לגישור הפלילי יש חשיבות רבה, לצורך הקלת העומס בבתי המשפט. עצם נכונותם של התביעה והנאשם לגישור מלמדת, שהם אינם דבקים לחלוטין בעמדותיהם המקוריות. כך אומר (29.11.12) גלעד נויטל, היושב בראש הרכב תיקי פשע חמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהשתלמות של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. לדבריו, בששת החודשים האחרונים ישב ב-25 תיקי גישור פלילי ו-22 מתוכם הסתיימו כבר בהליך זה.
נויטל הדגיש, כי דיוני גישור אינם מהווים עילה לדחיית הדיון בתיק העיקרי. הוא הזכיר, כי גם מו"מ על הסדר טיעון אינו עילה לדחיית דיון, ולדבריו עובדה זו מזרזת את הדיונים בין הצדדים. נויטל הוסיף, כי הוא עצמו קובע תיקי גישור לדיון יומיים לאחר שהם מגיעים אליו. "אם התיק קבוע להוכחות לעוד שלושה שבועות, אומַר לצדדים שלא יקבעו את הגישור לעוד שבועיים וחצי", אמר, משום שבדרך כלל יש צורך בשלוש-ארבע ישיבות לצורך הגעה לסיכום. "לפעמים התביעה אומרת: מבחינתנו התיק הזה ימוצה ונדרוש שמונה שנות מאסר, ובאנו לשמוע מה אדוני חושב. אז אני אומר: אתם לא במצב רוח גישורי. אנחנו בתוך שתיים-שלוש ישיבות מורידים את הגרזן ורוצים לדעת האם יש לזה סיכוי".
"לא נעים להם ממני" לדברי נויטל, הוא אינו נוהג לעיין בחומר הראיות בעת דיון גישור, למרות שהחוק מאפשר לו זאת, במטרה למנוע סחבת. "אחרי שהצדדים נכנסים ואומרים שלום, משתררת דממה, כי כל אחד מחכה לראות מי הראשון שידבר, כי הוא החלש. ואז אני שואל האם הצדדים דיברו ביניהם, משום שאם לא - הם לא בשלים להיות בתהליך. לפעמים הם עוינים, 'הוא לא חוזר אלי' ו'הוא לא עונה לטלפון', ואני עוזר להם לקבוע פגישה. שום תיק לא נגמר בו במקום, כי צריך לתת לנאשם לחשוב, גם אם הוא עצמו רוצה לסגור מיד. אין מחטפים", תיאר את המתרחש בפועל בגישור הפלילי.
"המשפט השגרתי אחרי שהצדדים מתחילים לדבר הוא: המרחק בינינו עצום. ואז אני מגיע להסדר, כי אני יודע שמה שבעיניהם עצום - בעיני הוא לא. אני יכול להגיד לנאשם: על בסיס כתב האישום הזה - אל תקבל את ההצעה, היא חמורה מדי. הצדדים צריכים להאמין בבית המשפט, גם אם אני אומר שיקבל את זה. המילים שלי הן לא טקטיות. אנחנו לא מנהלים שיחות סרק. ההבדל בין הדיון המקדמי לבין ההליך הרגיל הוא שמדברים.
"אז מגיע השלב שבו אני מדבר עם כל צד בנפרד. אני אומר לסניגור מה הסיכון שלו, הוא אומר לי מה מציק לו. לתובע אני אומר עד להיכן אפשר לרדת בעונש, והוא יכול להציג בפני כל מיני קשיים שלא יאמר להגנה. ואז הם חוזרים, ואם לא קורה מצידם משהו אקוטי - אני לעולם לא מתייאש. לפעמים אני אומר: תבואו עוד פעם, ומתחילים מהתחלה. לא נעים להם ממני, אז לקראת הפעם הבאה הם שוב מדברים ואז הם מתקרבים".
"עוד יומיים, אז מה" עוד אמר נויטל, כי למרות שהחוק קובע שאין לנהל גישור בתיקי הרכב - הוא אינו דוחה איש. הוא מנהל את ההליך אך אינו סוגר את התיק, אלא הצדדים חוזרים להרכב ומציגים בפניו את ההסדר אליו הגיעו. הוא הדגיש, כי אינו מיידע את המותב העיקרי על המתרחש בגישור, כשם שאת הפרוטוקול הוא כותב בוורד ולא במערכת "נט המשפט" כדי ששום פרט ממנו לא ייחשף. "אם הנאשם יחשוב לרגע שיש סיכוי שהמותב בתיק העיקרי יידע מה שקורה בגישור - זה יחסל את ההליך".
עוד אמר, כי הוא פותח את הדלת לקורבן העבירה ומאפשר לו לומר את דברו, כמובן בלא שיהיה נוכח בהליך עצמו. "אם לא נותנים לו לדבר - מה הוא יחשוב על מערכת המשפט?", הסביר והרחיב: "ילדתו בת החמש של הנאשם רוצה לבוא ולדבר - למה לא? עוד נתון שאני אזכור. לא סוגרים את בית המשפט, יש לו זמן". נויטל הוסיף, כי כעיקרון הוא מבקש שהנאשם יהיה נוכח בגישור, ולפעמים הסניגור מבקש ממנו לשכנע את מרשו. "הכל בפנים, לא טלפון שבור. הוא מעורב בתהליך, הכל כותבים בפרוטוקול. עוד יומיים, אז מה".