|
שלוש שנים וחצי התייחס נתניהו ליריקות מעזה כאל גשם. כשנכנס לתפקיד, ירש מאולמרט חמאס מורתע ומפוחד, הנמנע והמונע ירי טילים על ישראל. נתניהו עמד לסיים קדנציה כאשר חצי מדינה מטווחת כדבר שבשגרה. תחת אפו הלכה ההרתעה והתמסמסה, ככל שחלף הזמן. נתניהו ערך את אחת מישיבות ה ממשלה הראשונות בבאר-שבע השלווה. הייתה זו ישיבה חגיגית ששודרה בשידור חי בכלי התקשורת. איש לא העלה אז בדעתו שקפיצה סתמית לבירת הנגב תיחשב כסיור בשדה קרב. אבל לפני ימים אחדים, כשביקר בעיר כדי להעניק בפעם השלישית את פרס ראש הממשלה ליזמות וחדשנות, לשכתו הודיעה כי "חל איפול תקשורתי מלא על הביקור עד לסיומו". ההדגשה במקור, ללמדך שביקור בבירת הנגב המטווחת נחשב אצל מערכת הביטחון כסיור באזור עימות. את המציאות הזאת נתניהו חייב היה להפסיק. הוא עצמו עמד לפני שנתיים באותו מקום באשקלון ואמר לחמאס: "אל תבחנו אותנו". חמאס בחן ובחן, ונתניהו לא פרע את השטר. בחודש שעבר עמד על דוכן הכנסת והתרברב: "החזרנו את הביטחון לאזרחי ישראל". בתנאים שהתפתחו במרכז הדרומי של ישראל – אשדוד אינה דרום, אם תבדקו במפה – לסלוגן הזה כבר לא היה שם כיסוי. אין ספק שבתעמולת הבחירות היו יריביו מנצלים עד לזרא את הצהרה המהדהדת הזאת, אם לא היה עושה משהו. אבל לא מדובר רק בחזית עזה. באותו נאום בכנסת אמר נתניהו: "לא עשינו מלחמות בכלל. בשבע השנים שאני מכהן כראש ממשלה, בקדנציה הזאת ובקדנציה הראשונה שלי, לא הייתה מלחמה". נתניהו רואה את עצמו כמנהיג חזק שעומד על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, אבל היה מי שהבין את דבריו אחרת. למרות השתייכותו הפוליטית הימנית, לנתניהו הרי יצא שם של אדם חלש. הצטברות השנים שבהן נמנע מהפעלת כוחו של צה"ל, דחיית הקו האדום בנושא האירני ותדמיתו כמנהיג שכוחו בפיו אך לא במעשיו, יצרו גם הם את התחושה שנתניהו מאיים אך לא מיישם. ארבעת ימי ההבלגה שבין שבת לרביעי התלבשו היטב על הדימויים האלה. ואז הגיע תרגיל ההונאה המושלם, כזה שהזכיר את ישראל של פעם. עשר דקות לפני שחוסל אחמד ג'עברי עוד שוחחתי עם חבר התשיעייה השר משה (בוגי) יעלון. ניסיתי להבין ממנו מדוע, למען השם, הממשלה מדברת אך לא עושה, מפריחה מילים אך לא טילים. יעלון, שהיה כמובן בסוד העניינים, לא הסגיר ולו רמז אודות התוכניות העתידיות. "לא אכנס לשאלה מה החלטנו ומה לא החלטנו. לא הכול צריך לפרט ולא צריך לשטוח את כל השיקולים", הדף את טענותיי. "המדיניות שלנו ברורה. לנוכח ההסלמה, צריך לגְבּות מחמאס מחיר כזה שיבין שההתגרות בלתי משתלמת מבחינתו. חמאס ספג מכה. ימים יגידו אם היא מספיקה או לא. אם היא לא מספיקה, נפעל באופן כזה שיבהיר שלא כדאי להם להמשיך. בארגז הכלים של צה"ל ושל ישראל יש די כלים. זו המדיניות, וימים יגידו אם היא נכונה". לא היה צריך לחכות ימים. תקיפת חיל האוויר בסודן (על-פי טענת הסודנים) ומבצע 'עמוד ענן' מחקו ברגע את הדימויים השגויים של נתניהו. בסוף, רגע לפני שממשלתו השנייה עומדת לסיים את כהונתה, הוכיח שיש ערך למילה שלו. "לא עשינו מלחמות מיותרות. לא הייתה לנו יד קלה על ההדק, הייתה לנו יד איתנה על ההדק", הכריז נתניהו בכנסת. השטר נפרע. ההתחייבות כובדה. כעת נותר להמתין לתוצאות.
