אולם השולם לא ארך ימים. בישיבה שהתכנסה כמה ימים אחר-כך, נקטה זמיר לשון חריפה אף יותר.
"אני עיתונאית בדם ובנפש מאז שאני זוכרת את עצמי", אמרה. "לא ייתכן שאנחנו יושבים שעות ומעבירים ישיבות ומחשבות ומתקשרים לאנשים בשם האנשים המקצועיים שבתוך הרשות כדי לייצר משהו חדש, ובסוף מקבלים החלטות שנעשו לא על דעתנו, לא לאחר התייעצות. ולא רק זה, שנה עובדת ועדה [הכוונה לוועדה שעמלה על הכנת קוד אתי חדש], לא טרחו להקשיב מה יש לה להגיד. התחושה שלי המאוד קשה, מיקי, ואני שידרתי שנים, 20 שנה שידרתי, ברדיו ובטלוויזיה, בחיים לא ראיתי כזאת קבלת החלטות.
"יכול להיות שזאת טעות, צריך להגיד כאו טעינו, נעצור, נחשוב מחדש, אבל זה לא רק לחשוב מחדש, נעשתה פה עבודה, תקשיבו לנו, לקחו אותנו כדי שנעמוד פה וניתן דעה מקצועית. מה התחושה שאנחנו מקבלים ולמה אתה מרגיש את הדבר הזה, את הקושי הזה? כי התחושה היא שמשתינים עלינו. שמביאים אותנו שעות לתל אביב ולירושלים, ובסוף אומרים לנו, לא מעניין, פשוט לא מעניין. אני לא מוכנה להיות במקום הזה".
חבר המליאה
אורי ארבל-גנץ התלונן אף הוא על יחסה של הנהלת הרשות לחברי המליאה, על-רקע מינויו של מנחם בן למגיש בתוכנית "סדר יום".
"לא יכול להיות שאני כחבר מליאה מקבל ממך אימייל שחברי הוועד המנהל מתכנסים לדון בעניין שחברי המליאה היו צריכים לדון בו", אמר ליו"ר הרשות. "זה דבר שלא ייעשה. כי אני בתחושה באותו רגע שאין לי על מי לסמוך, שאף אחד לא משתף אותי בתהליך קבלת ההחלטות, שאני לא יודע על מה הן מתקבלות [...] אתה מדבר איתי על לכבד? תכבדו אותי, תשתפו אותי, אל תמרחו אותי מאחורי הקלעים. כי זה מה שנעשה פה, ב-80% מהזמן זה מה שנעשה פה".
"מי מרח אותך?", שאל מנכ"ל הרשות. "אתם, כולכם", ענה ארבל-גנץ, "כל מי שהיה מעורב בתהליך הזה". "אתה פעם שוחחת איתי?", שאל בן-מנחם. "לא, אתה לא שוחחת איתי", ענה ארבל-גנץ. "זה בדיוק העניין, שאני צריך ללמוד על ההחלטות שלך מהעיתונות, החלטות שאני אמון עליהן".
בהמשך דבריו אמר ארבל-גנץ: "לא לכל דבר צריך לכנס את ועדת תוכן. יש אימיילים. אני מקבל אימיילים שלוש פעמים ביום על דברים הרבה יותר שוליים, על קוצו של איזה א' ששינו באיזה סעיף ד' לקראת אני לא יודע מה. אפשר היה ביום חמישי בערב, כשמנהל הרדיו קיבל החלטה, להפיץ את זה לחברי ועדת תוכן, לפחות לתת להם זמן להגיב, להתייחס לזה ולהמשיך הלאה. שום דבר לא היה קורה אם זה היה נעשה ביום ראשון שלאחר מכן, ובשביל זה אנחנו פה.
"[...] אני לא מוכן, במלוא הכבוד, לא מוכן שיאיימו עלי ויגידו לי, הרפורמה עכשיו תיפול, יפנו אלינו ואנחנו נפרוץ את הסכר. אנחנו רק נוכיח שיש כאן מליאה אחראית שאחת ל-3.5 שנים, אחרי שהתחלפה המליאה, הרימה את ידה ואמרה להנהלה, 'סליחה, טעיתם'. ומבקשים מההנהלה להודות בטעותם, וגם אם ההנהלה לא מודה בטעותה, בשביל זה יש לה מועצה ציבורית, והפעם המועצה הציבורית הזאת אומרת להנהלה: 'לא כך'.
"אתם רוצים לקבל החלטות, אתם רוצים לנהל דיון, אתם רוצים להגיד ל
קרן נויבך או לכל מגיש אחר שהוא חרג מגבולות? שיש תלונות? אדרבא ואדרבא, תעשו את זה לא בבית-קפה בשבע וחצי בבוקר [ארבל-גנץ מתייחס לפגישה היחידה שערך מנהל הרדיו, מיקי מירו, עם נויבך, לפני ההחלטה הפתאומית על ההתערבות בתוכנית], ותעשו את זה בפני ועדת תוכן ותספרו לנו מה אתם חושבים מבחינה מקצועית, ואנחנו נהיה הראשונים לגבות אתכם. ככה אני לא יכול לגבות אתכם ולא מוכן לגבות אתכם, לא בעוד שעה אחת, לא ברפורמה, לא בשידור ולא בשום דבר אחר, ותפסיקו לאיים עלי שהרפורמה תלויה בזה. אם הרפורמה תלויה בזה, אז שהרפורמה תיפול מחר בבוקר".
