לא על דעת פרקליט המדינה

פעם, בימים סוערים לא פחות - כשבראש פרקליטות המדינה כיהנו דורית ביניש ועדנה ארבל, כל אחת בזמנה, הן הצליחו לכפות על היועץ המשפטי לממשלה להימנע מהחלטות מהותיות שאינן על דעתן. כך התנהלו העניינים כשכיהן יצחק זמיר, ולאחר מכן יוסף חריש, ולאחריו מיכאל בן-יאיר, שאותו החליף אליקים רובינשטיין. עיקרון הפרדת הרשויות/התפקידים התעוות. הגיעו הדברים לכדי כך, שהיועצים הנ"ל לא העזו לקבל החלטות בנושאים הנוגעים לאישי ציבור, בלא הסכמתן המוקדמת של ביניש ו/או ארבל. כל אחת בזמנה, כאמור, פעלה ולחצה ואף תימרנה את היועמ"ש כדי לכפות את עמדתה. וכשמי-מהם "הרים ראש" - כמו חריש (בתיקי אריה דרעי ורפאל פנחסי), הגיעה ביניש בעצמה לבית המשפט העליון וטענה בעתירות שנדונו בפני חמישה שופטים. היא גיחכה את חריש ואת החלטותיו (חריש גונן על החלטת יצחק רבין שנמנע מהדחת דרעי מכהונת שר בממשלה ופנחסי מכהונת סגן שר על-אף כתבי האישום נגדם) - והצביעה שהיא נמצאת בעמדה "סימביוטית", כשהיא אומנם טוענת פורמלית כעמדת חריש, אך עמדתה, שהיא עמדת הפרקליטות, היא שאין מקום להגן על החלטת רבין-חריש. מגמה זו הונצחה בגיבוי התקשורת, שניהלה קמפיינים גם נגד היועצים המשפטיים כדי לכפות דווקא את עמדתן של ביניש-ארבל, ששיתפו פעולה עם התקשורת. התוצאה: כמעט בכל החלטה שנגעה לאישי ציבור נאנס/התנדב היועמ"ש לכתוב כי ההחלטה התקבלה "על דעת פרקליטת המדינה".

מזוז העז והביא לשינוי

מני מזוז הוא שהביא לשינוי התפישה המעוותת. בפרשת האי היווני. הוא הזכיר לכל מי שמתעלם מהוראות החוק כי היועמ"ש הוא בעל התפקיד - והאחריות, והוא היחיד, כתובע מטעם המדינה, הרשאי לקבל החלטות בנוגע לאישי ציבור, חברי כנסת, שרים בממשלה ועוד. מכוח תפישה זו, ולאחר שהגיע למסקנה כי אין די ראיות להגשת כתב אישום נגד אריאל שרון, הוא "העז" לסגור את תיק האי היווני ש'בישלה' עדנה ארבל - שאגב נהגה כ"שבשבת" כשהחליטה קודם לכן - כן ולא, בדבר העמדת אריאל שרון לדין.

לדור קופץ ומבהיר

עכשיו מגיעה ההבהרה המגמתית מטעם פרקליט המדינה, משה לדור - לא בלי קשר ישיר לפרסומים על סגירה קרובה של תיק ליברמן על-ידי וינשטיין. כידוע, תיק ליברמן עומד להכרעה. סופית. והנה, קופץ לדור, מטעמים מובנים שנבהירם בהמשך, ואומר כפי שפורסם לראשונה ב-News1: יש רק אדם אחד שמחליט, והוא: היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. לדור לא עשה זאת, מן הסתם, כדי לגמד את מעמדו כפרקליט המדינה. ברי, כי השפעתו עצומה, וברור כי חלק ניכר מהמלצותיו התקבלו בעבר ובהווה על-ידי היועמ"ש. קודם לכן בתקופת מני מזוז (החשובות שבהן, בפרשות אהוד אולמרט), ועתה יהודה וינשטיין. אלא שלדור בוחר עכשיו לברוח מהכבוד ופועל מתוך מגמה ברורה: לבדל עצמו, כדי שיהיה ברור: לדור, הידוע כאיש מחמיר וכמי שפועל בנוקשות נגד אישי ציבור עבריינים, ממליץ ועומד על דעתו לפיה יש להגיש כתב אישום נגד אביגדור ליברמן; ולעומת זאת, הוא - היועמ"ש וינשטיין, הנרפה, החששן והבלתי מקצועי, עומד לסגור את התיק הגדוש בראיות.