השופט: משה גינות, בית משפט השלום בחדרה המועד: יום שלישי, 9.10.12, שעה 09:30 הנושא: מעצרים כאשר נכנסתי לאולמו של משה גינות, הוא היה שקוע בשיחה ערה עם עורך דין שניצב ליד הדוכן. תחילה דיברו על תרגילים להימנעות מתשלום אגרה, ולאחר מכן החליפו חוויות מהשימוש במערכת נט המשפט. די טבעי, לנוכח העובדה שהייתה זו המערכת עצמה שבאדיבותה איפשרה להם לנהל את השיחה, שכן המחשב נפל וגינות המתין דקות ארוכות עד שיוכל לחזור לעבודתו.
בעצם, גם כאשר המחשב חוזר לגינות יש בעיות. "אני לא מצליח להיכנס", הוא אומר לקלדנית. "תבקש שיקדדו לך את הכרטיס", היא משיבה. "לשופט אחר הייתה כזו בעיה והמאבטחים קידדו את הכרטיס". גינות רוצה להתקדם: "אני יכול לקבל דף? אפשר לקבל את כתב האישום?" והוא קורא אותו במהירות.
"טרודים עם הפצצה האירנית" מדובר בדקירה בשל סכסוך בין משפחות, והתובע טוען שיש עילת מסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים. הסניגור מבשר שבאותו ערב תתקיים סולחה, טוען שמרשו עצמו הותקף ומפרט את חלופת המעצר שהוא מציע. אחרי כמה דקות גינות מתערב: "הבנתי, על-מנת לחסוך בזמן נשמע את המפקחים". שני המפקחים המוצעים הם חבריו של החשוד, בשנות ה-20 לחייהם, המתגוררים עימו בתל אביב.
"איך תוכל לשמור עליו אם אתה עובד בפיצה?", שואל גינות את הראשון, המשיב: "אני אהיה איתו בקשר, הוא יהיה עם חברים שם". גינות פונה לסניגור: "תסביר לו את זה פי אל-לורה אל-ערבייה [בערבית]", והצעיר מסביר שהוא וחברו יתחלקו בשהות עם החשוד. גינות חוקר את המפקח השני, התובע חוקר גם הוא ומודיע שהוא מתנגד לשניים. לסניגור אומר גינות "קצר, קצר" אבל יש לו כמה שאלות: "מה קורה במצב כזה של סולחה? המשפחה של התוקף משלמת משהו? יש הסכם בכתב?". אחיו של החשוד מתערב מספסלי הקהל: יהיה הסכם בכתב, ואם אחיו יורשע - יהיה עליו לשלם 25,000 שקל.
גינות רוצה לשקול את הנושא ברצינות ואומר שיתן את החלטתו בעוד כמה ימים. התקלה המתמשכת במחשב גורמת לו לפליטת פה חרישית ומאוד יוצאת-דופן: "גם אין לי יומן, לעזאזל". בקול רם משתף גינות את הצדדים בשיקוליו: "הייתי צריך לשלוח אותו לתסקיר [מבחן], אבל זה יקח חודש וחצי-חודשיים. מצד שני, אין לו עבר פלילי. לכן אני צריך לבדוק את זה". גינות מבקש מהקלדנית לבדוק את יומנו וקובע למתן החלטה ב-14.10.12 "מוקדם בבוקר, כי יש לי full".
כעת מציע גינות ייעוץ משפטי בחינם לסניגור: "מה תעשה בתיק העיקרי? כדאי לך ללכת על הסדר טיעון. יהיה לך קשה [לנהל את התיק], זה לא קל. תעבוד על זה שהוא [המתלונן] פצע אותו [את הנאשם] קודם ושאין לו עבר פלילי". כאשר התביעה מבקשת 60 יום להוצאת תעודת חיסיון והסניגור מפגין את חוסר שביעות רצונו, אומר לו גינות: "השר צריך לחתום, המאשימה אומרת שנוסעים לחו"ל, טרודים עם הפצצה האירנית. מה אתה מוטרד? זה תיק שייגמר. לא קראתי אותו, אבל כנראה שגם המתלונן הוא לא טלית שכולה תכלת". כעת גינות קורא את עדות המתלונן - ממש לא ברור בשביל מה, שהרי את החלטתו יתן רק בעוד כמה ימים. הסניגור קופץ על ההזדמנות: "אחיו של המתלונן - אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל הוא ירה על ביתו של המשיב [הנאשם]". גינות: "באמת? טוב, בואו נעשה הקראה". הקלדנית: "המחשב לא בקצב שלנו".
