לא במקרה בחרו הפלשתינים לפנות לאו"ם בכ"ט בנובמבר. זה כ-100 שנה הם מעתיקים מאיתנו הכל - זהות לאומית, שיטות פעולה, ימי זיכרון וגם תאריכים. גם את ארצנו ביקשו לגזול מאיתנו.
ציפי לבני עלתה מהאוב ודיברה על "תקווה". היא לא התכוונה ליצירתו של נ"ה אימבר, אלא על מו"מ עם הפלשתינים. בפעם האלף. כדי שתיווכח שוב ושוב בעובדה העקרונית ששום מסווה לא יוכל לה: ערביי המזרח התיכון, ובתוכם ערביי ארץ ישראל, לא יקבלו לעולם מדינה יהודית. נא להתכונן לזה.
למצרים ולירדן יש אינטרסים חשובים מהמאבק על ארץ ישראל, לכן הן מסכימות ליחסים דיפלומטיים. לא כך הפלשתינים - אלה התגבשו לא סביב רעיון לאומי פוזיטיבי, אלא סביב שלילת לאומיותם של היהודים. וזה עוד לפני הוויכוח על הארץ. אין קשר אמיתי בין ערביי שכם לערביי חברון, ובין אלה לערביי עזה. לא קשר היסטורי ולא משפחתי; אפילו הדיאלקטים הלשוניים שונים.
הקשר העיקרי המאחד את העולם הערבי הוא הרצון הפשוט והגלוי - גלוי עד מבוכה - לסלקנו מכאן ומארצות החיים בכלל. זה עומק האמת המפחידה חלקים בתוכנו, שמוסיפים להסתער על טחנות רוח וכושלים שוב ושוב בשיפוט המציאות ובהקשבה להיסטוריה. קיראו באמנה הפלשתינית, היא לא ממש שונה מזו של חמאס. אין ליהודים מקום פה ובכלל, ואגב, על הר הבית מעולם לא שכנו מקדשים יהודיים.
עכשיו האו"ם הצביע על קבלת פלשתין כחברה משקיפה. מה החידוש? האו"ם הצביע על התנועה המוסרית ביותר במאה ה-20 - הציונות - כעל תנועה גזענית. מאז ייסודו, לא הייתה מדינה אחת שספגה אחוז ממאות ההחלטות וההצבעות השליליות שספגה ישראל. בין חברות האו"ם יש רוב אדיר להצבעה על מחיקתה של ישראל ממדינות העולם. אז למה לא ללכת על כל הקופה? קדימה!
אשר לנו, גם בשיבת ציון השנייה עמדו מול שבי ציון בזמן עזרא ונחמיה, הפלשתינים של אז, והפריעו לנו לשוב הביתה. כמו היום, גם אז, הפתרון היה מגל וחרב, בנייה והגנה: "ואנחנו עושים במלאכה, וחציָם מחזיקים ברמָחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והיו לנו הלילה מִשמר, והיום - מלאכה" (נחמיה, פרק ד'). כך עשתה גם הציונות מראשיתה למרות התנגדות האזור והעולם, וכך נמשיך להבא.
האו"ם לא הצליח לעשות דבר משמעותי בכל שנותיו למעט ההצבעה על הקמת מדינת ישראל, שעשתה צדק היסטורי עם היהודים. ההצבעה בסוף השבוע באו"ם, בתאריך שבו אירעה ההצבעה ההיסטורית ההיא, מוחקת את זכויותיו ההן של האו"ם ותיזכר לדיראון כיום שבו העולם נכנע באופן רשמי לטרור ולשקר ההיסטוריה.
אומות העולם אינן יודעות כיצד לטפל בבעיה המרכזית המסכנת את שלום העולם החופשי כולו - האיסלאם הרדיקלי המקבל יותר ויותר לגיטימציה בקרב החברה המוסלמית המתונה. תחת זאת, הן בוחרות לעשות מה שעשו פעמים רבות בהיסטוריה: להקריב את היהודים, בתקווה שיקבלו שקט.
אנחנו יודעים שהן תקבלנה גם חרפה וגם מלחמה. מכל מקום, בפעם הזאת ההיסטוריה שונה: העם היהודי חזר להיסטוריה, שב הביתה לציון, ואינו מתכוון להתמסר לשיגיונות ההתאבדות של העולם, גם אם יש להן רוב אוטומטי באו"ם.