בארבעה ביוני התכנסה סיעת הליכוד להצבעה חפוזה ומפתיעה. חברי הסיעה גילו שראש הממשלה פעל ביד אחת לפזר את הכנסת ובשנייה חתם על הסכם קואליציוני עם יו"ר האופוזיציה דאז שאול מופז. סיעת הליכוד התבקשה לאשר את ההסכם. חברי הסיעה, המומים רובם ככולם, הצביעו בעד. דני דנון היה היחיד שהלך עם הראש בקיר והתנגד. זה בגלל שאתה מתנגד לנתניהו, אמרו לו. דנון ניהל אז מאבק נגד ראש הממשלה בוועידת הליכוד כשהוא מנסה להתמודד על נשיאות הוועידה, ובין היתר כפה כמה ימים קודם לכן החלטה לבחור בנשיא בהצבעה חשאית, החלטה שקדמה לה מהומה רבה. לא, השיב דנון. עכשיו יש לנו 35 מנדטים בסקרים. מי יודע מה יקרה אם נדחה את הבחירות? אין ספק שדנון לא ידע באותו לילה עד כמה צדק. היום 35 מנדטים מצלצלים בליכוד כהערכה אופטימית, אלא שמדובר ב-35 מנדטים של שתי מפלגות גם יחד - הליכוד וישראל ביתנו. שבועיים לפני הבחירות הרושם הוא שמפלגת השלטון משותקת. אין התייעצויות, אין ישיבות סיעה, הח"כים ממודרים, ולא רק הח"כים. כולם מותחים ביקורת על כולם. חלק מהח"כים דווקא לא מותחים ביקורת על ראשי המטה, גדעון סער וגלעד ארדן, ומציינים שגם השניים מתקשים לפעול ושארתור פינקלשטיין לא סיפק הפעם את הסחורה; השרים סילבן שלום וישראל כ"ץ מביעים מורת רוח בשיחות עם פעילי שטח. השניים לא שותפו במטה למרות אחיזתם בשטח, והדבר מגביר את המתח ביניהם לבין סער וארדן. בשבוע שעבר הבטיחו בליכוד שינוי. מתחילת השבוע, השינויים המתרחשים הם רק לרעת המפלגה. ביום ראשון התבזה הליכוד בכנס בחירות בנצרת-עילית. המארגנים שכרו אולם שיכול להכיל 1,000 איש והוא התמלא רק בחציו, וזאת בעיר שהיא מעוז של שתי המפלגות, הליכוד וישראל ביתנו. נתניהו דיבר חמש דקות ועזב. בהמשך בוטלו עוד שני כנסים, בחולון וברמלה. ביום שני התכנסה ועדת הכספים של הליכוד. יאיר לפיד טרם הצטרף לקואליציה, אבל חברי הוועדה כבר ביקשו לדעת איפה הכסף. כוונתם הייתה ל-14.5 מיליון שקלים שכבר הוצאו במהלך הקמפיין. הקמפיין לא הורגש בשטח, אך הכסף הלך. התשובות היו מגומגמות והטונים בישיבה עלו. הישיבה התפוצצה. התקציב לא אושר. באותן שעות התחוללה סערה בחוץ. עוד סבב במערכה בין הליכוד לבית היהודי הסתיים בניצחון בנט. אתר 'ליכודניק' פרסם מודעה מסיתה נגד בנט. הליכוד פנה לוועדת הבחירות בבקשה שלא ישתמשו בשמו - אין למפלגה קשר למודעה - ואף פעל לסלק מהמפלגה את הפעיל הוותיק שיזם אותה, הירושלמי משה איפרגן. אבל כשנמצאים במסלול ירידה, כל דבר קטן דוחף אותך למטה. ביום שלישי ארגנה תנועת 'נשים בירוק' כנס מרשים בבית וגן בירושלים. כ-700 איש הגיעו לדיון תיאורטי שעסק בהחלת ריבונות ישראלית ביו"ש. בין אם בכוונה ובין אם לאו, המארגנות נתנו העדפה מתקנת למפלגת השלטון. ארבעת נציגיה נשאו דברים מעל הבמה - השר אדלשטיין, זאב אלקין, יריב לוין והח"כ העתידי משה פייגלין. הארבעה, כל אחד וגרסתו, תמכו בסיפוח חלקי או מלא של יישובי יו"ש והתקבלו בהתלהבות. השאלה היא מה היו התוצאות לו הוצבה באולם קלפי. למחרת זכה שר החינוך גדעון סער לזריקת עידוד משמעותית באריאל, שם חנך את האוניברסיטה. השאלה היא, שוב, האם תתורגם הכרת הטובה שהופגנה באריאל לתוצאות בקלפי. נכון שהוויכוח, ולא לראשונה, הוא בין פעילי שטח לקמפיינרים - לאן להפנות משאבים, לפעילות שטח או למדיה. קיימת גם תחרות על חלוקת המשאבים בשטח. פעילים פנו לאחרונה לישראל כ"ץ והתלוננו שלא שולבו בקמפיין. לדבריהם גדעון סער ממנה את האנשים שלו לתפקידים במטה. כ"ץ ענה שאין לו זיקה למתרחש במטה שהרי לא שולב בעבודתו. הוא מתרכז בראיונות בתקשורת ומנסה להציג את ההישגים. כרמל שאמה-הכהן, מקום 32 ברשימה, כעס לאחר הכנס בבית וגן על המתמודדים ששברו ימינה. בליכוד אין משמעת, איש הישר בעיניו יגיד. אבל במטה לא באו בטענות אף שהארבעה הביעו לכאורה עמדה המנוגדת לעמדתו הרשמית של ראש הממשלה, שלא התנער מנאום בר-אילן. זאת משום שקולות שברחו מהליכוד נמצאים בימין. הרוב אצל בנט, מנדט בשס, ואולי כחצי מנדט ב'עוצמה לישראל'. במטה מסבירים שהבעיה של הליכוד היא דווקא בכוחו. בתוך הגוש סבורים שנתניהו ניצח ועל כן אפשר להתפנק ולהצביע למפלגות כבקשתך. סוג של הצבעה בשני פתקים, כשפתק אחד כבר הונח במעטפה. הפתרון הוא לנסות להפחיד את הבוחר הימני באפשרות שלפיה יחימוביץ', לבני ולפיד יקימו אחרי הבחירות גוש שיהיה גדול יותר מהליכוד-ביתנו. דרוש יריב ובדחיפות, אך בינתיים הוא לא בהישג יד. בכיר בליכוד מעריך שהשבוע הקרוב הוא קריטי ושבמהלכו עוד אפשר לתקן נזקים. לדבריו, מלבד העדר היריב, הסיבה שגרמה נזק לרשימה המשותפת הייתה החקירה נגד מספר שתיים ברשימה. ונכון, הוא אומר, פינקלשטיין פתח בקמפיין מאוחר מדי. טעות בשיקול דעת - הוא סבר שיש לדחות את הקמפיין לחודש האחרון ועד אז להתנהל כמפלגת שלטון שלא משתתפת במאבק.