בינתיים חוזר המאבטח, שנטל קודם לכן את כרטיס המחשב של גינות, ומבשר: המערכת לא עובדת. גינות לא מבין: "היא עובדת, אנחנו מקלידים". המאבטח: "לא, מערכת הקידוד". התוצאה היא שגינות לא יכול לצרף את חתימתו האלקטרונית על החלטתו בתיק הקודם, כי הכרטיס עדיין בידי המאבטחים, והוא מבקש שיחזירו לו אותו.
"הייתי מנסה לסגור" התיק הבא עוסק בצעיר המואשם בתקיפת חברתו, שלושה ימים בלבד קודם לכן - בהחלט טיפול מהיר ויעיל של רשויות התביעה. הסניגור אומר שזוהי הארכת מעצר שנייה, וגינות מגיב: "מה קרה, הארכה ראשונה נתנו שעתיים?". התובע המשטרתי משיב: "שעתיים וחצי", אבל הסניגור טוען ש"מנפחים את התיק הזה". בינתיים, כאשר הוא מוסר לצדדים בתיק הקודם את החלטתו, אומר גינות לסניגור בו: "אם הייתי סניגור בתיק הזה - הייתי מדבר עם המשטרה ומנסה לסגור. אני לא אומר לך מה לעשות, זו דעתי".
גינות חוזר לתיק השני, מקבל מהתובע את התיק הפיזי ומעיין בו. העצור מתערב: "הבחורה אוהבת אותי, אנחנו רוצים להיות ביחד, אני לא אפגע בה לעולם". גינות: "יכול להיות שבאותו יום היה משהו". הסניגור: "הוא אומר ששמו לו משהו בשתייה". גינות: "שמו לו, הוא שם, זה היה מזל, היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. אני רואה שיש לו עבר פלילי". הסניגור מדבר עם העצור ואחותו, עד שגינות פונה אליו: "מה אתה רוצה לעשות?". הסניגור מציג כמה שאלות לתובע המשטרתי ובינתיים גינות מעיין בתיק, תוך שהוא גם מקשיב לחקירה. כאשר הסניגור שואל מה נותר לעשות בתיק, גינות משיב במקום התובע: "יש עוד לחקור שבעה עדים".
"אתה מודה בחלק מהדברים", אומר גינות לסניגור, "בחלק לא הודה, קראתי את העימות [בין החשוד למתלוננת]". הסניגור: "זה תיק [למעצר] עד תום ההליכים?". גינות: "זה לא עכשיו, סביר מאוד להניח שלא". גינות מפגין בקיאות בפרטים, אותם קלט במהירות רבה, מקשיב בתשומת לב לסיכומים ומכתיב החלטה ברהיטות: לנוכח מסוכנותו של החשוד ועברו הפלילי, כולל בעבירות אלימות, הוא מאריך את מעצרו בשלושה ימים - לעומת שבעה ימים שביקשה המשטרה.
"אני מאמין שביום שישי אתם נותנים הצהרת תובע", אומר גינות לנציג המשטרה. "אני לא יכול לתת לכם כל כך הרבה זמן". קודם לכן טען השוטר שיש לחקור את העדים לאירוע שהתרחש בשפת הים, אך גינות לא קונה את זה: "תגיד להם שבים היו 400 אנשים, אז יחקרו את כולם?". הסניגור מבקש להורות לשב"ס להשגיח על מרשו, כדי שלא ייכלא עם חשודים בעבירות חמורות. גינות: "מה אתה רוצה שאני אכתוב?". החשוד: "האנשים מפחידים אותי, זו טראומה רצינית". גינות מכתיב: "השב"ס מתבקש לעשות כל שביכולתו כדי לשבץ את החשוד במקום המתאים לו".
השורה התחתונה: שופט מסביר-פנים ויעיל, המאזן בצורה טובה בין שמירה על זכויות החשודים ויעילות הדיונים. יהיה מי שיאמר, כי העצה שנתן לסניגור להגיע להסדר טיעון היא חריגה מסוימת ממעמדו ותפקידו, וגם בזבוז מסוים של זמן שיפוטי - אם כי יש לזכור שגינות לא ידון בתיק העיקרי. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 9.