו של אהוד אולמרט בפרשת החשבוניות בליכוד, עליו לסיים את התיק הגדול של פרשת בזק, והוא בן 67 - על הגבול אם המשפט יתארך. גלעד נויטל נמצא במחוזי רק חמש שנים. חאלד כבוב עסוק במחלקה הכלכלית. רוב השופטים הפליליים הבכירים מתקרבים לגיל הפרישה, ומדובר במשפט שיימשך לפחות שנתיים אם לא יותר. רוזן, לעומת זאת, הוא בן 62 כך שיש לו מספיק זמן עד הפרישה; הוא התמנה לשופט שלום בשנת 1994 ולשופט מחוזי בשנת 2004, כך שיש לו מספיק ניסיון; הוא אינו צעיר, ודאי לא בשנים רבות, מבכירי הסניגורים שיופיעו בפניו, ומבוגר מרוב עורכי הדין המופיעים בתיק; ועוד לא היה לו תיק גדול ומתוקשר באמת. אבל ככל שמתקדם המשפט נראה, כי ברלינר העמיקה לחשוב הרבה מעבר לנקודות הטכניות הללו, והיא עשתה בחירה טובה.

"הפרוצדורה לא מעניינת אותי"

בשבועות הראשונים של משפט הולילנד התקשינו - כמעט כל מי שנכח באולם - הן עורכי דין והן עיתונאים - "לפצח" את רוזן. היו לא-מעט נקודות בהן נדמה היה, שהוא לא מבין דברים פשוטים. כאשר החל עד המדינה בעדותו והציג את עצמו, שאל רוזן: "מה שמך? דסלר?" - והכל פרצו בצחוק. אבל הוא שאל במלוא הרצינות, למרות ששמו של העד ידוע היטב, ודאי לכל מי שמעורב במשפט. אך ככל שחלף הזמן נראה היה, שרוזן בכוונה - אם להתבטא בצורה לא-משפטית - עושה את עצמו "בּוֹק". הוא בכוונה רוצה שהכל יהיה ברור ומובהר ומסודר עד הפרט האחרון, הוא בכוונה רוצה שהצדדים יידעו שעליהם לדייק, הוא בכוונה רוצה שהם יראו שהוא שם לב ורוצה להבין. ואולי דווקא בשל כך, דבריו השבוע - אליהם נחזור בהמשך - גרמו להלם בספסלי ההגנה. מצד שני, רוזן לא ממש מסתיר את השעמום שמפילים עליו דיני תכנון ובנייה. ניתן לראות את זה בשפת הגוף שלו, וגם פה ושם בהתבטאויות שלא לפרוטוקול. כאשר הוא שואל שאלות בנושאים אלו, ניכר בו שזה לא התחום החזק שלו ושהוא גם לא מתכוון ללמוד אותו יותר מדי לעומק. הוא רוצה שהכל יובהר ושהכל יירשם בצורה מדויקת, אך אין לו שום חשק להתחיל להבין את פרטי הפרטים של התחום המורכב, המסובך ואולי הבלתי-אפשרי הזה. לניהול משפט הולילנד בידי רוזן יש עוד שני מאפיינים בולטים. האחד: חוסר ההקפדה שלו על פרטי הפרוצדורה. "אתם יודעים שפרוצדורה לא מעניינת אותי", אמר בפליטת-פה. כמובן, הכל יחסי: הוא לא זורק מבעד לחלון את הכללים והנהלים, אך הוא לא נותן להם להפריע כאשר מדובר במכשולים קטנים ובלתי משמעותיים בדרך לבירור האמת. למשל: כאשר ההגנה התנגדה לשאלות מדריכות של התביעה לש"ד, אמר רוזן שממילא אפשר יהיה להגיע לאותן תשובות אם ש"ד יגיד שהוא לא זוכר וירעננו את זכרונו, אז למה לבזבז זמן בדרך. כאשר הסניגורים מתרעמים על כך שהתובעים מסייעים לש"ד להשיב בחקירה הנגדית על-ידי זריקת הערה פה והערה שם, אומר רוזן כלאחר יד שזה לא בסדר - אך נמנע ממתן החלטה מפורשת. אגב: שלא ייווצר הרושם שרוזן נוטה לטובת התביעה; הקו הזה שלו תקף לשני הצדדים. הגישה הזו של רוזן עשויה להיות רבת משמעות בצומת חשוב בהמשך המשפט: עדותו של יוסי אולמרט. אחיו של ראש הממשלה לשעבר אישר במשטרה שקיבל 500,000 שקל מידי ש"ד, אך כידוע הוא ברח מפני נושיו ושוהה כעת בארה"ב. אם לא יוכל להגיע להעיד בארץ, תבקש המדינה להעידו בשיחת וידאו. לא בטוח שהכללים הרגילים מאפשרים זאת, אך סביר להניח שרוזן יקבע שמהותיות העדות חשובה הרבה יותר ויאפשר אותה.

