השופטת: עינת רון, בית משפט השלום בפתח תקוה המועד: יום חמישי, 27.9.12, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים כמו שופטים רבים אחרים הדנים בענייני פלילים, עינת רון היא "בת ערובה" של יחידת נחשון בשב"ס ונאלצת להמתין חצי שעה עד שהעצורים והאסירים יוכנסו לאולמה. עד מהרה מתברר שבאחד התיקים הנאשם כלל לא הובא, ורון מבקשת שאחד מאנשי השב"ס יבוא לאולמה ויסביר. נקדים את המאוחר ונספר, שמקור התקלה ביזארי לחלוטין: בכתב האישום נרשם מספר תעודת זהות שונה בתכלית מזה של הנאשם, ולכן אין פלא שלא מצאו אותו. עוד נחזור לתיק הזה.
את הדיון בתיק הראשון שלפניה דוחה רון ל-25.10.12, לבקשת הסניגורית שטרם הצליחה לקבוע פגישה עם הפרקליטות. התובעת מסכימה לדחייה אחת, אך רון מעירה לה בצדק: "אולי קודם תיפגש איתה ואז תסכימו לדחייה אחת. כל עוד לא נפגשים, קשה להתנות".
"אז תופיעו!" התיק הבא יוצר התנגשות חריפה, ובמבט מן הצד בלתי מובנת, בין התובע לבין רון. הסניגורית מבקשת לצרף את התיק לתיקים אחרים של אותו נאשם, הנדונים בפני השופטת
ניצה מימון-שעשוע באולם סמוך. המתמחה מטעם המדינה לא מסכימה, בנימוק ששם מדובר בתיקים של תביעות משטרה, והפרקליטות אינה מוסמכת לייצג בהם את המדינה. רון מגיבה: "מה יקרה אם היא [הסניגורית] תיכנס לשופטת שעשוע ותאמר שיש עוד תיק כאן והיא רוצה לצרף? מה תעשו? אני לא יכולה לאסור עליה לצרף תיק".
התובע מוזעק לעזרה: "גבירתי יודעת שזה forum shopping". רון: "יכול להיות, אבל אתם לא יכולים למנוע את זה מבחינה מעשית". התובע: "הנחיית פרקליט המדינה לא מאפשרת לנו לצרף תיקי פרקליטות ותביעות [משטרה]". רון: "למה?". התובע: "אנחנו לא מוסמכים להופיע בתיקי תביעות". רון: "אז תופיעו!". התובע: "מה זאת אומרת 'תופיעו'?". הסניגורית מצטרפת למריבה, ורון מוסיפה: "וה-forum shopping שלכם הוא לא forum shopping? ההתעקשות מיותרת".
כאן התובע עובר את הגבול: "גבירתי מטילה אימה? גבירתי מפחידה?". רון שומרת על שלוותה ועל כבודה בעת ובעונה אחת: "עו"ד ארליך, תתנסח כפי שצריך להתנסח. לנאשם מותר לעשות הרבה דברים שלתביעה אסור". התובע אינו מבין את הרמז, ורון מכתיבה החלטה במהירות וברהיטות:
"זכותו של כל נאשם לצרף כל תיק בעניינו ולנקות שולחן. נוהג ידוע הוא, שאינו קבוע בחוק כלשהו, שלא אחת נאשם בוחר היכן הוא מצרף את התיקים. יטען הטוען, ואף יימצא צודק, כי זהו תהליך הנעשה על-פי בחירתו של הנאשם ועל-פי שיקוליו. לעיתים אלו שיקולים שאינם ענייניים לטעמה של התביעה, אך אין בכך כדי למנוע את הנאשם לנהוג כך. גם התעקשותה של התביעה שהתיקים יסתיימו דווקא בפני מותב זה, היא אותה טענה שהיא מעלה כלפי הנאשם". רון מתירה את הצירוף ומסיימת: "אם הדבר מחייב שנציגי פרקליטות המחוז יופיעו בהליך זה - כך יהיה". התובע, שהספיק להירגע, מתנצל על דבריו. רון משיבה: "אני לא מטילה אימה, ואם ארצה להטיל אימה - תרגישו את זה. זו זכותו של נאשם".
"אני לא יודעת; עובדה" זוכרים את הנאשם שלא הגיע? אחרי שמתברר טיב התקלה, רון חושבת לרגע ואומרת: "אז נביא אותו בימים הקרובים. נקבע מועד דחוף, הכי קרוב שאפשר". הסניגור אומר שהיה מבקש לשחרר את מרשו, אך מאחר שהגיע להסדר טיעון הכולל מאסר בפועל - אין זה מעשי. "נכון", משיבה רון וקובעת דיון ל-9.10.12. היא מכתיבה החלטה המפרטת את השתלשלות העניינים, ומקפידה לכלול בה את מספר תעודת הזהות הנכון של הנאשם. התובעת עודנה תוהה בקול כיצד זה קרה, ורון משיבה: "אני לא יודעת; עובדה".
התיק הבא הוא הקראת גזר דין למי שהורשע בפריצה לרכב ובאיומים על שוטר. רון מקריאה אותו במהירות, מדלגת על כמה מעובדות כתב האישום, מפרטת את טיעוני הצדדים ועומדת על עברו הפלילי של הנאשם. תוך כדי, היא מפגינה ערנות רבה כאשר היא עולה על טעויות הקלדה קלות ומתקנת את הקלדנית בו במקום. לבסוף גוזרת רון על הנאשם 17 חודשי מאסר ומפעילה במצטבר שמונה חודשי מאסר על תנאי.
השורה התחתונה: שופטת ערנית ויעילה, הבקיאה בפרטים ושמה לב אליהם. למדור לא הזדמן לראות את רון מנהלת דיון של ממש, אך ניתן להניח שהיא עושה זאת בצורה דומה. הייתה יכולה לקטוע קצת קודם את הוויכוח סביב צירוף התיקים. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 9. 