עזוב ונשכח באחרית-ימיו, אך שבע-פעלים, הלך בסוף השבוע לעולמו בניו-יורק היי קיילוס (87), מגדולי הבימאים של התיאטרון היהודי בכלל והישראלי בפרט.
קיילוס, יליד לונג איילנד, שעשה בתיאטרון הישראלי משנות החמישים עד שנות השבעים במאה החולפת, הותיר אחריו מורשת אמנותית מרשימה לבאים אחריו.
בראיון מיוחד ל-News1, עומדת חוקרת התיאטרון, פרופ' עדנה נחשון, ממנהטן, על פועלו המיוחד של קיילוס. נחשון, מרצה לתיאטרון יהודי באוניברסיטה של ניו-יורק, רואה בקיילוס את יוצר הקשר בין תרבות התיאטרון האמריקני לבין זו של התיאטרון הישראלי. את דרכו הוא החל עוד כילד-שחקן בתיאטרון היידי והשתלם באמנות הבימה ב"אמריקן תיאטר וינג". כוכבו דרך כבר בשנת 1946, כשביים הצגות בערים רבות בארה"ב, כמו גם עשרות סרטי-תעודה לטלוויזיה האמריקנית.
הבימאי שנשכח בשנת 1953 הוא הוזמן לארץ על-ידי הבימאי יוסף מילוא כדי ללמד בבית הספר הדרמטי של התיאטרון הקאמרי ומכאן הייתה הדרך קצרה לביום הצגות בו, כמו גם בהבימה, בבית ליסין, בבימות ובתיאטרון גיורא גודיק. ההצגות שביים בארץ במשך שני עשורים הפכו עד מהרה לאבן-בוחן בהיסטוריה של התיאטרון הישראלי. בין ההצגות שביים ושבהן קנה את עולמו היו "מראה מעל הגשר", "מי מפחד מווירג'יניה וולף", "מסע ארוך אל תוך הלילה", "צייד המכשפות", "כולם היו בני" ו"אנה כריסטי" ו"אני לא רפופורט". לדברי פרופ' נחשון הוא הטביע בכולן, במעורבות האקטיבית שלו, חותם בל-יימחה של אותנטיות לשמה.
פרופ' נחשון מציינת כי בשנים האחרונות נשכח, לדאבון הלב, פועלו הרב של קיילוס בשנות יצירתו הענפה, אבל עולם התיאטרון לא יוכל לשכוח אותו. פרופ' נחשון עצמה הטילה על אחת מתלמידותיה לתואר שני את עבודת המ"א שלה על הפן האמריקני של יצירותיו ובכך, לפחות, זכה קיילוס להיות מונצח גם בקרב אלה שלא זכו להכיר את פועלו מקרוב.
