X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
ברק אובמה. להיזהר מהשסע האמריקני [צילום: AP]
מה שהיה הוא שיהיה
אובמה נהנה מהספינים של התקשורת האמריקנית לפני הבחירות, בדיוק כמו שהשמאל הישראלי ייהנה מספינים תקשורתיים הפחדתיים, נגד נתניהו, לאחר ניצחון נשיא ארה"ב ככה זה כשהמאבק הוא אישי
בענייני אירן אובמה מושקע מאוד. נקווה שירצה לפרוע את השטר. ביחס לסכסוך הישראלי-פלשתיני, מה שהיה הוא שיהיה. אובמה יוכל לגור ברמאללה ועדיין לא ישכנע אפילו את ה"מתונים" בפת'ח להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי או לוותר על דרישת השיבה

1. בעימות בין אובמה לרומני ניצחה הרומנטיקה. רומני הציע דם יזע ודמעות; אובמה הציע רומנטיקה וכריזמה. כמו כולם, גם אני נסחף בהתלהבות לנאומיו של אובמה. "הופעה". בגל"צ ניגנו לכבוד הניצחון "הוטל קליפורניה" ו"דמיין" של ג'ון לנון. זה עובד. זה תמיד עבד. זה חלק משורש הבעיה אצל הימין השמרני. אנשים מחפשים תקווה, גם אם היא לרגע. תקווה עכשיו. שלום עכשיו. משיח עכשיו. מה זה משנה, תן לחלום. את החשבון נשלם אחר כך.
אובמה הוכיח יכולת ארגונית מרשימה. קבוצות דמוגרפיות שלמות הזדהו איתו לגמרי בלי קשר ליכולותיו הבעייתיות בכלכלה או במדיניות חוץ. הוא איחד את קואליציית המיעוטים שהייתה לרוב. ההצבעה השבטית לא התחשבה באחוז האבטלה הגבוה ובצמיחה הנמוכה וכמובן שלא הפריע לה הפיאסקו בבנגזי שהיה משל להתנהלות האמריקנית בחוץ. גם התקשורת האמריקנית ברובה ייצרה רוח גבית לסחרירים (ספינים) של מטה אובמה וכיסתה על מחדליו. קואליציית המיעוטים פירושה הצבעה כמעט אוטומטית לטובת בן השבט, הרבה יותר מהצבעות דומות בעבר. פירושה גם שסע הולך ומחמיר בחברה האמריקנית. זה לא טוב לעולם החופשי.
2. למרות שהבחירות התנהלו בארה"ב החברה הישראלית הייתה מעורבת למדי. התמיכה הפופולרית נחצתה בין רומני לאובמה פחות או יותר לפי המיקום במפה הפוליטית הישראלית. עכשיו יתחיל מסע ההפחדה של השמאל בסיוע התקשורת הישראלית – אובמה "יעניש" את נתניהו ואת ישראל ושאר ירקות מאותו דבר. אותם פרשנים המקוננים על כך שנתניהו עוסק ב"הפחדה" ביחס לסוגית הגרעין האירני כדי להשכיח סוגיות שלטעמם בוערות יותר (כנראה שהעולם אינו מסכים איתם), אינם נמנעים מלנקוט בעצמם בהפחדות ובאיומים ביחס לסוגית יחסי ישראל-ארה"ב.
הפרשנים הקבועים ימציאו ספינים על משבר ביחסים עם ארה"ב וסוּפה בקשרים וטייפון בחיבורים. הם יצטטו התבטאויות חריפות נגד נתניהו ויעשו מעשה אילנה דיין לפמפם את אולמרט כתקווה. חבל להתרגש.
לנשיאי ארה"ב תמיד מותר להתערב לטובת מועמדים משמאל – כך לטובת רבין ב-92' ופרס ב-96' כמו גם לטובת ברק ב-99'. ההתערבות לא הועילה ומה שקבע היה הנושאים על סדר היום. חלקים בקרבנו מייחלים ללחץ בינלאומי שיאלץ את ישראל לבצע מהלכים מסוכנים. רוב הציבור הישראלי בוחל בטקטיקה כזאת.