|
|
ביום רביעי בערב, שעות ספורות אחרי שהמבצע יצא לדרך, כינס נתניהו את הקבינט המדיני-ביטחוני לישיבת עידכון בקריה. חלק מהשרים, לאו-דווקא המתונים שבהם, תבעו לסיים את המבצע בתוך ימים – לא משום שהם מרחמים על חמאס, אלא בשל האקלים המדיני. הניסיון מלמד שהעולם מעניק לישראל מרחב תמרון של ימים אחדים. לאחר מכן, גם ידידות ישראל המגבות את זכותה להגן על עצמה מאבדות סבלנות. והזירה הבאה היא אכן מדינית. בעוד שבועיים צפויה העצרת הכללית של האו"ם לדון בבקשת יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס, לשדרג את מעמדה ממשלחת משקיפה למדינה שאינה חברה. ישראל נמצאת בעיצומו של מאמץ דיפלומטי להקטין ככל האפשר את מספר המדינות שיתמכו בבקשה הפלשתינית. במקביל הוכן במטה של שר החוץ ליברמן מסמך המפרט את סכנות המהלך הפלשתיני. המטה של ליברמן מורכב מפקידי משרד החוץ, אך גם מאנשיו של ליברמן; כלומר הוא משקף את עמדת השר לא פחות מאשר את עמדתו המקצועית של המשרד. פרטים לא מועטים מהנייר המעניין הזה דלפו לתקשורת. הפרק שניתנה לו מעט תשומת לב נוגע לשחיתות של מחמוד עבאס וחבורתו. ישראל טוענת כבר שנים שאבו-מאזן מושחת לא פחות מערפאת. עד היום נמנעה במכוון מלחשוף ברבים את קלונו, מתוך אינטרס ששלטונו לא יתמוטט. הפעם החליטו במטה של ליברמן ללכת עד הסוף. החשדות פורטו במסמך אחד לאחד: "משכורתו והוצאותיו של אבו-מאזן נאמדות במיליון דולר בחודש, בערך (לשם השוואה, נשיא ארה"ב משתכר כ-400 אלף דולר בשנה). באתר האינטרנט INLIGHT PRESS נכתב שלאבו-מאזן כמה חשבונות בבנקים ירדניים (מס' אחד מהחשבונות: 500/111444), ובהם יש למעלה מחצי מיליארד דולר, רובו מכספי משלם המסים הפלשתיני. "החשבונות אינם נתונים לשום ביקורת או פיקוח לאומי או בינלאומי. לאחרונה עבאס מפעיל לחץ רב על מוסקבה לספק לו מטוס נשיאותי חדיש ומשוכלל בשווי 55 מיליון דולר, אף שברשותו מטוס 'גלובל אקספרס' חדש, שנקנה ב-53 מיליון דולר. בנוסף, ברשותו מטוס מדגם צ'לנג'ר 504. "באתר גם נכתב שבקרוב יפרסם דוח שהוכן עבור המדינות התורמות על פיו הוצאותיו האישיות של אבו-מאזן בשמונה השנים האחרונות עלו על מיליארד דולר, ורק מחצית מסכום זה עבר ביקורת. "בפורומים שונים באתר נכתב כי שום פרויקט כלכלי ברש"פ אינו מקודם מבלי שבניו של אבו-מאזן יקבלו את ליטרת הבשר שלהם באותו מיזם, ואין זה משנה אם מדובר בפרויקט בנייה או בהקמת רשת סלולרית. הדבר מסביר מדוע אבו-מאזן ניסה לקדם פרויקט תיירות בים המלח במימון מפרצִי (הכוונה לנסיכויות במפרץ הפרסי, א"כ), שמרווחיו היו אמורים ליהנות גם בניו. הטענה היא כי בניו קיבלו חוזים בסדר גודל של יותר מרבע מיליארד דולר. "עוד נכתב באתר כי אבו-מאזן הכין לפני יותר משנה תוכנית בריחה מהרש"פ, וכי בכוונתו להעביר לירדן את בני משפחתו המחזיקים בדרכונים ירדניים. לאבו-מאזן נכסים גם בירדן. לביתו שבעמאן נרכשו עתיקות בסך 400 אלף אירו ששולמו ע"י 'קרן העם הפלשתיני'. על-פי טענת השגריר הפלשתיני בבלגרד, מוחמד נבהאן, העתיקות נרכשו והוברחו באמצעות השוק השחור. שווי נכסי עבאס ומשפחתו בירדן, בעזה וברמאללה נאמד ב-22 מיליון דולר. "מבחינת המדינות התורמות, הפרט החמור ביותר הוא שסכומי כסף גדולים שנועדו, מבחינתם, לסייע לאוכלוסיה פלשתינית במצוקה, נגנבו והועברו לקרן השקעות שמנוהלת על-ידי עושה דברו של אבו-מאזן, מוחמד מוסטפה, ולאיש אין מושג להיכן נעלמו הכספים".
