השופטת: רובין לביא, בית משפט השלום בקריית גת המועד: יום ראשון, 21.10.12, שעה 09:20 הנושא: תיקים פליליים יום הדיונים באולמה של השופטת הבכירה רובין לביא אמור היה להתחיל בשעה 08:30, אך בשעה 09:10 הוא עדיין היה שומם. לא ניתן היה למצוא כל סיבה חיצונית לאיחור ניכר זה. מצד שני, כפי שנראה מיד, את הדיונים עצמם מנהלת לביא ביעילות רבה ואף מחפשת לעצמה תעסוקה כמעט בכוח.
כל התיקים שנדונו בפני לביא בשעה בה ישבתי באולמה לא הציבו בפניה אתגרים של ממש, שכן כולם הסתיימו בהסדרי טיעון. עם זאת, היא הפגינה בהם עירנות רבה, שמרה על זכויות הנאשמים, ניהלה את הדיונים ברוח טובה והביעה אמפטיה כאשר נתקלה בבעיות בריאות.
המשפט הכמעט-ראשון ששמעתי מפיה של לביא היה מוכר מאוד: "יש לנו בעיה עם המחשב, כרגיל". בעיות אלו ילוו אותה בהמשך היום. כך למשל היא תאמר לסניגור שיבקש פרוטוקול מדיון אחר: "זה לא שהיא [הקלדנית] לא רוצה, יש בעיות מחשב". בהמשך תאמר לביא: "המחשב מאוד איטי, אני לא יכולה לחתום [על גזר הדין], לא יכולה לצאת ממנו ובטח שלא יכולה לעבור לתיק הבא. היא [הקלדנית] בטח הייתה רוצה לעבוד בקצב אחר, המחשב לא נותן".
בינתיים התובע אומר שיש לנאשם הרשעות שהתיישנו ולביא מגיבה מיד: "אל תגיש לי". לאחר שהתובע טוען בקיצור, אומר הסניגור שלא ידוע היה מה היה שווי התכשיטים שגנב מרשו מזוג שאצלו הועסק בעבודות נגרות, ולכן הוסכם על פיצוי של 7,500 שקל. לביא בקיאה בפרטים ועונה בחיוך: "כתוב כאם שהוא מכר אותם ב-20,000 שקל, סביר להניח שזה שווי נמוך יותר [מהאמיתי] בגלל שזה גנוב". הנאשם מנצל את זכות המילה האחרונה: "זו הייתה מעידה חד-פעמית". לביא: "וחמורה. עשו איתך הסדר מאוד מקל, אני מקווה שאתה מבין את זה". היא פונה לסניגור: "של"צ היה יכול להתאים לו מאוד, אני מבינה שאין לו זמן לזה". הנאשם: "אני לא רוצה לפגוע במקום העבודה שלי".
לביא מכתיבה ברהיטות את גזר הדין. "הסדר הטיעון מקל עם הנאשם לא רק בכך שאינו מכיל עונש מאסר בפועל, אלא גם בכך שאין בו עונש חינוכי [דהיינו: של"צ] כלשהו והפיצוי אינו הולם. למרות האמור, הסדר הטיעון יכובד לאור ההלכה הקיימת" - היא רומזת בבירור לחוסר שביעות רצונה מכפייתם של השופטים בידי בית המשפט העליון לכבד כמעט את כל הסדרי הטיעון. מצד שני, למרות ביקורתה על הפיצוי הנמוך, הולכת לביא לקראת הנאשם ופורסת לו את התשלום לעשרה תשלומים מינואר 2013.
יערי התרגלה לא להגיע בתיק הבא יש שתי נאשמות, אם ובתה, שהתפרעו בבניין הפיקוח העירוני בקריית גת. כוכבת הדיון היא בכלל מי שלא נוכחת בו: עו"ד איריס יערי, סניגוריתה של הבת, שכנראה הפכה את ההיעדרויות מדיונים להרגל. הסניגורית של האם הסכימה להופיע גם בשמה והצדדים מגישים הסדר טיעון: התביעה תבקש עבודות שירות לאם, ואילו הבת תיענש במאסר על תנאי. לביא מוודאת עם השתיים: "ראיתן שתיכן את כתבי האישום המתוקנים? התביעה מבקשת עבודות שירות". בינתיים מסבירה הסניגורית לבת בשקט שתהיה לה הרשעה, עובדה שכנראה לא הייתה מחוורת לה; הנה המחיר של היעדר הסניגורית הקבועה מדיון כה משמעותי.
לביא קובעת את הדיון ל-4.4.13, אך הבת שואלת: מה נעשה אם עו"ד יערי לא תגיע? הסניגורית המחליפה מנסה למנוע את הדיון ומזכירה די בגסות לבת, שהיא ממהרת לבדיקה בבית החולים תל השומר. לביא מתערבת: "אבל תשמעי, זה כואב לה, כי זו לא פעם ראשונה שהיא [יערי] לא מגיעה. בדיון האחרון אמרתי לאיריס שהיא צריכה לבוא בזמן! אז אני אקבע את הדיון למועד שבו גם את נמצאת. אני כבר יודעת שיהיו בקשות דחייה [של יערי]".
