|
1 |
|
| |
|
עידוד הנקה זה חשוב ויפה. אבל הטיעונים שבהם משתמשות מקדמות ההנקה מקוממים ביותר.
"לאורך הדורות, נשים הצליחו לספק את כל הצרכים של תינוקיהם באמצעות חלב אם והנקה." ונשאלת השאלה - לשם מה היו קיימות מיניקות בתקופת התנ"ך? האם כדי שהאם תפתח קריירה? האם מתוך שיקולים פמיניסטים? האם באמת חלב האם מספיק תמיד כפי שאת מציינת פה? האם נעשו מחקרים מדעיים שנתנו איזשהו כלי לבחון את הרכב חלב האם של כל אמא שתחפןץ בכך ויתנו תשובה מדעית עם ערכים ותשובות ברורות?
קשה לי להבין איך בכל תחום ברפואה יש הבנה שתהליכים בגוף יכולים להשתבש ובכל מקרה של שיבוש יש הכרה של הרפואה ונסיון לפתור את העניין ורק בתחום ההנקה , מי שאמונות על העניין אינן רופאות ואינן עוסקות במחקר רפואי.
רפואה אינה סטטיסטיקה - כך למשל אם יתלונן חולה כי הוא סובל מאיזושהי תסמונת שיסתבר שהיא נדירה, אף רופא לא יגיד- "אין דבר כזה , רוב האנשים לא לוקים בכך", אלא יבדוק ויחקור ואולי מתוך כך יוגדר מצב רפואי חדש. רק בתחום ההנקה הטיעונים מסתמכים על סטטיסטיקה ומקרים שלא תואמים נידחים בתואנה של "שנים נשים הצליחו להניק אז אין דבר כזה שאין מספיק חלב".
אז הנה הסיפור האישי שלי - תינוקת ראשונה סירבה לינוק בכל תוקף. צי של יועצות הנקה לא הצליחו לעזור רק גרמו לתחושות אשמה קשות תסכול והרבה בכי. התוצאה- שאיבה של חלב מועט מאד במשך שעות רבות כחודשיים ולאחר מכן נגמר החלב. תינוק שני הסכים לינוק ואז בעצת מומחיות הנקה עברתי להנקה מלאה. התוצאה - אחרי שבועיים ירידה מהאחוזון הכי גבוה לאחוזון הכי נמוך. ההוספה ההכרחית של התמ"ל (עם שאיבות מרובות כדי לשמור על החלב) ייבשה את החלב לחלוטין. בתינוקת השלישית לא לקחתי סיכון והנקתי כמה שהיא רצתה ולאחר כל הנקה הגשתי גם בקבוק תמ"ל ונתתי לתינוקת להחליט כמה היא רוצה לשתות. הכמויות של התמ"ל לא השתנו בין אם הנקתי ובין אם לא . כך שלא נראה שהיתה מידה מספיקה של חלב. לאחר חודש וחצי יבש החלב. (התינוקת אהבה לינוק ולכן לא נראה שהיא העדיפה את נוחיות הבקבוק ,היא השתמשה בשד כמוצץ ונרגעה מכך אך נראה שלא קיבלה מספיק חלב). בכל ההנקות , לאחר כל הלידות לא היה לי רגע אחד של טפטוף חלב או תחושת גודש או איזשהו סימן לכך שיש מספיק חלב.
אינני שייכת למקרים הנדירים שציינת - הלידות היו תקינות, התינוקות נולדו בריאים, בלידה רגילה ולא קיסרית, ובכל זאת אין לי ספק שהחלב שלי פשוט לא מספיק. כתבת פה שאמא צריכה להקשיב לאינסטינקטים הטבעיים שלה. אני ,באינסטינקטים הטבעיים שלי עם התינוקת הראשונה, ידעתי שהיא צודקת ושהסירוב התקיף שלה נובע ממצוקה אמיתית ובכל זאת התעקשתי והתוצאה - לילד השני כבר גרמתי לאיבוד משקל.
אני כועסת ומתוסכלת על הצורך הזה לשכנע להניק בכל מחיר. הטענות שמושמעות על ידך ועל ידי חברותייך למקצוע מתסכלות ביותר. אני זוכרת מדריכת הנקה שטענה שאמא שרק חושבת על התינוק שלה בחיבה החלב מיד "משפריץ למרחק". את בטח יכולה להבין כמה תסכול וכאב יש לאמא טריה שמנסה להניק כאשר היא שומעת משפט שכזה.
מן הראוי שמעודדות ההנקה יפעלו למחקר רפואי מקיף - לא רק כזה שמונה את יתרונות ההנקה אלא גם כזה שמנסה להבין מה מונע הנקה (מבחינה רפואית) ופועל לפתרון הבעיות.
|
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
אמא כועסת |
|