לא אלמן ישראל. בענייני אירן אובמה מושקע מאוד. נקווה שירצה לפרוע את השטר. ביחס לסכסוך הישראלי-פלשתיני, מה שהיה הוא שיהיה. אובמה יוכל לגור ברמאללה ועדיין לא ישכנע אפילו את ה"מתונים" בפת'ח להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי או לוותר על דרישת השיבה. ועוד לא דיברנו בחמאס. לצערנו, שלום כנראה לא יהיה. לפחות לא בדורנו. חוץ מזה, כבוד הנשיא האמריקני אמור להיות עסוק מעל לראשו בבעיות פנים, בכלכלה הקורסת ובאבטלה הבוערת. חשוב להזכיר את מבנה השלטון האמריקני – הנשיא הוא צלע ראשית אמנם, אבל במשולש. גם לקונגרס הפרו-ישראלי יש השפעה מכרעת.
3. הספין האישי שנשמע ביתר שאת ביחס לנתניהו ואובמה, עמד במרכז אחד המושבים בכנס העיתונות באילת השבוע. בעוד שמיר ובגין נחשבו בתודעה הציבורית כ"אבות האומה" לצד מנהיגי מפא"י – שכן הם פעלו לפני הקמת המדינה – עליית נתניהו הייתה הפעם הראשונה שנציג "ישראל השנייה" קיבל לידיו את ההגה. משמעות הדבר הייתה תחילתו של חילוף משמרות בחברה הישראלית. לכן הזעם והחרון הלא רציונליים כלפי נתניהו – משום שלא במאבק אידיאולוגי מדובר, ואפילו לא פוליטי גרידא; זאת מלחמת הישרדות של אלה החשים שמוקדי הכוח נשמטים מהם בתהליך היסטורי בלתי נמנע. שימו לב למערכת הבחירות אצלנו, אין דיון עקרוני אלא עיסוק בדה-לגיטימציה של היריב. אין עיסוק בעמדות היריב ובהשקפת עולמו אלא בהבניית הדימוי השלילי.
כך ימכרו לנו גם את מערכת היחסים עם ארה"ב כעניין אישי בלבד בין אובמה לנתניהו. נשכחו הערכים המשותפים של שתי האומות, הקונגרס הפרו-ישראלי, דעת הקהל האוהדת אותנו דרך קבע. נחזור על הראשונות: לא נתניהו האיש עומד לדיון – למרות שנוח לטפול על אישיותו תלי מעשיות – אלא נתניהו כסמל, כמסמן ציבור עצום בעל השקפת עולם אחרת מזו שעד לא מכבר הושמעה באופן בלעדי בתקשורת. אסור להיכנע לספינולוגים; מערכת הבחירות צריכה להתנהל סביב השקפות העולם השונות.
4. באותו מושב נטל יוסי שריד את רשות הדיבור והפליג בסיפורים שהאירוהו באור שבעת הימים. לבסוף העיר שאין דבר כזה "אובייקטיביות". כל עיתון מכובד הוא בעל עמדה פוליטית ידועה. אמרתי שזה לוז טענתי כלפי התקשורת שחלק ממנה מציג עצמו כחסר עמדה פוליטית.
שריד ענה ש"ישראל היום" שונה מהשאר משום שהוא הדום לרגלי המו"ל או נתניהו. שריד לא כיוון רק ל"הדום" כמדרס רגליים, אלא גם במובן היותר מכעיס: מחיקת האחר, הזלזול המתנשא ביריב האידיאולוגי. להדום אין השקפת עולם או עמדה תרבותית ופוליטית לגיטימית. בתגובה אמרתי שאני מעדיף להיות הדום לרגליו של יהודי חם מאשר לעבוד בעיתון הנתמך בידי משפחה בעלת עבר נאצי (משפחה דומונט-שאוברג ששיתפה פעולה עם המשטר הנאצי ובבעלותה 20 אחוזים מהארץ). שריד קם והלך ואתו כעשרים חסידים (מתוך מאות באולם). עיתונאי ותיק אמר שהמהומה המלאכותית הייתה פארסה מגוחכת. לכל קבוצה בחברה יש אורתודוכסיה קנאית משלה. אגב, ערב קודם, במושב מרכזי, הטיח ח"כ אחמד טיבי בעיתונאי חגי סגל אמירות כגון "טרוריסט" ונאצות נוספות. איש לא קם והלך או הגן על סגל. כנראה שאין לו חסידים.