לביא מכתיבה לפרוטוקול את טענותיה של הנאשמת: "הן צודקות, צריך לכתוב את זה. ידענו שהיא ממהרת לתל השומר, איריס אפילו אמרה שאם יהיה עיכוב - היא תסיע אותה. את יודעת שזה לא בסדר מה שקורה פה. אם היא לא יכולה להתייצב ב-08:30 - שתגיד, כבר אמרתי לה את זה יותר מפעם אחת". לביא מקדימה את הדיון ל-3.4.13 לשעה 09:00: "אני יודעת שקשה לה ב-08:30", היא שולחת הערה עוקצנית לעבר יערי. "אם היא לא יכולה להגיע - תשלחו עורך דין אחר". והנה, לפתע, מסרון מיערי: היא בדרך. לביא: "שלא תגיע. תגידי לה שזה לא בסדר, שאני כועסת".
האם מבקשת לשחרר את הפיקדון שהפקידה כאשר הוצא נגדה צו הבאה, אך כאשר מתברר שמדובר ב-100 שקל בלבד, לביא עושה פרצוף של "נו, באמת". היא מסבירה: "זה נועד להבטיח שתתייצבי לדיון הבא. את רואה שכשאת צודקת [בנושא יערי] - אני מסכימה איתך". בטיעונים לעונשה של הבת מתברר שהיא חולה, לביא מבקשת פרטים ומביעה אהדה אמיתית: "אוי, צעירה". וכאשר הנאשמת משיבה על שאלותיה של לביא בנושא, אומרת האחרונה: "אוי, לא נכון!". לביא מטילה עליה חודש מאסר על תנאי וקנס מותנה. כאשר יוצאת הצעירה מהאולם כמה דקות לאחר מכן, מלווה אותה לביא בברכה: "תרגישי טוב", ולאחר מכן היא פונה לעורכי הדין שלפניה: "מסכנה. שמעתם?".
עוד סניגורית שלא הגיעה תיק נוסף כלל אינו ברשימה של לביא, אבל הוא בפני הצדדים. בעוד הקלדנית מעלה את התיק, חולקת לביא חוויות עם הצדדים: "מזל שקבעתי לעצמי דיונים, אחרת לא היו לי היום. אתה מבין? ביקשו ממני להוריד כמויות, ואמרתי שזו תהיה התוצאה. אני אעלה את הכמויות, חבל על כספי ציבור. אני לא יודעת למה המזכירות לא קובעת [יותר תיקים]".
כרגיל, מדובר בהסדר טיעון. הנאשם מודה שהתקשר 24 פעמים בתוך שבועיים לבת זוגו דאז והטריד אותה. מה שנשמע כעניין איזוטרי לחלוטין שאינו מצדיק כתב אישום, נראה אחרת כאשר מתברר שלאיש יש שורה של הרשעות קודמות, כולל תקיפת בת זוג. להגנתו הוא טוען, שבנם המשותף היה מגובס בשתי רגליו ובת זוגו סירבה למסור לו פרטים על מצבו. לביא, הרגישה לבעיות בריאות, מבקשת פרטים ומגיבה: "אוי". כאשר התובע מגיש הרשעות קודמות, לביא שמה לב מיד שהוא נתן בטעות גם תיקים סגורים ומחזירה לו אותם מיד מבלי לעיין בהם. היא מכבדת את הסדר הטיעון (קנס של 500 שקל) ומסיימת בפנייה לנאשם: "לך לשלום ואל תעשה שטויות, חבל. הבנתי אותך, אני זוכרת אותך מהפעם הקודמת".
בסביבות השעה 10:15 מגלה לביא שאין עוד תיקים, כי יש תובע ויש נאשמים אבל אין סניגורים. "אל תעשו לי את זה", מגיבה לביא, "אתם יודעים שאני לא יוצאת מהאולם. יש היום תרגיל [של פיקוד העורף], אני לא רוצה לעכב אנשים, תראו אם יש מישהו בחוץ". נאשם נכנס לאולם ואומר שסניגוריתו, עו"ד עפרה סיבוני מהסניגוריה הציבורית, לא הגיעה זו הפעם השלישית. לביא משיבה: "אני יודעת", ומבקשת מהקלדנית לבדוק האם סיבוני ביקשה דחייה. אחרי זמן קצר מוצאות לביא והקלדנית את התיק, אחרי שהנאשם מביא את הרשימה התלויה מחוץ לאולם ומצביע על שמו. לביא מוצאת שסיבוני ביקשה בדיון הקודם להשתחרר מהייצוג, אבל סניגור ציבורי אחר אומר שהיא מייצגת את אותו נאשם בתיק נוסף - ולכן סביר שהיא מייצגת אותו גם בתיק זה. עד שיצאתי מהאולם, לא נפתרה תעלומת היעדרותה של הסניגורית.
השורה התחתונה: קשה להבין כיצד שופטת כה יעילה, שממש מחפשת עבודה ורוצה לקדם תיקים, מאחרת ב-40 דקות. את הדיונים היא מנהלת ברוח טובה שאינה פוגמת מהקפדתה הראויה על ההליכים וזכויות הנאשמים. היד הרכה שהיא מפגינה כלפי עורכות הדין הנעדרות אולי מסבירה מדוע הן מרשות זאת לעצמן. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 8. 