אושר הוא תוצאה של מציאות פנימית ולא מודעת. כאשר הזיכרון הרגשי הלא מודע שלנו חיובי, כך נרגיש וכך ננתב את חיינו. אדם בעל מציאות אומללה עמוקה, רגשית ולא מודעת, יהיה אדם אומלל ולא משנה כמה עשיר יהיה. אושר אינו תוצאה של גורם חיצוני ולעולם לא יהיה. המציאות החיצונית לעולם היא תוצר של המציאות הפנימית ולא להפך.
כדי לענות על שאלת השאלות: מהו אושר ומה גורם לו, נדון בקצרה במערכת הלא מודעת העוצמתית שלנו שמשפיעה באופן מכריע עלינו, על החלטותינו, על הדרך בה אנו מנתבים את חיינו, על האירועים שמתרחשים בחיינו ועל אושרנו. למעשה, מה שמוטמע בה זה מה שיקרה לנו וזה מה שנרגיש במהלך חיינו.
מוטמעים בנו שני סוגי זיכרון: הזיכרון המודע שבו אנו יכולים להיזכר "ולקרוא אותו" והזיכרון הלא מודע - שהשפעתו על חיינו מכרעת, למרות שאינו נגיש למודע שלנו.
המערכת המודעת מנתבת אותנו באמצעות רגשותינו. הם אינם מקריים. המערכת הרגשית אינה מנתבת אותנו בהכרח להצליח או להיות מאושרים, אלא לשתי מטרות:
- לפעול על-פי הזיכרון הרגשי שמוטמע בנו כדרכי הישרדות בלתי מודעות. בתחומים שבהם מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי, המערכת הרגשית תכשיל אותנו שוב ושוב ונראה בקשיינו גזירת גורל מייאשת למרות שאין זה כך;
- ליצור לעצמנו סביבת חיים דומה מהותית לסביבת ילדותנו, בה אישיותנו עוצבה ואליה מותאמות יכולותנו. סביבה שאינה בהכרח מאושרת או טובה. מי שגדל בסביבה מאושרת ובטוחה, ינתב את עצמו בצורה לא מודעת לסביבה דומה בבגרותו. מי שגדל בסביבה כאובה ולא בטוחה, יחוש כך כל חייו. יהיו כאלה שינתבו את עצמם לסביבה קשה כלכלית, אחרים, בעיקר בעלי אישיות עצמאית שגידלו את עצמם אך חשו חוסר ביטחון בהוריהם, יצליחו כלכלית, אך יחושו חוסר ביטחון משפחתי כל חייהם ויתקשו בתחום הזוגי.