כמה תובנות: ראשית, השליטה בשיח. מאז פרסום עברם של בעלי הארץ לא דנים בנושא; נראה שפגעתי בטאבו. שנית, הדה-לגיטימציה של בר הפלוגתא. אין מחלוקת אלא התעלמות. שלישית, הקונטקסט – כנס תקשורתי: מביאים בעלי דעות מנוגדות שמטבע הדברים יאמרו דברים קונטרוברסליים. לכן מלאכותיות הזעזוע, מקרה קלאסי של הקוזק הנגזל. בשנה שעברה הופעתי מול גדעון לוי – ובכל זאת, העימות נגמר בדברי הערכה הדדיים. לבסוף, הטקטיקה – הסטת הויכוח. לא מדברים כעת בדבריו הפוגעים אלא בתגובה להם.
בכל זאת, אפשר להוציא מתוק מעז ולהבין את הדימוי "הדום" בכיוון חיובי כבסיס שעליו עומד הגוף כולו. "ישראל היום" הוא אכן בסיס תקשורתי רחב למחנה השמרני הישראלי לקראת מהפכה בשדות השיח השונים בחברה הישראלית: בתקשורת, באקדמיה, במכוני המחקר ובתרבות. לכן ההתנגדות העזה אליו בקרב אנשי הסדר הישן.

פורסם במקור: ישראל היום (יום ו', 9.11.12)
תאריך:  09/11/2012   |   עודכן:  09/11/2012
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מה שהיה הוא שיהיה
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב הודעה 
1
מה שהיה הוא שיהיה
אכן כך  |  9/11/12 12:02
2
חבל שאין עיתונאים נוספים כמוך  ל"ת
ציון צרויה  |  9/11/12 12:37
3
כתיבה מעולה
יפת  |  10/11/12 07:27
4
נאום הגבר שתום העין.
בבון זה קוף.  |  11/11/12 15:22
 
פורום: בחירות 2013
 
פורום: בחירות בארה''ב 2013
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
פזית רבינא
הפצצת מפעל הנשק הסודני, שעל-פי מקורות זרים בוצעה בידי ישראל, ממקדת את תשומת הלב הבינלאומית בפעילות משמרות המהפכה האירניים בסודן. שמועות עקשניות מספרות שטילים רוסיים שנעלמו בלוב בכמויות גדולות עשו את דרכם מזרחה, למדבריות סודן. האם חלק מהם כבר הגיעו לעזה?
איתמר לוין
השופט דוד רוזן חשף השבוע במפתיע את הדרך בה הוא מסתכל על משפט הולילנד - וגרם הלם לכמה מן הסניגורים    סיכום ביניים של ניהול המשפט מצביע על שופט חרוץ, המעניק עדיפות למהות על פני הפרוצדורה, בעל חוש הומור, שאינו מסתיר לעיתים את שעמומו, והחשוב מכל: שיבחן את הראיות במבט-על
עליס בליטנטל
אפילו לאחר שיבה מסיור ממצה ומרתק בכל מוזיאוני ניו-יורק ובגלריות - טוב למצוא עדיין בתערוכה בתל אביב אמן כה רציני ואמיתי כמו איציק חנית    אמן שלוקח כמה טכניקות קלאסיות, ויוצר מהן משהו חדש, בסגנונו האישי - שילוב של מופשט גיאומטרי ויצריות אכספרסיבית מעודנת
אריה אבנרי
נשיא המדינה שמעון פרס נפגש באחרונה עם שורה של אישים, ביניהם אהוד אולמרט, ציפי לבני, חיים רמון, שאול מופז, שלי יחימוביץ', יאיר לפיד ומשה כחלון, כדי לערוך להם שטיפת-מוח להקים גוש פוליטי שיחסום את דרכו של בנימין נתניהו להישאר בשלטון    פעם חתרן, תמיד חתרן
סופיה רון-מוריה
בנט ואורלב השתמשו בכלי נשק מתקופות שונות. הנשק של אורלב היה הנשק של המאה ה-20: בניית תשתית, מפקד, הפעלת פעילי שטח. בנט הפעיל את הנשק של המאה ה-21, היחצנות. אורלב חזר וטען שאת הפריימריז מנצחים בשטח, לא בתקשורת. הוא טעה בגדול
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il