פורץ בצחוק רועם

המאפיין השני הוא חוש ההומור של רוזן, שממש לא מתבייש לפרוץ מדי פעם בצחוק רועם. זוהי הסיבה המרכזית לכך שמשפט הולילנד מתנהל על מי מנוחות, עם התנגשויות מינימליות בין הצדדים - למרות חשיבותו ורגישותו. חוש ההומור הזה בא לידי ביטוי גם בכך שרוזן מסרב לקחת דברים יותר מדי ברצינות. למשל: ש"ד מטיח לא פעם עלבונות בעו"ד גיורא אדרת, הדורש בצדק שהוא יתנצל - אך רוזן אומר בנונשלנטיות: "הוא לא התכוון". כאשר אדרת מצידו כינה את ש"ד "אמן בהטעיית בית המשפט", כיבה רוזן את השריפה לפני שפרצה באומרו לש"ד: "תיקח רק את החלק הראשון של הקומפלימנט". ברלינר מן הסתם מודעת לאופיו של רוזן ולצורה בה הוא מנהל משפטים, וייתכן מאוד שגם בשל כך בחרה בו. דווקא האופי הלכאורה "חפיפניקי" של רוזן - והוא בוודאי לא מזלזל ולא מרפרף - מתאים למשפט שכזה. שופט שיודע לקחת דברים בפרופורציה ולהכניס את הצדדים לפרופורציה, הרבה יותר מתאים לתיק הולילנד מאשר שופט דקדקן העומד על קוצו של יו"ד בנהלים ובכללי ההתנהגות. לכך יש להוסיף את חריצותו של רוזן, הידוע כ"סוס עבודה" שכבר ניהל דיונים בשעה שבע וחצי בבוקר וגם ישב בבית המשפט בשעה תשע בערב. עדותו של ש"ד נמצאת רק בעיצומה של החקירה הנגדית הראשונה, והפרוטוקול כבר מתקרב ל-2,000 עמודים ומספר המוצגים מתקרב ל-600. זה עומד להיות המשפט בעל ההיקף הגדול ביותר בתולדות המדינה, ודאי בתחום הצווארון הלבן. אם מטילים אותו על שופט אחד, הוא חייב להיות בעל הספקי עבודה יוצאי דופן - וזהו רוזן. מה שמביא אותו לוויכוחים האין-סופיים עם הצדדים על הבאת העדים ואורך הדיונים, בהם הוא מתעקש - אך גם מדי פעם מוותר. כאן ההתעקשויות שלו נראות לעיתים מיותרות ומזיקות, וניתן לקוות שהוא יתגמש וימצא את האיזון בין היעילות לבין ההגינות.

דליקה ביער, לא שריפות קוצים

כל זה מביא אותנו לאותן התבטאויות מפתיעות של רוזן השבוע. הוא אמר במפורש, שאין לו כוונה להיכנס לפרטי-הפרטים של התיק. מאחר שבאותו שלב נדון השוחד שקיבל לכאורה אורי שטרית, אמר רוזן שמבחינתו השאלה פשוטה מאוד: אם שטרית קיבל כסף מהיזמים בעודו מהנדס עיריית ירושלים - יש לו בעיה גדולה; ואם יוכיח שביצע תמורתו עבודות חוקיות - אין לו שום בעיה. כדי לקבוע את זה, לא צריך להראות כל פרוטוקול של כל ישיבה עם כל מסמך שהוצג בה - זה היה המסר הברור של רוזן. הסניגורים נרעשו. כמה מהם טענו, כי הפרטים חיוניים להוכחת חפותם של מרשיהם, כי הטענה המרכזית של המדינה היא שבהולילנד בוצעו הליכים חריגים וזה מה שמלמד על השוחד שהיה מעורב בהחלטות. כדי להוכיח שהכל היה שגרתי, אמרו הסניגורים, עליהם לעבור ישיבה-ישיבה ומסמך-מסמך כדי להוכיח שלנאשם אין אחות. מעבר לכך, דומה שיש סניגורים שהיו רוצים להפציץ את רוזן במסמכים (וניתן לשמוע את היאוש בקולו, כאשר מישהו מתעקש על הגשת מסמך שלדעתו אין בו צורך) משתי סיבות נוספות. האחת: למשוך את המשפט, אם משום שאינם בטוחים בצדקת מרשיהם, אם משום שאולי ש"ד לא יוכל להמשיך להעיד, אם משום שמי יודע מה יקרה נניח בזירה הפוליטית. השנייה: ככל שיהיו יותר מסמכים, אולי יתקשה רוזן לבור את המוץ מן התבן, וכך יתקשה להרשיע. בלשון הומוריסטית ניתן לומר, שבקצב הזה של המסמכים והעדויות - רוזן יבקש הגנה מן הצדק. רוזן כמובן סייג את דבריו ואמר שזה רק מה שנראה לו כעת, ושהוא משנה את דעתו תוך כדי דיון ואפילו תוך כדי כתיבה. אך נכון לעכשיו, זהו הקו שלו - והוא קו נכון והגיוני. במשפט עם כל כך הרבה חומר, הדרך היחידה של השופט לפסוק לכאן או לכאן היא להתמקד במבט העל: לא לבדוק האם יש שריפת קוצים קטנה בפינה זו או אחרת, אלא האם היער בוער. זה מה שרוזן צריך לעשות, וכל הצדדים יעשו בחוכמה אם יתאימו את עצמם לקו שלו. הוא לא ימנע מאיש לטעון כרצונו ולהביא כל מסמך וכל עד וכל ראיה, אך הן התביעה והן ההגנה צריכות להביא בחשבון, שהוא בהחלט עשוי לדלג במהירות על קטעים נרחבים כאשר יבוא לכתוב את פסק הדין.