|
|
המסמך אומנם מייחס את המידע לאתרי אופוזיציה פלשתינים, אך מציין כי "הפרסומים המפורטים הנ"ל נראים אמינים. הנתונים תואמים במידה רבה את הממצאים המצויים ברשותנו. (בנוסף) על-פי מקורות אירופיים, פגישת אבו-מאזן עם ראש ממשלת נורווגיה בניו-יורק הייתה רעה, על-רקע הדיווחים על שחיתות ברשות. ישנם גם דיווחים כי בכירים אמריקנים דרשו ממנו במהלך ביקורו האחרון בוושינגטון לשים קץ לשחיתות בניו ומקורביו". הכתישה האישית הזאת צריכה הייתה לכאורה להביא את ליברמן למחשבה שעבאס צריך ללכת לבלי שוב, וכך הוא אכן כותב. "המטרה העיקרית של מדינת ישראל בהתמודדות עם האתגר הנ"ל הִנה הרתעה שתביא את אבו-מאזן להימנע מנקיטת צעד זה. אם המאמץ ההרתעתי לא יישא פרי, על ישראל לגבות מחיר כבד מאבו-מאזן, לרבות אפשרות להפלת שלטונו ופירוק הרש"פ". עד כאן, רצף הדברים נשמע הגיוני. לכן, דווקא המסקנה המופיעה בסוף המסמך מפתיעה. "אם הפלשתינים יוותרו על הליכה לאו"ם, על ישראל להגיע להסכמה עם הרש"פ על מדינה פלשתינית בגבולות זמניים בתקופת המעבר", נכתב. הכיוון הזה לא ממש מתיישב עם השכל הישר. אם עבאס מסואב, מושחת ונטול תמיכה עממית כפי שסבור ליברמן, מדוע להעניק לו את הפרס של מדינה בגבולות זמניים? האם מדינה כזו לא תסכן את ישראל? לשכת ראש ה ממשלה סירבה להתייחס למסמך של מטה ליברמן. מנגד, אותו נתניהו של מבצע 'עמוד ענן' בחן באותו פורום תשיעייה שורה של צעדי ענישה לפלשתינים, אם אכן ינקטו את המהלך החד-צדדי בעצרת. ראש הממשלה אומנם אינו מדבר בקולו על העניין, אולם נראה שכמו בהיבט הצבאי, גם בהקשר המדיני אפשר לשמוע בדברי בוגי יעלון מהי עמדת נתניהו. "אסור לנו להיסחט על-ידי איומים מסוג זה או איומים בכלל", אומר יעלון על הצעת ליברמן אודות מדינה בגבולות זמניים, אם ייסוגו מהמהלך באו"ם. "מאז הסכמי אוסלו, הפלשתינים התרגלו לאיים ואז לסחוט תמורה. אני לא נבהל מאיומים ואני נגד להיסחט. לא על-ידי המהלך באו"ם ולא על-ידי האיומים במדינה דו-לאומית". את עצם המהלך הצפוי בעצרת הכללית מגדיר יעלון כ"הפרה של הסכמי אוסלו". הוא אומר: "נצטרך לשקול כיצד אנו מתייחסים להסכמים מכאן ואילך, ומה הצעדים החד-צדדיים שלנו, בתגובה למהלך החד-צדדי של הפלשתינים". אחרי שנתניהו איים ומימש בתחום הצבאי, אפשר להעריך שגם במישור המדיני לא יישאר פראייר.
|
|
